תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפג

לשער וכ"כ בלבושי שרד בפתיחה להלכות טרפות ס"ק מ"ד וס"ק מ"ה וכ"ש הכא די"ל מדלא ארגשה ודאי היה פחות מכשיעור ובא מעלמא מכנים ופרעוש וכיוצא בו

אמנם בלאו הנהו טעמי הוה ספק דרבנן אן אפשר דנ"מ בימי לבונה לשיטת רוב אחרונים דגם בימי לבונה בחזקת טהרה עומדת והובאו בפ"ת ליו"ד סימן קפ"ז סקכ"ד אך בג"י ראשונים דמחמירין שלא לתלות בשום דבר משום דעדיין מעיינה פתוח כדאיתא בסימן קצ"ו סעיף יוד מ"מ בכגון זו דא"י אם היה בו כשיעור כתם ונאבד י"ל להקל דתולין במצוי וצ"ע לפי הטעם שכתבו שם דפחות מכשיעור תולה משום דאל"כ לא תטהר לעולם דא"א להזהר ובכה"ג דנאבד הא אפשר להזהר שלא תאבד

ועוד חם יודעת שהיה גדול משיעור פרעושים או פשפשין המצוים בזה"ז רק מסופקת אם היה כשיעור גריס שבזמן הש"ס נהי דמקילין בזה משום דלא גזרו חכז"ל רק על שיעור גריס שבזמנם מ"מ ליכא למימר השתא דתולין במצוי ובאמת גם בג"י ראשונים בחזקת טהורה היא דהיינו חזקה שנפסק דמה כמ"ש בחידושי רמב"ן ור"ן בפ"ק דנדה דף ה' הרי דלא ס"ל דכל ג"י מעיינה פתוח

אך בכו"פ בסימן קנ"ו ס"ה כתב דסברת דעת המחמירין בג"י שלא לתלות משום דאז עדיין שכיח שתראה דם עיי"ש וא"כ גם במסופקת אם היה הכתם יותר מכגריס דלא שכיח בזמן הזה להיות ממאכולת כשיעור גריס ועוד לא תלינן בג"י ראשונים דאתי מעלמא ויותר יש לתלות דאתי מגופה דשכיח רק אם מסופקת שהיה רק קטן כמו ששכיח עכשיו ממאכולת יש לתלות

ועוד דל"ל מדלא ארגשה ודאי היה מעלמא ופחות משיעור כתם דהא בג"י ראשונים להמחמירין שלא לתלות משום דאז עדיין מעיינה פתוח והרי הא דחזקת דם בא בהרגשה משום דפתיחת פי המקור ועקירת הדם משום מצערה הרבה וכדאיתא ריש נדה דף ג' אגב צערה מתערה והיינו בעקירת דם בפתיחת פי המקור כמ"ש תוס' שם וזו דבג"י מעיינה פתוח ל"ל כן

וגם לפימ"ש לעיל דעכשיו רוב נשים אינן מרגישות ויודעת בפתיחת פי המקור רק בזיבת דבר לח עכצ"ל היינו בזיבת דבר לח הרבה דאם אין מרגישות בפתיחת פי המקור דמצערה כ"ש בזיבת דבר לח מעט דאינה מצערה כך וכמ"ש בחת"ס יו"ד סימן קס"ז ועיי"ש ומה"ט נמי כתבתי לעיל דעכשיו יש לומר דלא ליחשב ביאה ראשונה ממנין הג"פ כשלא בדקה לפני תשמיש דל"ל משום דחזקת דם בא בהרגשה כיון דאין מרגשת רוב נשים בפתיחת פי המקור י"ל דלפני ביאה נפתח הפי מקור ויצא מעני דם דזה הוי הרגשה אף דאינו שותת וכיון שלא זב ממנה אז הרבה דם לא ארגשה בזיבת הדם וגם מה"ט ל"ל עכשיו דודאי לא ראתה לפני התשמיש משום דאוקמה בחזקת טהורה דא"כ נימא דלא ראתה עד אחר תשמיש משום האי חזקה ול"ל משום דחזקת דם בא בהרגשה ואם לא ראתה עד אחר תשמיש היתה מרגשת בזיבת דבר לח הרבה דם בממ"נ אם באמת הרגישה אחר תשמיש בזיבת הדם הרי הרגישה וי"ל עתה ראתה ואם לא הרגישה רק בדקה ומצאה על העד דם י"ל לפיכך לא הרגישה משום דהיה רק מעט דם וגם אם מצאה על הסדין או על חלוקה דם הרבה מ"מ ל"ל מדלא הרגישה אחר תשמיש בזיבת דם הרבה ודאי בשעת תשמיש זב לחוץ דהא בשוכבת אפרקיד אין דרך הדם לזוב לחוץ כמ"ש תוס' בריש נדה דף ג' בד"ה מרגשת וע"כ כשעמדה מהמטה או ישבה זב הדם ושמא לא ראתה עד אז וגם שמעתי מן רב גדול בתורה וי"ש שאמר שאמרה הרבנית שלו שעכשיו אין הנשים מרגישין בעקירת הדם מן המקור ופתיחת פי המקור

ועוד יש לתרץ דעת הראב"ד דס"ל א"ל בדקה לפני ביאה ראשונה אין נחשב אותו ביאה במנין ג"פ רואה מחמת תשמיש דאמרינן אימר לפני תשמיש ראתה והקשה בשו"ת בית שלמה הא יש לאוקמוה על חזקת טהורה עד שעת ביאה כמ"ש התוס' בריש נדה דגם להלל ס"ל לעין חולין דדיה שעתה משום החזקה כמו שהבאתיו לעיל ויש לתרץ דהא מבואר בשו"ת בשמים ראש סנ"ג הא דרואה ג"פ מחמ"ת אסורה לשמש עוד אינו רק איסור דרבנן ואלו ראה החמ"ח בסימן קי"ז דברי הרא"ש לא היה כותב דזה איסור דאורייתא וא"כ לפי מה שהעלה הפר"ח בכללי ס"ס אות ט"ו באורך ואות ל"ג בכללי ס"ס בקצרה דספק דרבנן אף שיש לו עיקר מן התורה ויש לו ג"כ חזקת איסור מ"מ לא אסרינן משום החזקה וכן כתב הכו"פ שם ואפשר גם להש"ך שם שאני הכא כיון דמגופה חזיא ועלולה אשה לראות דם דאתרע חזקה שלה כיון דהשתא ודאי טמאה וכדאיתא בריש נדה י"ל לכ"ע בספק דרבנן לא מחמירין והתוס' שכתבו דלחולין דיה שעתה משום חזקה היינו לקולא

ועוי"ל דהכא איכא ס"ס ספק מן הצדדין וספק כבר ראתה לפני תשמיש והרבה פוסקים מתירין בס"ס גם אם יש חזקת איסור והוא איסור דאורייתא וא"כ י"ל לכ"ע בדרבנן ויש ס"ס להקל דלא אסרינן מחמת החזקה תדע דהא כל הראיות הש"ך בכללי ס"ס דאיסור דרבנן ויש חזקת איסור גם ספק אסיר אינו רק בספק אחד לא בס"ס וכן משמע בש"ך שם אות כ"ד וא"ל דספק מן הצדדין אין לצרף לס"ס דהרי בסמ"ג הובא בב"י סימן קפ"ז עושה ספק מן הצדדין לצרפו לספק אחר לעשות ס"ס וצ"ל אף די"ל חזקת הגוף כמ"ש לעיל מ"מ כיון דרוב נשים אין רואין מחמת תשמיש כמ"ש ב"י זה עומד נגד חזקת הגוף

ובזה נ"ל דה"ט דרואה ג"פ מחמת תשמיש אינה אסורה לשמש עוד רק מדרבנן ואפילו למ"ד וסתות דאורייתא והבית מאיר באה"ע סימן קי"ז צוח הא כל דבר דאיתחזיק ג"פ נעשה חתיכה דאיסורא וגם לפימ"ש הנו"ב דגם למ"ד וסתות דרבנן היינו לאחר שעבר הוסת דיש חזקת טהורה נגד חזקת דראתה ג"פ בזמן זה אבל באדם הוי איסור דאורייתא כמו דלשמא מת לא חיישינין ולשמא ימות חיישינין ה"נ חיישינן דתראה בזמן וסתה א"כ ה"א ברואה ג"פ מחמת תשמיש תהא אסורה מדאורייתא לשמש שמא תראה אבל לפימ"ש א"ש דהא מבואר בר"פ האשה שהלכה דרוב עדיף מחזקה וא"כ ה"נ הרי ספק מן הצדדין הוי פלגא ופלגא וחזקה דג"פ דאינו אפילו כרוב נמצא יש מיעוט עם פלגא דצדדין דהוי כרוב דעדיף מן החזקה דג"פ לכן אין אסורה רק מדרבנן

וא"ל דא"כ למה אסורה מדרבנן כיון דהוי כרוב והרי קטן וקטנה מייבמין משום דאזלינן בתר רובא דלאו איילנות וסריס כדאיתא ביבמות דף קי"ט לחכמים דשאני הכא כמו דקי"ל ס"א בגופו וס"א