תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפד

ע"י תערובות לא מהני אף דעכשיו הוי ס"ס דהוא כרוב ואפשר נמי עדיף מרוב כמ"ש הרשב"א סימן ת"א וכתב מהרא"י הובא במבוא שערים סימן פ"ד דהטעם משום דנודע ספק שבגופו תחלה והוא ספק דאורייתא ובאותו הפעם לא היה עדיין רק ספק אחד ונעשה הספק כודאי וכשנתערב אח"כ הוי כודאי איסור שנתערב וא"כ ה"נ כשראתה תחלה מחמת תשמיש הוי ספק אם מן הצדדין או מהמקור ונאסרה לבעלה עד שתספר ותטבל נעשה כודאי לכן אף דאח"כ לענין החזקה דג"פ נתוסיף ספק ונעשה כרוב להיתר לא מועיל אך הא דס"א בגופו וס"א בתערובות דלא מהני אינו רק מדרבנן משום דמחזי כודאי איסור כיון שכבר נאסר וכמ"ש בערך שי סוף סימן ק"י בד"ה והטו"ז וכ"כ השפ"ד בכללי ס"ס דין ט' לכן ה"נ רק מדרבנן אסורה ועיין נו"ב חיו"ד סימן מ"ג בד"ה וא"ת א"כ בלא בדיקה תהא מותרת לבעלה משום ספק שמא מן הצדדין וספיקא לקולא דהא וסתות דרבנן זה אינו דעכ"פ ספק זה עקרו הוא ספק דאורייתא דאתה מסתפק על הדם אם הוא דם מן המקור ואף דאח"כ הוי רק הספק לענין וסתות דהוא דרבנן מ"מ כיון דלענין עיקר הספח הוא דאורייתא אמרינן להחמיר ועיין ש"ך בדיני ס"ס כלל י"ט ופר"ח כלל חית עכ"ל ולפימ"ש בלא"ה לק"מ דהא כיון דהוחזקה ג"פ לראות מח"ת יש איסור מן התורה לענין החשש שמא תראה אלא משום דיש ספק שמא הוא מן הצדדין לכן לא הוי רק איסור דרבנן א"כ תו ל"ל דהוי ספק דרבנן משום ספק מן הצדדין עכ"פ חזינין סברת הנו"ב משום דעיקר הספק בדאורייתא מחמירין

ועוד יש לחלק דבשלמא בקטן וקטנה דמייבמין ולא חיישי רבנן למיעוט סריס ואיילנות כיון דלא חזינין שום ריעותא עדיין אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן משא"כ האי דראתה מח"ת כבר ג"פ דיש ריעותא חיישי רבנן אף למיעוטא דה"נ חזינין דכ"ז דלא ראינו ריעותא א"צ לבדוק לא לפני תשמיש ולא לאח"ת אבל כשראתה מח"ת צריכה אח"כ בדיקה לפני תשמיש ואח"ת כמ"ש בספר האשכול כיון דיש ריעותא

ועוד דאין להשוות גזרות חכמים כמ"ש תוס' בפרק בנות כותים דף ל"ג ע"ב בד"ה ורמינהו דאין להשוות גז"ח זו לזו דפעמים נראה להם להחמיר אפילו בס"ס והובא במהרי"ט ח"ב בחיו"ד סימן ב' וכ"כ תוס' בר"פ כל הבשר דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו רק במקומת דהש"ס מדמה: קלט

גט נכתב בחמשה עשרי לירח וכו' לאשה שמה חיה וטעה הסופר וכתב החית של חיה כדרכו בסת"מ בחטוטרות ומקל בשמאל ולא הרגיש עד אחר חתימת העדים הנה מבואר באה"ע סימן קכ"ה ס"ז אם יש מי שרוצה לזיין האותיות מוחין בידו וכתב ברכות המים דה"ה חטוטרת בגט וכ"כ מהרי"ק בשרש ע"א וכ"כ בספר גט פשוט וכתב בחמ"ח ובדיעבד בשעת הדחק ועיגון כשר וב"ש העתיק לשון החמ"ח רק בשעת הדחק כשר וכ"כ באה"ט בשם חמ"ח וב"ש וצ"ל דס"ל דמ"ש החמ"ח ועיגון היינו או בעיגון דלא מסתבר להו להצריך שניהם וגט מקושר הובא בסה"ג לפ"ת אות פ' דעתו להקל אפילו שלא במקום עיגון ואין הספר ג"מ אצלי ונראה דחדא מנייהו נקט דגם שלא בשעת הדחק מיקל דאל"כ מה מחדש הלא כבר כתב הב"ש דסגי בשעת הדחק לבד וגם הא דכתבו החמ"ח וב"ש דבדיעבד ושעת הדחק כשר צ"ע מנ"ל דהא בש"ע לא כתב רק מוחין בידו דמשמע לכתחלה אבל לפסול דיעבד מאן דכר שמיה ומקור הדין דלא יכתוב החית בחטוטרת ממהרי"ק ושם אדרבה מביא ראיה דכשר בלא חטוטרת מהמנהג דנהגו לכתוב כן גם בספר ג"פ כתב דאין עושין חטוטרת בחית ושכ"כ מהרי"ק דאין רגילין לעשות חטוטרת אפילו לכתחלה אבל לענין לפסול דיעבד לא כתב כלל גם ברכות המים כתב רק דאין המנהג לעשות חטוטרת מזה ראיה דאין צריך אלא כתב דמוחין בידו שלא לשנות המנהג ולא הזכיר כלל לפסול דיעבד והרי בשאר פסולין כתבו בש"ע ובג"פ וברכות המים לענין דיעבד האיך יתנהגו לתקן בטופס או בתורף או קודם חתימת הגט או אח"כ ובהא דאין לעשות תגין או חטוטרת לא הזכירו כלום מזה אע"כ דדיעבד כשר בלאו מחיקה או תיקון כלום

ועוד נראה כיון הא דמוחין בידו משום דלא יוציא לעז על גיטין ראשונים זה שייך רק אם בכונה רוצה לזיין ולעשות תגין באותיות הרבה בכל הגט באלו האותיות שעושין תגין בס"ת בזה יש חשש לעז כיון דזה מדקדק בכך נראה דהגיטין שלא נעשה בהן כך היו פסולין אבל כשטעה בכל הגט רק באות אחת ועשה תגין או רק בחית אחת הרי מוכח מתוכו דלאו משום קפידא חשש פסול עשה כן אלא משום טעות דאל"ה היה עושה חטוטרת גם בשאר החיתין שבגט או תגין בשאר אותיות כאלו שבגט וכן מוכח מחת"ס ח"ב מאה"ע ס"ח שכתב אודת צדיק ביוד שבימין הפוכה כיון שכן דעת המקובלים כמ"ש במשנת חסידים מס' תפלין פ"א ובספר מצות שמורים דף ל"א ע"א וא"כ כיון שגם תינוק קורא אותה צדיק איך נפסל הגט בשביל זה והוא פשוט עכ"ל משמע דגם שלא בשעת הדחק ועיגון פשוט להכשיר מדלא פירש דמשום דחק ועיגון מכשיר כמו שפירש בהכשר שאר חששות שבאותו הגט וכן הפ"ת בסה"ג העתיק דברי חת"ס אלו ולא הזכיר דרק בגט שבנידון החת"ס שהיה עיגון כשר והרי המנהג שלא לכתוב בגט צדיק כזה ולמה לא חששו ללעז אע"כ או דס"ל דגם משום חשש לעז אין לפסול דיעבד בכזה ולא ס"ל כהח"מ וב"ש ויותר נראה כיון דכתב והוא פשוט ולא חש למ"ש הח"מ וב"ש ע"כ כיון דהטעות רק באות אחד לכ"ע פשוט להכשיר ובנ"ד הרי בשאר חתין בתיבת לירח ובחמשה שני פעמים ובתיבת ימחא לא עשה חטוטרת וגם תינוק קראו חית א"כ חזינין דרק משום טעות ורגילות שלו בס"ת כתב חית זה בחטוטרת ואפשר אפילו בלא הכרת תינוק כשר דהא אנן ידעינן דזה תמונת חית כיון דכן צריכין לכתוב בסת"ם ואדרבה עיקר תמונת חית הכי הוא מדצריכין לכתוב הכי בסת"ם בנגלה זולת דעת הקבלה ואם ניחש שלא יתלו בטעות א"כ ע"כ יראה דזה יזה יכשר ולא יוציאו לעז דכן האמת דשני תמונות כשרים ועיין בחו"מ סימן מ"ט סוף ס"ב בהג"ה דהיכא דמוכח דטעה השטר כשר דאמרינן דטעה וא"כ ממילא ליכא חשש לעז

ועוד הא כתב בטי"ג בלקוטי שמות אות זיין דלא שייך לעז משום גיטין הראשונים כי אם בדבר שהוא נוהג בכל גיטין הניתנין שם כגון בשם העיר