תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפט

ועוד הא כתב מהרש"א בפרק כירה דף מ"ב הא דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת וא"כ י"ל דעולם המשכה בכולה ג"כ רק מדרבנן וגם בספר יעיר אזן באות א' כתב שכן דעת תוס' והרא"ש דבכל איסורין יש שבות במקדש וכן כתב ישועות יעקב בסימן ר"א בכמה דוכתי דע"י המשכה דכולה שאוב אינו פסול רק מדרבנן אח"כ מצאתי במהרי"ט ח"ב סימן י"ז שכתב דכולה שאוב ע"י המשכה לכ"ע אינו פסול רק מדרבנן אפילו להרא"ש ור"ש דס"ל כולה שאוב פסול מה"ת

וכיון דעכ"פ המשכה בכולה מן שאובין ונמשכו ממלא או שלא בכונה גם להפוסלין הוא רק מדרבנן ממלא שפיר שאובין יכולין להתכשר דכיון דמן התורה נכשרין רק מדרבנן פסול זה לא חשוב פסול בעצמן רק גזרת חכמים רק על קרקפתא דגברא דהא חזינן בביצה דף י"ח ובש"ע א"ח סי' שכ"ג ס"ז ובסימן שכ"ו דטומאה דרבנן מותר לטבול בשבת דלא מיקרי מתקן ועכצ"ל כיון דטמא רק מדרבנן אינו בעצם הדבר רק הגזרה על קרקפתא דגברא וכן משמע מנה"מ סי' רל"ד וחת"ס סימן ק"פ בחו"מ דאוכל איסור דרבנן א"צ כפרה אם אכל בשוגג ולהכי אם מכר לחברו איסור דרבנן ואכלה א"צ להחזיר לו המעות דלא חשוב שיקוץ והרי נהנה עיי"ש הרי דרק אקרקפתא דגברא ולא הוי שיקוץ בעצם וכיון דאכלה בשוגג חשוב הנאה ועמ"ש לעיל סימן קמ"ב ליישב גם דברי הש"ך

ועתה תראה מ"ש הש"ך ביו"ד סימן ר"א סל"א ס"ק ע"ד אהא דכתב המחבר מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נימוחו כשר להקוות כלומר שחזרו להיות כמו מי גשמים ומותר לטבול בהן עכ"ל וזה מקורו משו"ת הרא"ש שהביא מתוספתא טהרות וכתב ב"י דמשמע מדברי' דכשר להקוות דקתני פירושו דכשר לטבול בו וכן פירש הסמ"ג וכתב עוד הסמ"ג על דברי השאילתות שסוברים שאם היה כל המקוה מים שאובין שהומשכו לא פוסלין ולא מטבילין בהם עד שירבו עליהם מי גשמים מם סאה אבל אם לא הומשכו אפילו ג"ל מ"ש בתחלה פוסלין את המקוה אפילו היו אח"כ מ"ס כשרים לפ"ז אומר אני דההיא תוספתא דהגליד ונימוח כשר להקוות עליו שמדבר בענין זה להוסיף אח"כ מם סאה גשמים וחושב הגליד ונימוח כמו שאובה שהמשיכה עכ"ל וכתב הר"מ ולקמן סי' זה כתב ב"י דאין נראה מדברי רמב"ם ולא מדברי שאר הפוסקים כדברי השאילתות אלא ס"ל דמקוה שהמשיכו כולה פסול ולא מהני ליה אח"כ רביית גשמים ולכן נראה דפירש הראשון עיקר בתוספתא אליבא דהלכתא עכ"ל וזה היא דעת הש"ך וכן מבואר בלבוש וכתב בגי"ט שאלה י"ב דדברים אלו הם תימא גדולה וא"א לישבם דסבר דדינים אלו תלוים זה בזה וליתא דאפילו נימא דלא כהשאלתות מ"מ יש לפרש כן בהתוספתא מסברא דהרי יש כמה דברים דלא עולין ולא פוסלין והסמ"ג לדוגמא בעלמא נקט דינו של השאילתות וראיה ברורה לזה שהראב"ד בבע"נ הביא ראיה להשאלתות דהמשכה בתחלה לא עולה ול"פ מהא דמצינו כן כמה דברים הרי אדרבה דין זה נלמד מכמה דברים וא"כ אף דאנו מחמירין בהמשכה בתחלה שפיר יש לפרש כפירש השני של הסמ"ג ולכן הש"ך לא יפה עשה עכ"ל. ולע"ד אין דברי גי"ט ראויין לדחות דברי הרא"ש דס"ל כהד"מ והש"ך ולבוש מחמת ספקו של הסמ"ג ואם כונת הסמ"ג דהביא השאילתות רק לדוגמא לפרש הלשון למה לא הביא ראיות בע"נ שהוא ממשנה שלימה קפ"ז דמקואות אלא ברור דכונת הסמ"ג דאם היו מים שאובין כולה שהומשכו פסולין אפילו הרבה עליהן מ"ס גשמים עכצ"ל דהך תוספתא דמקוה שהגליד ונימוחו עדיף וכמ"ש בבע"כ לראב"ד וז"ל וא"ת לאנשי מידבא משום ר"י הרי עושין מן השלג מקוה לכתחלה ואפ"ה כי נותנו בידים כשר התם לכשיתפשר קאמר וכשנפשר מילתא אחריתי הוא וממלא קא הוי מקוה עכ"ל לכן ה"נ כיון שהגליד ואח"כ נימוח מלתא אחריתי הוא ואזלא פסול שאובין וממלא הוי מקוה וטהורין לטבול בהן אף להשאלתות דס"ל מים שאובין כולה שהומשכו לא פסולין ולא מעלין עד שירבו עליהם מ"ס ה"נ י"ל דתוספתא דהגליד ונימוח לא ס"ל דעדיף ממקוה כולה שאוב והומשכו אלא הוי כשאובין כולה שהומשכו דלא פוסלין ולא מטבילין בהן עד שירבו עליהן מ"ס מי גשמים וס"ל לסמ"ג דזה ודאי דהגליד ונימוח עכ"פ הוי כשאובין כולה שהומשכו וא"כ כיון דקי"ל דמקוה שאובין שהומשכו כולן פסול ולא מהני ליה אח"כ רביית גשמים עכצ"ל דתוספתא ס"ל דהגליד ונימוח עדיף מהמשכו אליבא דהלכתא דכיון דעדיף מהמשכו עכצ"ל כמ"ש בע"נ בשלג כיון שנתפשר מלתא אחריתי הוא וממלא קא הוי מקוה ולפי מה שכתבתי דכולה שאובין שהומשכו לכ"ע אינו פסול רק מדרבנן וכמבואר במהרי"ט וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סוף ענין י"ב דודאי שאובה שהמשיכה אינה פסולה אלא מדרבנן וכ"ש לדעת הגאונים דשאובין כולה אינו פסול רק מדרבנן מהיכי תיתי להוסיף גזרה דלא מצינו להדיא דגזרי בה

ובלחו"ש סל"א הקשה על הד"מ והש"ך דנהי דאנן לא קי"ל כהשאילתות היינו שאנו מחמירין ובעינן רוב כשרים ומיעוט בהמשכה אבל מ"מ יש לנו לחוש ג"כ לחומרא שמא הלכה כשאילתות ואין לנו להקל לטבול במקוה זו כמות שהיא וכעין זו הקשה בגי"ט ולכאורה עכ"פ אם יבואו אח"כ למקוה זו מם סאה מים כשרים המקוה כשרה בממ"נ בין לפירוש ראשון דסמ"ג בין לפירוש השני ואולם עדיין לא פלטן מספיקא כי הרי שאובין שהמשיכוה כולה הוא פלוגתא דתנאי וא"כ י"ל דהך תוספתא ס"ל שאובה שהמשיכה כולה טהור לגמרי לטבול בה ולכן הוא מכשיר כשנטמעו הגליד לטבול בו מיד אפילו בלא מים אחרים אבל אנן דבעינן רביה והמשכה א"כ המקוה פסולה אע"פ שיבואו אח"כ מם סאה כשרים עכ"ל וג"ז ל"ק כיון דלכ"ע שאובה כולה שהומשכוה אינו פסול רק מדרבנן הוי ספיקא דרבנן וכמו דמהרי"ט הנ"ל מכשיר בס"ס אפילו אם שאובה כולה מדאורייתא ה"כ יש לנו להכשיר בספק אחד בדרבנן וכ"ש דאין לנו להוסיף גזרה מה דלא מצינו ועוד למה נפרש התוספתא דלא כהלכתא כיון דיש לפרשו אליבא דהלכתא ונראה דלזה נתכוין הד"מ שכתב דפירש הראשון שבתוספתא היא עיקר אליבא דהלכתא והרי הראב"ד שהבאתי והרא"ש ס"ל דמקוה שאוב שהגליד ונימוח כשר לטבול בו בלא באו לה עוד מ"ס מי גשמים וגם הסמ"ג לפירוש אחד וגם לשון התוספתא דתני כשר להקוות ולא תני להקוות עליו נמי משמע דא"צ להביא עוד מים כשרים והסמ"ג בפירוש שני הוסיף מלת עליו אבל כיון דלא קתני הכי בתוספתא למה נוקמוה דלא כהלכתא ולהוסיף מה דאינו בלשון התוספתא דלהקוות