תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפב

והבעל והאשה אמרו שהרגישו בשעת תשמיש שרחמה צר מאד שלא כדרך שהרגישו עד הנה

הנה הסד"ט בסימן קפ"ז ססק"ב כתב לפרש דעת הראב"ד דלא בדקה פעם ראשון אח"ת ולפיכך אין ביאה זו ממנין הג"פ אבל אם מצאה תכף אח"ת רק לפני תשמיש לא בדקה גם לראב"ד ביאה ראשונה מהמנין גם בשו"ת בית שלמה בח"ב ס"י הוכיח כן שזה הפירוש עיקר דהא גם להלל בריש נדה דיה שעתה לחולין משום דיש לאשה חזקת טהרה א"כ ליכא למימר דראתה לפני תשמיש עיי"ש ושניהם לא ראו דברי ספר האשכול שהביא בהלכות נדה דברי הראב"ד בפירוש שלא בדקה לפני תשמיש רק אח"ת ולפיכך תלינן שהדם היה מונח בפרוזדר מלפני תשמיש ובכו"פ סימן קפ"ז כתב שגם דעת הרמב"ם כן ובחת"ס חיו"ד סימן קנ"ג כתב שגם דעת רש"י כן ומה שהקשה האשכול על הראב"ד תרצו בחת"ס שהרגיש מעצמו בקושיית האשכול אף דלא ראה ספר האשכול ומה שדחה הב"ש סברא זו בשתי ידים מכח קושייתו אינו רק לפימ"ש התוס' בריש נדה דמודה הלל לענין חולין משום חזקת טהורה של האשה אבל בחידושי רמב"ן שם מיאן בזה כיון דאיתא בנדה שם כיון דמגופא חזיא לית לה חזקה דעלולה לראות אלא הטעם משום דיש להפירות חולין שנגעו בה חזקת טהרה ולעיל בסימן קל"ו כתבתי ליישב דעת רמב"ן שלא יהיו דבריו סותרין דבדף י"ח כתב דאזלינן רק בתר גוף שנולד בו הספק וא"כ אין לדחות דעת הראב"ד אף דיש חולקים עליו ומפרט דלשון הש"ס דתנא הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם הראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש משמע להדיא כדעת הראב"ד דאחר תשמיש ראשון תוכל לשמש עוד ג"פ ובית מאיר ר"ס קפ"ז כתב דכונת הראב"ד דלא בדקה אח"ת מיד בשעה שתושיט ידה אלא אח"ז זה ראתה מעצמה דפירוש זה ברור ובודאי אלו ראה באשכול לא היה כותב כן גם הוא וגם תוס"ש וסד"ט

ובנ"ד שלא מצאה דם רק אחר שנכנסה לחדר אחר דלפי דין הש"ס ופוסקים ומחבר אין זה רואה מחמת תשמיש רק רמ"א בסימן קפ"ז הביא דעת יש אומר שבראב"ד שאין אנו בקיאין עכשיו בשיעורין הללו וכל שראתה סמוך לתשמיש הוי כרואה מחמת תשמיש אבל בספר האשכול צווח על זה דאין טעם לדבר שאין צריך בקיאות לשער כדי שתרד מן המטה ולכמה תקנית חתרו להתיר אשה לבעלה ולמה נוסיף חומרא עכ"ל ואפשר לומר קצת דגם הי"א לא אמרו אלא כשלא ירדה מן המטה ובדקה עצמה רק במטה אחר תשמיש מצאה דאנו צריכין לשער בכדי שתרד מן המטה ותבדק בזה אין אנו בקיאין משא"כ אם ירדה מן המטה והלכה לחדר אחר ובדקה ומבואר דכה"ג לא מיקרי סמוך לתשמיש

ובנ"ד יש עוד סעד דבשלמא בעלמא ל"ל שמא לפני תשמיש או אח"ת ראתה ואת"ל בשעת תשמיש שמא מן הצדדין משום דרוב דמים מן המקור וגם יש לה חזקת הגוף דלא נתקלקלו הצדדים לצאת מהם דם משא"כ הכא ל"ל רוב מן המקור דהא רוב מינקת וגם זו עתה מסולקת דמים וגם חזקת גופה נשתנה ואתרע דעד עתה לא היה רחמה צר מאד ועתה רחמה צר מאד דסתמא זה מחמת איזה נפוח גישוואלין או מכה דל"ל בזה כיון דמגופה חזיא ועלולה לראות לית לה חזקת הגוף דאין עלולה רק לראות מן המקור

ובערך ש"י עיו"ד ס"ס קפ"ו ותחלת קפ"ז כתבתי לתרץ קושית החו"ד שהקשה הא וסתות דרבנן וכשמצאה דם סמוך לתשמיש אינו רק ספק באשם תלוי א"כ נימא ספק דרבנן לקולא ונימא דהדם יצא ממקורה אחר תשמיש ועוד נעמידנה בחזקת גופה ואחר תשמיש ראתה ותרצתי משום דחזקת דם בא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ותוס' בריש נדה דף ג' דרוב פעמים מרגשת בעקירת דם מן המקור רק בשעת תשמיש אפשר טעתה וסברה הרגשת שמש הוא וא"כ כיון דלא הרגישה אין לתלות שראתה רק אחר תשמיש ולפימ"ש בעטרת צבי מהגאון ר"י מראפפורט דרוב נשים אין יודעין מהרגשה פתיחת פי המקור רק בהרגשת זיבת דבר לח עיי"ש והנה הא דכתבו דרוב פעמים מרגשת כשנעקר מן המקור משים דאגב צערה מרגשת אבל לולא זה י"ל דנפתח המקור ונשאר בפרוזדור ובחורין וסדקין וא"כ תינח בימים קדמונים אבל עכשיו דנשתנה ורוב אין מרגישין בפתיחת המקור כי נשתנו החושים מחמת חולשת ואם זה היה בזמן הר"י מראפפורט כ"ש עכשיו שזה יותר מק"ע שנים מאז עד עתה וא"כ אין ראיה ממה דלא הרגישה אחר תשמיש וי"ל שמא אח"ת נעקר מהמקור עיי"ש ולפ"ז י"ל גם להחולקים על הראב"ד וס"ל אף דלא בדקה לפני תשמיש ביאה ראשונה נחשב מהג"פ היינו משום דאם איתא שכבר ראתה לפני תשמיש היתה מרגשת בפתיחת פי המקור אבל עכשיו דנשתנה ורוב נשים אין מרגישין בפתיחת פי המקור לכ"ע לא נחשב ביאה ראשונה עכ"פ במנין ג"פ והגם דאין לסמוך על זה להקל מ"מ יש סעד גדול לסמוך על הראב"ד וסייעתיה דלא ליחשוב ביאה ראשונה ועל האשכול דאני ג"כ בקיאין דלא הוי סמוך לתשמיש לענין רואה מח"ת רק כדין הש"ס והפוסקים עד שתרד מן המטה ותבדוק וא"ל נהי דאין מרגישות בעקירת הדם מן המקור מ"מ מרגשת בזיבת הדם דהא ז"ל הרמב"ם בפ"ה מהא"ב דין ב' כל הנשים מתטמאות בבית החיצון ואע"פ שלא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן הרחם ולא שתת עכ"ל א"כ ליכא זיבת דם לחוץ יותר ממה שנעקר מן הרחם והרי העקירה רוב נשים אינן מרגישין דפתיחת המקור ודאו מצערה יותר ממה שיוצא הדם באותו רגע רק לבית החיצון ואינו זב יותר

ומה ששאל דאחר תשמיש ראשון מצאה על חלוקה כתם רק כיון דלא רמיא עלה דבל"ז היתה טמאה מחמת בדיקתה שמצאה דם לח לכן לא השגיחה אם היה יותר מכשיעור כתם או פחות לכן מסתפק אם בכה"ג נסמך לומר דתשמיש ראשון אינו ממנין ג"פ רואה מחמת תשמיש כיון דעכשיו חזינן דטמאה נאמר רגל"ד דהיתה טמאה לפני התשמיש מחמת הכתם יבש את"ד זה ליתא דהא מה דס"ל להחולקים על הראב"ד דגם תשמיש ראשון מן מנין ג"פ ולא אמרינן כבר לפני התשמיש ראתה כיון שלא בדקה לפני תשמיש הוא או מטעם של התוס' בריש נדה דגם להלל מוקמונן לה בחזקת טהורה לענין חולין ודיה שעתה או מטעם שכתבתי מדלא ארגשה כנז"ל א"כ מה"ט גופייהו נאמר דהכתם אינה ממנה ולא היה בו שיעור כתם ועוד לעולם תלינן במצוי יותר דכל חלוק וחלוק מלא כתמים פחות מכשיעור בתם

ומה"ט נראה נמי באשה אחרת שמצאה כתם על חלוקה ונאבד ואינה יודעת אם היה שיעור כתם דטהורה ואין לומר דזה הוי ספק מחסרון ידיעה כיון דנאבד ואלו היה לפנינו היינו יכולין