תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפז

ותרומה אלא משום דסייג עשו לקדשים ותרומה אבל לבעלה אלהבא לא מקילינן יעיי"ש בתוס' דף נ"ו ע"ב בד"ה בודקת דבהכי מיירי ועוד גם בשבע סממנין דמפורש במשנה בנדה דף ס"ב דמעבירין דם ולא צבע כתבו בחידושי רמב"ן ור"ן שם דאפילו לא עבר על ידי שבעה סממנין אינו ודאי צבע דאפשר דם הוא אלא דאם לא עבר הוי ספק דם בלוע וטומאה בלועה לא מטמאה טהרות דאלו ידע כן מתחלה לא היה מקפיד ואף דבש"ע לא פסק כמותם מ"מ הבו דלא לוסיף ומה שהביא מהתוס' נדה דף ס"ב ע"א בד"ה שהרי אינו ראיה דתוס' לא כתבו דודאי יעבור הדם ע"י כיבוס וגם שאני אחר שהעביר על הכתם השבע סממנין כמ"ש תוס' שם בד"ה שכאן

ועוד דהמנ"י בתורת השלמים סימן ק"ץ סל"א כתב אם מצאה כתם והדבר מסופק אם הוא דם או צבע ועכשיו אין אנו בקיאין בהשבע סממנין מ"מ מטמאין כל כתם אע"ג דהוי ספק דרבנן משום דאפשר לברר אם הוא דם או צבע רק אין ידוע לנו הוי ספק חסרון ידיעה ולא חשוב ספק והוא דוחק דנראה דעכשיו הוי חסרון ידיעה לכל העולם וכתבו כמה פוסקים דחסרון ידיעה לכל העולם לא חשוב חסרון ידיעה וכמו שהובא במנ"י כלל פ"ה סקמ"ח ודוחק לומר שמא יש באיזה מקום איזה בקי ויותר הוי להמנ"י לתרץ בפשוט דאפשר גם לנו לברר על ידי כיבוס יפה אם לא יעבור הכתם נדע שהוא צבע ואם יעבור נדע שהוא דם וכמבואר בתוס' ופרישה הנ"ל דע"י כיבוס עובר כתם של דם והרי בירור זה קל יותר מחיפוש אחר חיפוש למצוא השבע סממנין אע"כ צ"ל דס"ל דע"י כיבוס עדיין אינו בירור יפה דאפילו לא יעבור מ"מ שמא דם הוא וכיון דצד אחד כשלא יעבור לא יתברר לנו עדיין שהוא צבע ולא דם אף דאם יעבור נדע שהוא דם זה לא חשוב איכא לברורי ואין מחויב לברר וכמ"ש בנ"צ ס"ס ק"י אות ל"ה בד"ה ונראה לפרש דברי המנ"י דס"ל להמנ"י דאם א"א לברר שני הצדדים צד ההיתר וצד האיסור רק צד אחד אפילו אפשר לברר צד האיסור לבד אין מחויב לברר

ומ"מ כשאני לעצמי בלאו טעמו של תוה"ש אי אפשר לנו לטהר כשהספק בכתם אם הוא דם או צבע כיון דע"כ מיירי שלא נתעסקה בצבע לפי ידיעתה דאם יודעת שנתעסקה ודאי תלינן בצבע וכיון שלא נתעסקה האי כתם מהיכן אתי אלא קרוב לודאי מגופה אתי כדאיתא בפ"ק דנדה דף ג'

ואגב ראיתי בשאלתו שתמה עמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן ר"א ס"ב בד"ה ואם רבו לתרץ קושית תה"ד דשאובין אפשר לטהר ע"י המשכה שלא בכונה לפימ"ש הש"ך שם ס"ק צ"ו ותמה הלא כתב שם בהגהות רעק"א ז"ל דפסול כלי לא נטהר ע"י המשכה שלא בכונה. לא עלי תלונתו כי אם על הש"ך דקאי על פסול כלי ומ"מ תירוצי עולה יפה דאפשר לשאובין להתכשר על ידי שהגליד בקור וכשנשפך ע"ג קרקע נמוח דאח"כ מהני לו המשכה בקרקע להקוות כדאיתא ביו"ד שם סל"א וגם אפשר להתכשר אם שאב בכלי ומילא מקוה והגליד מחמת הקור והדר נימוח כדאיתא שם ואף דתחלת הוייתן ע"י אדם ובכונה מ"מ כיון שהגליד אזל הפסול ונעשה כשר כשנימוח בלא שום ביטול ע"י תערובות דכך לי בנבלה שנעשה כשחוטה ע"י שנסרח מחמת החום כמו שהגליד המים ע"י קור: קמד

שו"ב שבנו דר ג"כ שם בעירו ואינו סמוך על שלחן אביו ונשתתף הבן עם קצב הנה מה"ד קרוב נאמן באיסורין ומפרט שהשו"ב מוחזק בכשרות וירא שמים אך כ"פ יזדמן שאלה אשר תלוי לפי ראות עיני המורה יש לחוש אולי דמאהבת הבן לא ידייק וינטה מדרך האמת ומצא בדעת תורה סי' ח"י אף דמדינא אין לאסור דהא קרוב נאמן באיסורין מ"מ אם רואין שהעם חושדין אותו ומרננים אחריו יש ליזהר לכן שאלתו אם יש להעבירו שלא יהא שותף עם הקצב

הנה בשבועות דף מ"ב ע"ב מבואר דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר אח"כ מנה לפלוני בידי נאמן דאין אדם חוטא ולא לו דהיינו בשביל יורשיו חזקה דאינו חוטא וממלא גם בניו בכלל יורשים דחזקה דאינו חוטא גם בשביל בניו ולאו דוקא בשכ"מ שהולך למות וגם לאו דוקא לענין הקדש ולא לענין איסור אחר כיון דאמר אין אדם חוטא ולא לו האי טעמא שייך בכל גוני ואח"כ מצאתי בקה"י במדות חכמים אות חית סימן פ"ו שהביא מן מהריב"ל שכתב כן והביא ראיה מהרמב"ם פ"י דגירושין הלכה י"ד שכתב שליח שהביא גט בח"ל ואמר בפנ"כ ובפנ"ח הר"ז לא ישאנה שאנו חוששים שמא עיניו נתן בה ולפיכך העיד לה ומותרת להנשא לבן השליח שאין אדם חוטא כדי שיהנה אחר והוא משנה שלימה ביבמות פרק כיצד דף כ"ה והטעם מפורש בירושלמי עכ"ל וא"כ ה"נ לא יחטא באיסור טרפות להכשיל רבים ח"ו ע"י מעשהו

וכיון דאמרינן א"א חוטא ולא לו ליכא למיחש ג"כ שלא ידייק דהא מבואר בקידושין דף ע"ג ב' נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בזמן שמקחו בידו וברש"י דרמיא עליו למידק שלא לחזור בו דקם ליה במי שפרע הלכך מידק דייק עכ"ל ומסתימת הש"ס ופוסקים משמע אפילו אחד מן הלוקחים הוא בנו של בעל המקח כיון דלאו מתורת עד מהימן דהא אינו רק אחד ולא משום דמידק דייק ובשו"ת חיים שאל ח"א סל"ו האריך להכשיר שו"ב שנתקבל והרחיק נדוד ולקחו שו"ב אחרים והי' מטריפים רובא דרובא וחזרו ולקחו שו"ב ראשון והכשיר הרבה והרב דמתא רצה לפסלו כי לא נתמנה אלא להרבות בשר והח"ש דחה דברי הרב בשתי ידים

ואפ"ת דאין ראיות הללו מוכרחין מ"מ כל זמן שאין ראיה להיפך אי אפשר לעכב על הבן מלעשות מסחר זה דבשו"ת תשורת ש"י סימן תרכ"ג הוכחתי מרי"ף ונמ"י ואס"ז בפרק לא יחפור דף כ"א דהבא לעכב על חברו מלעשות איזה מסחר אף דהוא ספקא דדינא ואין שום אחד מוחזק מ"מ אמרינן דהרוצה לעכב חשוב מוציא מחברו ועליו הראיה וא"כ אי אפשר למחות בהבן שו"ב או בהקצבים שלא להשתתף בשחיטת בהמות למכור כל זמן שאין ראיה ברורה מן הש"ס ופוסקים זולת אם אפשר לפייס את הבן בדברי ריצוי בזה י"ל יש ליזהר ולא ביד חזקה ואין זה דומה כלל להא דיבמות דף כ"ד ע"ב דהנטען על השפחה ונשתחררה דלא ישאנה משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים דהתם רגלים לדבר טובא ועיין לקמן סימן קמ"ו

ובתה"ד סימן רכ"ז כתב דאחד מן הגדולים היה