תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפח

נזהר מלסדר גט בערב שבת מסתמא טעמו היה משום דע"י דטריד בצרכי שבת שמא לא ידקדק בכל דבר ודבר כראוי ואי משום הא לחודיה לא הוי אלא זהירות יתירות מן הסברא ולא משום ראיה מן התלמוד וכתב בספר גט מקושר דהיכא דאיכא קצת שעת הדחק אין לחוש והובא בפ"ת לסדר הגט ובס' ברכת המים ס"ד כתב דיש להקל בע"ש ובעיו"ט אפילו אם עדיין לא ניתן הגט רק שהתחיל הרב לסדר אותן הרי כיון שאינו רק זהירות יתירה מחשש שלא ידקדק בכל דבר ודבר כראוי ולא יש ראיה מן התלמוד אינו רק לכתחלה וכשליכא קצת שעת הדחק וא"כ להעביר השו"ב או בנו מפרנסתם אין לך שעת הדחק יותר מזה ובירושלמי נדרים ערק השותפין ה"ד אסר הנאתו על בני עירו אינו נשאל לזקן שיש שם וכתב הטו"ז בסימן רכ"ח סק"ח כיון שהחכם נהנה בהיתר זה הוי כנוגע בדבר ויש חשש שלא יעיין יפה דהא כבר למדנו שצריך להיות מיושב בדבר שצריך עיון כדאיתא שם בס"ד היכא דצריך למצוא לו פתח צריך עיון גדול והרי מתירין אפי' קרובים ובכללן אפילו אב לבנו ואפילו יהא להבן ריוח הרבה בזה ואפילו יחיד מומחה לפי דין דגמרא. קמה

שאלת עמ"ש בערש"י עיו"ד סימן ר"א ס"ב בד"ה ואם רבי לתרץ קושית תה"ד מ"ש נוטפין דפוסלין זוחלין ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין ומים שאובין דפוסלין לגמרי המקוה ואפ"ה אם היה כבר מקוה של מ"ס ונפלו לתוכה אפילו אלף סאין שאובין בבת אחת לא יפסלוהו וכתבתי שם משום דשאובין אפשר שיהיו כשרים אם יהיו נמשכין שלא בכונה וכמו דאיתא במנחות נבלה בטלה בשחוטה משום דאפשר לנבלה שתעשה כשחוטה וא"א לשחוטה שתיעשה כנבלה דנבלה לכי מסרח פרח טומאתו וה"נ אפשר לשאובין ליטהר אם ימשכו שלא בכונה אפילו כולן שאובין וכמ"ש הש"ך בסימן ר"א ס"ק צ"ו לכן אין מי מקוה מועטין בטלין ברוב שאובין כיון דאפשר לשאובין שיהיה כשרים בתלושין שאין שאובין וכיון דאין מי מקוה בטלין בשאובין ממלא נכשרו השאובין ע"י השקה וזריעה משא"כ זוחלין דאפשר להיות כנוטפין כשיפסקו מהמעיין ונוטפין א"א להיות כמעיין לכן הזוחלין בטלין ברוב נוטפין וממלא לא יכשירו את הנוטפין בזריעה ותמהת הא הקשה בחידושי רע"ק על הש"ך שם דקאי על שאובין בכלי דבזה כתב הב"ח בשם ראב"ד דאם נמשכו כולן אפי' שלא בכונה פסולין

הנה גוף תירוצי בלאו דברי הש"ך י"ל כיון דשאובין נמי אפשר שיטהרו אם יגלדו מחמת קור השליכם לארץ ויהיו נמוחים כדאיתא ביו"ד שם סל"א אך בשו"ת ג"ט סימן י"ב פקפק בהאי דינא

אך גם תירוצי שם א"ש דהנה לענ"ד גם שאובין כולה שנמשכו שלא ע"י כונה אינן פסולין מן התורה רק מדרבנן וכמ"ש בתוס' בב"ב דף ס"ו ע"ב בד"ה מכלל דהא דפ"ק דתמורה דף י"ב דלא מכשיר המשכה אלא כי איכא כ"א סאין במקוה אפשר דהיינו מדרבנן ובחידושי רמב"ן שם כתב דרבינו הגדול ז"ל שהכשיר כולה שאובה בהמשכה סובר דשאובה לאו דאורייתא אבל הגאונים ז"ל לא הכשירו אלא ברביה והמשכה עכ"ל ויש להבין דמה ענין שאם צריכין רביה והמשכה לאם כולה שאובין מדרבנן או דאורייתא וצ"ל נהי דע"י המשכה בטל מה שהיו תחלה שאובין כיון דטרם באו למקור נתבטלו ממה שהי' מעיקרא שאובין בכלי מ"מ אם כולה שאובה מדרבנן הוי גזרה לגזרה לכן הפוסלים אם כולה בהמשכה ע"כ ס"ל דשאובה כולה מדאורייתא

וראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן פ"ו דנראה מדברי רמב"ן אלו דאין סברא כלל להתיר המשכה איסור תורה ממלא להפוסקים דס"ל דשאובין כולן או רובן פסולין מן התורה ממלא אין כח בהמשכה שתתיר איסור תורה ומדאורייתא פסולין אף בהמשכה את"ד ולענ"ד אינו נכון דאם אין כח בהמשכה שתתיר איסור תורה ע"כ דע"י המשכה לא נשתנה ולא יתבטל ענין שאובין א"כ גם אם כולן שאובין דרבנן הוי לן למימר דגם כשנמשכו נשארו בהוייתן ועכצ"ל כמו שכתבתי והתם הביא גם הוא דהגאון השואל כתב דבשו"ת הרשב"א כתב דשאובה שהמשיכוה כולה פסול רק מדרבנן וגם הא"א הביא כן מן הר"ן דגם להפוסל אינו מדאורייתא והא"א עצמו הביא ראיה דפסול מה"ת דכיון דקי"ל להחמיר דשאובין מדאורייתא פסולין וע"כ היקשא דמעיין ומקוה להדדי אינו אסמכתא וא"כ מאיזה טעם יכשיר המשכה הרי זה ג"כ בידי אדם ובעצמו דחה שם די"ל כמ"ש המרדכי בשם רא"ם דאם נמשכו המים עג"ק מקום אשר יכולים להתבלע חשוב כאלו נבעו שם במקום שליחתן או נאמר דאם נמשכו ממקום רחוק כבר פסק כח אדם ולא מיקרי בידי אדם וזה דעת בעל ההשלמה שהביא תשב"ץ ולדברי הב"ח גם דעת רש"י כן עיי"ש שדחה ג"ז כיון דיש פוסקים דא"צ המשכה עג"ק דוקא וגם א"צ מקום רחוק ולע"ד כיון דכתב הראב"ד בבע"נ דצריך שיהא נמשך ממלא או שלא בכונה וכמ"ש הב"ח סכ"ו מן הראב"ד א"כ להכי שפיר מקשינן מקוה למעין שלא יהא ההמשכה ע"י אדם ובכונה אבל אם אחר שהיו בכלי נמשכו שלא בכונה למקוה כשר מן התורה כיון דנעשה המקוה ממלא או שלא בכונה ולא נעשה ע"י כח השאובה ששאבו מתחלה בכלי

ובזה ג"כ נדחה מ"ש הא"א עוד שם דזה כונת רמב"ן שכתב מדמכשיר הרי"ף שאובה שהומשכה כולה מכלל דס"ל שאין שאובין פסולין מן התורה והיינו כמ"ש הראב"ד דאם הי' תורה ע"כ דרשה גמורה הוא א"כ איך אפשר להתיר בהמשכה אחרי דהוי בידי אדם עיי"ש ולפימ"ש לו יהא כונת רמב"ן כן היינו דוקא בהמשכה בידי אדם וכמ"ש הראב"ד בבע"נ דמעיקר המדרש אתה למד דבר זה דדרשינן מה מעין ביד"ש אף מקוה ביד"ש ואם איתא דשאובין שהומשכו כולן מטבלין הרי מקוה זו נעשה בידי אדם עכ"ל

עוד הביא ראיה הא"א מהרא"ש שכתב דהא דפסחים דוחה הר"ש דהא דאמרינן בכלים טמאין היינו אותם שהיו בכלים אע"פ שהן בקרקע ובקרקע טהורים פירוש מעולם הי' בקרקע ולא באו תוך כלי כלל כגון שהמשיכן מאמת המים לשם עכ"ל מבואר מדבריו דכל שהי' בכלי אע"פ שהומשכו פסולין מדאורייתא דהרי בהמשכה מיירי בקרקע שהומשכו מאמת המים מכלל דמדאורייתא פסולין דאם מדרבנן במקדש הי' טהורין את"ד וג"ז י"ל חדא בשלמא אם הומשכו מאמת המים י"ל שע"י הליכת בני אדם הומשכו שלא בכונה דטהורים כמ"ש ב"ח בשם הראב"ד אבל כשהיו בכלים לא שכיח שיהי' נמשכים שלא בכונת אדם עג"ק לכן מוקי לה שהומשכו מאמת המים ע"י רגלי ההולכים ושלא בכונה: