תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפה

או בנוסח גופו של גט אבל בשמות האיש והאשה דכל גט הוא ענין בפני עצמו אין בזה משום הוצאות לעז על גיטין הראשונים עיי"ש והרי אף כשהיה איזה גט וגיטין בשמות כאלו לא נהגו לכתוב כאשר כותבין עכשיו מ"מ ליכא חשש לעז א"כ ה"נ דלא עשה חטוטרת רק בחית של שם האשה חיה אבל בכל חתין שבנוסח הגט לא עשה חטוטרת א"כ ליכא חשש לעז וזה נראה טעם רשד"ם בס"ס ר"ה בשם גאמילה דלא חש ללעז ונסתלק מעליו קושיות מהרי"ט שהובא בעזרת נשים בשם גאמילה

וא"ל אכתי יש חשש כמ"ש בספר התרומות הובא בב"י סימן קכ"ה וז"ל כיון שאין רגילין לעשות תגין באותיות הגט אין לשנות המנהג פן יוציאו לעז על שאין עשויין כן ועוד שהרבה סופרים שיעשום כמו מקלות על האותיות לבלתי יודעין לעשותן כהוגן וע"י כן יקלקלו שלא תהא נקראת אות הלכך טוב לחדול ולעשות כמנהג וכ"כ סמ"ג א"כ אף דבנידן דידן ליכא משום לעז עדיין לא פלט מטעם השני זה איני הא מדסיים טוב לחדול משמע דאינו רק מהיות טוב ולא לפסול דיעבד וכן מוכח בלבוש סי' קכ"ה ס"ו שכתב זיינין דאותיות שעטנז גץ נהגו אפילו לכתחלה שלא לעשותן הואיל ואינו ספר ממש ולא רצו להחמיר מפני שרוב הסופרים אין בקיאין בהן לעשותן כהוגן והי' מתייראין שמא עי"כ יקלקלו הכתב עד שלא יהא נקרא יפה הלכך אם יבא אחר שירצה לזיין יש למחות בידו שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים עכ"ל הרי דלא כתב שיש למחות בידן רק מטעם לעז ולא מטעם שמא יקלקלו האותיות ועוד דמדכתב סה"ת טוב לחדול דמשמע דקאי גם על טעם לעז אינו רק לכתחלה טוב לחדול מכ"ש דמטעם שני דהיינו חשש שיקלקלו דאינו רק דמה"ש אין להחמיר לזיין כמו בסת"ם

ועוד דאין לנו לחדש גזרות למחות ולפסול מה שלא גזרו חכז"ל נהי דחשש לעז נזכר בש"ס לענין דברים אחרים אם רוצים לשנות מהמנהג יש ללמוד קצת מזה גם לענין שלא לזיין אבל חשש שלא יקלקלו לענין תגין לא נזכר בש"ס ואף די"ל בזמן הש"ס הי' הסופרים ספרי דווקני ואומנין ובקיאין יותר ולא היה חשש שמא יקלקלו מ"מ כיון דלא גזרו אין לנו לחדש גזרה עתה כמ"ש ב"י א"ח סי' י"ג ומג"א שם סק"ז ובסימן ש"א סקנ"ח ובס"ס ע"ט ופר"ח א"ח ר"ס תנ"ג והמ"מ פ"ה מהלכות חמץ ומצה דין כף כתב אין לנו לגזור גזרות מדעתינו אחר דורות הגאונים וכ"כ הריב"ש סימן קכ"ה וסי' רמ"א וכ"כ המל"מ פ"ב דסוטה סוף דין י"ב והובאו שלש אלה בעין זוכר אות ג'

ובעזרת נשים בשמות נשים אות ג' הביא מן הרח"ש וספר שמות דבדיעבד אין להקפיד אם כתב בלי נקודה על שם גאמילה אפי' במקום שנוהגין לכתוב גטין בנקודה: קמ

באו"ח סימן קנ"ח במג"א סק"ח הא דחשוב דם היינו לרפואה בפקוח נפש וכתב הפרמ"ג דבלא"ה דם שמליח דרבנן משרי לחולה שאב"ס כמבואר ביו"ד סימן קנ"ה ס"ג וכתב מעלתו דזה פליאה גדולה מבהיל עין כל רואה וכל העובר משתומם על המראה הגדול הזה הא גם איסור דרבנן אסור באכילה לחולה שאב"ס כדאיתא ביו"ד שם

נראה פשוט דהא הביא ש"ך שם סקי"ד דשלא כדרך אכילה מותר לחולה שאב"ס ופרמ"ג בפתיחה להלכות מליחה בד"ה והנה כתב דדם שמלחו דאינו אסור רק מדרבנן דוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו א"כ הוי שלכ"א ואף דפרמ"ג בסימן תרי"ב במשב"ז סק"ו כתב דאוכלין שאין ראוין פטור ואסור אפשר מה"ת ועכ"פ מדרבנן וגם שאג"א בסוף סימן ע"ד השיג על הש"ך שהביא דברי ראבי"ה בסתם להלכה והרי הרמב"ם ס"ל דפטור ואסור נראה דבאיסור דאורייתא אין להקל מחמת פלוגתת רמב"ם וראבי"ה אבל באיסור דרבנן ומפרט לצורך רפואה לחולה שאב"ס יש לסמוך על ראבי"ה דשלא כד"א מותר ועוד מרמב"ם פ"ב מהלכות עשור אין מוכר דגם שלא כד"א או דכך שתייתן דאסור רק באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן י"ל גם לרמב"ם מותר אם שלכד"א גם בדאורייתא אין אסור רק מדרבנן וא"ל א"כ איך משכחת דם שמלחו יהא אסור מדרבנן דזה אינו דכיון שנמלח הדם עד שאינו נאכל מחמת מלחו הוי כמבושל ואינו אסור גם מדרבנן רק אם מזגו אח"כ במים או שאר משקה דעכשיו ראוי לשתיה

וראיתי בנתיב חיים שכתב על דברי המג"א הנ"ל שכתב מתחלה דם כדי נסבה הקשה באר היטב הא יכול למצוא כשמטבל ראש ירק בדם ולק"מ דהרמ"א למד הדין מגמרא דפסחים דף קט"ו והטעם שמא ישקע כולו בתוכו עיי"ש זה ניחא בשאר משקין אבל בדם אסור לאכול כשמטבל ראש ירק דלמא אתי לשקועיה כולו עכ"ל ולע"ד לא נראה דכיון דלא אשכחן דגזרו רבנן רק לענין דצריך נט"י והאיכא מיא בנהרא אבל מנ"ל אם טבל בדם שיהא אסור באכילה דמה דאין מפורש בגמרא דגזרו אין לנו להוסיף כמ"ש פר"ח א"ח ר"ס תנ"ג והמ"מ פ"ה מהלכות חמץ ומצה דין כף וכ"כ הריב"ש סימן קכ"ה וסימן רמ"א והמל"מ פ"ב דסוטה סוף דין י"ב וכמו שהבאתים בשאלה הקודמת עוד ואדרבה י"ל גם לענין נט"י לא חששו אלא כשטובל במשקה המותרת אבל במשקה האסור כיון דרוצה לאכלו יהא נזהר שלא לשקועיה שלא יאסר עליו באכילה דישראל קדושים ונזהרין הרבה שלא לאכול איסור וא"כ ממלא מתורץ קושית הבאה"ט דבטובל בדם ראש ירק מנ"ל דגזרו רבנן להצריך נט"י וא"כ אין להוסיף גזרה מדעתינו והבא"ט ס"ל דלא פלוג במה דמצינו להדיא דהצריכו נט"י במטביל ראש ירק במשקה תו ל"פ בין משקה היתר ובין משקה איסור אבל לחדש איסור על המאכל כיון שלא נזכר לש"ס אין לנו לחדש ומה שבני אשכנז אוסרים תבשיל מקטניות בפסח אינו רק לחומרא מפני שכבר נהגו כמ"ש במג"ד סימן תי"ג וגאוני אשכנז שאסרו משום גזרה היינו רק למדינתם דכל גדולי הדור או רב וציבור יכולים לאסור במקומם אבל אין יכולים לגזור על כל העולם מה דלא גזרו בגמרא והרי חדרגמ"ה אינו רק במדינות שקבלו עליהם ועיין בא"ח סימן תקס"ב סעיף י"ב

אח"כ מצאתי במגן גבורים שהביא מן מו"ק דמשכחת לה בשלא נטבל כי אם קצה אחד ואינו אוכל במקום זה ומ"מ צריך נטילה אף שאין ידו נוגעת וכתב עליו מ"ג דזה אינו דבכה"ג ודאי לא חיישינן דלמא נגע דבדיל מיניה מחמת איסור דם עיי"ש

וא"ל דכ"ש דאם חששו שמא יגע ויאכל בלא נט"י שהוא דרבנן מכ"ש דיש לחוש שישתה דם שהוא איסור כרת דזה אינו דאדרבה מצינו בעירובין דף ע"ט ובשבת דף קכ"ב ובש"ע א"ח סימן שכ"ד