תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפו

סי"ג. מעמיד אדם את בהמתו ע"ג עשבים בשבת ואין מעמיד אדם את בהמתו בשבת ע"ג מוקצה משום דחיישינן שיטול בידים דמוקצה רק איסור דרבנן וכ"ש דם דבדיל מיניה והוא איסור כרת די"ל בזה לא גזרו דאין לחוש שיעשה איסור חמיר: קמא

ראובן היה לו רשות משרי המדינה למכור משקאות ומשלם בעד זה מס ונקרא ליסענטץ ודד"מ שאין רשאי להשכיר זכות זה לאחר ואם יעבור בטלה רשותו גם כן מאז והלאה או ענוש יענשו הוא והשוכרו ממנו רק מותר להעמיד לו משרת רק המשקאות וריוח והפסד יהא משל ראובן אח"כ הלך ראובן והשכיר רשותו לשמעון ונכתב שטר שכירות שנתחייבו בקנין להחזיק בשכירות זה איזה שנים רק הערימו וכתבו בערכאות שלוקח את שמעון רק למשרת ובתוך הזמן גילה אחר הערמה והובאו בערכאות וכחשו ולכן רוצה אחד לחזור מהשכירות דירא לנפשו שמא יארבו לו ויוודע הדבר בעדים

נ"ל דכל אחד יכול לחזור בו אף דמצד שהוא דבר שאין בו ממש אין החיוב בטל דהחיוב חל על גופו מ"מ כשמתחייב לחברו ליתן לו בית של פלוני לא מהני כיון שאינו שלו ואין בידו וכדאיתא בנה"מ סימן סמך

וגם שעשו ערמה י"ל אי עביד ל"מ כיון דאיסורא עבדו נגד דד"מ כדאיתא בחו"מ סימן שס"ט סו דאסור להבריח המכס ואפילו נימא דליכא בזה איסור כמ"ש בביאור הגר"א שם היינו מה שנתחייב לשלם אם אינו משלם הוי רק הפקעת הלואתו כיון דממונו בידו מכבר משא"כ הכא ל"ל כן דמה בא לידו כלל הא אינו רק רשות ועל זה אין להם רשות מהמלך

וצ"ע ממכר שדה גדולה דהמכר קיים כ"ז שלא בא הנגזל וטרפה כמ"ש נה"מ בסימן סמך סקי"א ואף דכתב נה"מ שם דהיינו דוקא בגזל שדה ועשה בה חזקה ואח"כ מכרה אז כשישב בה ואח"כ מכרה המכירה קיים בין הגזלן ולוקח מ"מ כיון דאיסורא עבדו נימא אעל"מ כמו נשבע שלא למכור ומכר כדאיתא ביו"ד ס"ס ר"ל ויליף לה מכתובות דף פ"א כיון דאמור רבנן דלא ליזבן ועבר ומכר זביניה לאו זבינא הרי גם כשעבר אדרבנן לא מועיל וצ"ל כיון דכבר גזל וישב בה לא הוסיף גזלה במה שמכר דהשדה כ"מ שהוא ברשות נגזל הוא ול"ד לשינוי קונה דתליא באעל"מ בפ"ק דתמורה דהתם עושה קנין ע"י השינוי וכ"כ בנה"מ בסימן ל"ד וס"ח ובלוח הטעות בסוף חלק ראשון

ומ"מ הכא לא הוי כגזל שדה ועשה בה חזקה וישב בה ומכרה רק כהראה לחברו שדה שאיני שלו ומכרה דכתב בנה"מ שם במשפט האירום ס"ק ט"ז דהוה כמוכר דשלב"ל דשניהם יכולין לחזור בהם א"כ ה"נ לא החזיק בזה ולא ישב בה רק ברשות הורמנא דליכא ועדיין בזה האופן שלא ברשות לא החזיק בה ועוד כיון שאין בו ממש לא שייך כלל לומר דהחזיק וישב דכל מכירת משקה בכל יום ויום ובכל שעה דבר חדש והעבר אין וכשהשכירה לאחר אז עושין שניהם איסור להפקיע של המלך דדמ"ד ואטו המחייב עצמו בקנין לגנוב וליתן לחברו נתחייבו לקיים והרי גם כשנשבע לעשות איסור אף דשבועה חיוב הגוף ועיין בצלעות הבית סימן י"ב מ"מ אין רשאי לקיימו כדאיתא בנדרים

ועוד מה חיובו של ראובן המשכיר הא אין נותן לו דבר ממש רק מתחייב להניחו לשוכר למכור משקה ולא ימחה בידו וזה הוי רק קנין דברים כמ"ש ד"ח א"ז דקנין שלא למכור אינו כלום כדאיתא בב"ב דף ג' דכי קנו מידו ק"ד הוא ולא מהני ה"נ קנין שלא למכור הוי ק"ד כקנין לחלוק עיי"ש וא"כ מוכח דגם כשמחייב עצמו בקנין לחלוק לא מהני דהוי ק"ד מדלא משני דנתחייב גופו בקנין לחלוק וכמ"ש בערש"י עחו"מ סימן ר"ה וה"נ דהוי הרשות והורמנא דמלכא דבר שאין בו ממש לא מצי להשכירו בחיוב וקנין רק מכח דד"מ כמ"ש נה"מ סימן ר"א וכאן מדד"מ אינו יכול להשכירו לאחר

ממלא גם השוכר מצי לחזור אף דנתחייב לשלם השכירות דהא קנה דשלב"ל אף דנתן דמים יכול לחזור ומחויב המוכר להחזיר לו מעותיו וכמ"ש בערש"י בראיות בסימן רי"ב: קמב

כתם שחור פחות מכגריס ועוד דכתב בספר בע"נ דאינה תולה במאכילת ורצה מעלתו לומר דאינו דעת יחיד מדלא נזכר בפוסקים ואין לו ראיה. הלא גם בספר האשכול בהלכות נדה מפורש כן ויליף לה מק"ו מדאמרינן נתעסקה באדום אין תולין בה שחור ולפיכך כיון דהובא בטוי"ד וש"ע וכה"פ האי דינא תו א"צ לכתוב דכתם שחור אין תולין במאכולת דזה הוי שחור באדום

ועוד את"ל דגם שחור פחות מכגריס ועוד טהור אף דליכא למתלי במאכולת כיון דזה שחור וזה אדום ודאי לא בא ממאכולת עכצ"ל דבלאו תליה לא גזרו על כתם פחות מכגריס ועוד א"כ למה תני בנדה דף נ"ח ע"ב עד כמה תולה עד כגריס ובתוספתא תני להדיא בפ"ז תולה במאכולת עד כגריס והרי בשחור בלאו תליה במאכולת אמרת דטהור וממלא ע"כ גם באדום לא גזרו כלל בלאו תליה במאכולת אם לא שנאמר האי שחור אדום הוא אלא שלקה אבל כיון דמפורש אין תולין שחור באדום ואדום בשחור ע"כ לא אמרינן דלקה דשתי תליות להקל לא אמרינן או מאיזה טעם אחר

ומ"ש כיון דלא גזרו חכז"ל על פחות מכגריס ועוד אין לנו לגזור. זה מנין דלא גזרו חכז"ל הרי אמרו פחות מכגריס ועוד תולין במאכולת ממלא דוקא אדום באדום שיש לתלות לא גזרו ובגוף סברא זו יעיין מש"כ בתשורת ש"י סימן קס"ו: קמג

מה ששאל אם יש להתיר הכתם ע"י כיבוס יפה דתוס' בנדה דף נ"ו ע"ב ופרישה בסי' ק"ץ ובש"ע של התניא כתבו דע"י כיבוס טוב עובר כתם אם הוא מדם ואם נראה דלא עבר ע"כ צבע הוא

זה אינו דא"כ למה לא כתוב כן בש"ע סימן ק"צ סל"א א"ו משום דגם הם לא כתבו רק לחומרא אם נדה פשטה חלוקה ונתכבס והדר לבשתו בימי טהרתה אינה תולה שהוא מימי נדתה כיון שנתכבס וגם תוס' לא כתבו שם רק לענין טהרות שלא לטמא למפרע כיון דמעיקר הדין היה דיה שעתה משום חזקת גופה כמ"ש תוס' ריש נדה או כמ"ש רמב"ן שם משום חזקת טהרות של קדשים