תשורת ש"י מהדורא תנינא תקצג

למאגזאן של לוקח ומסתמא כן מצווה מפי המוכר וא"כ הוי שמירה בבעלים לפי חד דעה שבסי' שמ"ו ס"ו ובש"ך שם סק"ד דהני ספ"ד ועיין סמ"ע בסי' רצ"א סק"ח ובש"ך שם סקי"ב הניח דברי הסמ"ע בצ"ע ובנה"מ חיזק דברי הסמ"ע א"כ ה"נ כיון שלא נסתלק שליח המוכר בתחלת השמירה פטור מפשיעה אף דהוי כמה ספקות מ"מ פסקינן דאפילו בכמה ספקות אין מוציאין ממון

וא"ל דשאני הכא דלא קנה רק הנאפט אבל החביות אינו רק בשאלה עד שימכרנו הלוקח לאחרים להנאפט וא"כ אין מום במקח ולא הוי מק"ט דנראה אלו ידע הלוקח דחביות זה יש בשוליו סדק ורקבון ודאי לא היה קונה נאפט זה שבאותו חביות דלא מחית אינש נפשו לספיקא כיון דנסדק ונרקב בכל שעתא עומד בספק שלא יזוב ממנו הנאפט והלוקח אין דרכו להריק הנאפט מחביות לחביות לא מבעיא כשאין לו חביות בריא אחרת אלא אפי' יש לו והרי קמן דלא קנה רק על דעת שיהא הנאפט בתוך אותו חביות עד שימכור הנאפט לאחדים ועיין טו"ז לחו"מ סימן ק"צ סי"ג שכתב דאין כח לקלקל מקח הברור מחמת אומדנא אף דיש למוכר חמ"ק אלא אם הקרקע תחת יד המוכר ואומר ברי לי שהייתי עייל ונפיק אזוזי בדרך שנתבטל המקח מהני לו תפיסתו: קמט

שו"ב שבקצת מקומות נוטלין הכרכשות מהכשרות ומבואר ביו"ד סימן ח"י סח"י הטבח צריך שיטול שכר מן הטרפות כמו מן הכשרות וכתב רמ"א בהג"ה שלא יבא להקל ולהכשיר כדי לקבל שכרו מן הכשרות ולכן נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו אלא אותם הממונים מן הקהל עכ"ל משמע דאין זה מדינא דהש"ס דהרי רק בקצת מקומות נהגו וקשה הרי בפיה"מ לרמב"ם יליף זה מהמשנה דבכורות בפרק עד כמה דף כ"ח ע"ב וגם הטור ורמ"א בחו"מ סימן ש"ו ס"ד כתב הטבחים שנוטלין הכרכשאות מן הכשרות משמע דאין בזה איסור מן הש"ס אלא נהרא נהרא ופשטיה גם הרמ"א שכתב ביו"ד הטעם שלא יבא להקל וכו' אין זה הטעם דאיתא בבכורת שם דתקנו לרואה בכור שיטול בין מן בע"מ בין מתם הוא רק שלא יחשדוהו העולם כשיאמר בע"מ משום שיטול אגרא אבל לא שלא יבא להקל דמדינא אינו חשוד על כך מפרט אם מוחזק בכשרות ואעתיק לשון הש"ס שם דמתניתין הנוטל שכרו להיות רואה את הבכורות אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבע איסרות לדקה וששה לגסה בין תם בין בע"מ גמרא בשלמא בע"מ דקשרי ליה אלא תם אמאי דא"כ אתי למחשדיי ואמרי האי בע"מ תם הוא והאי דקשרי ליה משום אגרא א"ה תם נמי אמרי בעל מום הוא והאי דלא קשרי ליה סבר כי היכי דלשקל אגרא זימנא אחריתי חד זימנא תקינא ליה רבנן תרי זימני לא תקיני ליה רבנן ופרש"י במשנה אין שוחטין דדלמא משום אגרא קשרי ליה אא"כ היה מומחה כאילא הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד בכך ולפ"ז מאי דקאמר הש"ס דנוטל שכר גם מתם דאל"כ אתי למחשדיי ע"כ אינו מחשש דדלמא משום אגרא קשרי ליה דהא אילא ביבנה חסיד הוא ולא נחשד בכך אלא חשש דהעולם יחשידוהו ולהסיר ממנו לזות שפתיים וכן משמע לשון אתי למחשדיי היינו המון עם אבל אנן לא חשדינן לו כיון דחסיד הוא וכן מוכח מדפריך א"ה תם נמי אמרי בע"מ הוא והאי דלא קשרי ליה סבר כי היכי דלישקל אגרא זימנא אחריתי דמאי קושיא דבשלמא אם לא יטול גם מתם יש חשש איסור שמשום אגרא יתיר איסור בכור שהוא לתא דכרת שחוטי חוץ ועכ"פ גם השתא לכ"ע איסור הוא משא"כ כשיטול גם מתם פלטינין מחשש אכילת איסור אלא שמא לא יתיר את הבכור כדי ליטול אגרא זימנא אחריתי לזה לא חשו חכמים דיותר יש להם לתקן שלא יבא להקל להאכיל איסור מלחוש משום יחמיר ולא יתיר כדי שיטול עוד שכר אאע"כ דגם מה שתקנו שיטול שכר גם מתם אינו משום חשש שלא יקיל להתיר איסור אלא מחשש לזות שפתיים ע"כ פריך דגם כשיטול מתם יהא לזות שפתיים ומוכרח דהתקנה שיטול בין מבע"מ בין מתם הוא רק לצאת מלזות שפתיים ואיך א"כ כתב רמ"א הטעם שלא יבא להקל ולהכשיר דהא הרמב"ם למדו מהמשנה דבכורות והתם ע"כ אינו רק מחשש לזות שפתיים וגם נ"מ טובא דאם מטעם הרמ"א שפיר נהגו בהרבה מקומות דנוטלין שכר או הכרכשאות רק מן הכשרות דאם רואין שהוא מוחזק בכשרות אין לחוש לזה כמו דפרש"י באילא דיבנה אבל להטעם דלזות שפתיים ע"כ צריכין לעשות כתקנה שבמשנה ליטול בין מכשרות בין מטרפות וברמב"ן שם כתב דלא כרש"י אלא הא דאין שוחטין על פיו משום דאסור ליטול שכר הוראה אלא מומחה כאילא ביבנה דהכל באין אצלו לראות המומין ואינו עוסק בשאר מלאכה הוי שכר בטלה דמוכח דשרי עיי"ש וא"כ ג"כ אינו מחשש שכתב הרמ"א אבל מ"מ הרי צריך ליטול בין מכשרות בין מטרפות משום לזות שפתיים כמו שתקנו ברואה בכורות

והנלע"ד דבתוס' שם בד"ה תרי זימני לא תקינו ליה רבנן וז"ל א"ת אכתי אמרי האי תם הוא והאי דשרי ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פעם אחרת וי"ל שלא חייבוהי חכמים לראות פעם אחרת אלא דאם ראהו דאין יכול ליטול עמו שכר ועוד בזה לא יחשדוהו לעולם שיתיר את האיסור כדי להנצל מטורח של פעם שניה עכ"ל והנה לתירוץ ראשון תינח בראיית בכורות שפיר תקנו שיטול גם מתם לצאת מחשדא דעלמא ואם דאכתי יאמרו דלא קשרא ליה כדי שיטול אגרא זימנא אחריתי לזה תקנו שלא יטול עוד אגרא ואי דא"כ כשיאמר בע"מ יאמרו תם הוא רק הא דאמר בע"מ כדי שלא יטרח פעם אחרת לזה תקנו שאינו מחויב לראותו פעם אחרת אבל בשו"ב אם יתקנו כשיטרוף יטול ג"כ שכר ואם קהל צריכין לבשר כשר ישחוט בחנם אם ירצה אבל לא יהא מחויב א"כ יצווחו הקהל מי יאכילנו בשר נמצא דהוא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו דאין גוזרין על הציבור כדאיתא בע"ז דף ל"ו ולא דמי לבכור דיהא בשר משאר בהמות אבל שו"ב אם יתקנו משום חשדא דלזות אי אפשר רק באופן שתקנו בבכור ואין גוזרין כה"ג ואף אם יקחו הציבור שו"ב ויתנו לו שכר קצוב לשנה וכדומה מ"מ יהא חשד דמכשיר כדי שלא יטרח עוד לשחוט להמציא בשר כשר כמ"ש בשו"ת בר"א חיו"ד סימן י"ד דהקשה איך נהגו לשלם שכר קצוב לשנה לשו"ב הא יחשידוהו שמכשיר כדי שלא יצטרך לשחוט עוד לתירוץ ראשון שבתוס' ולפימ"ש א"ש