תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפא

ודאי עומדת בחזקת היתר וגם ליכא לברורי שהרי בחייה א"א לבדוק

ובשו"ת מהרי"ל ס"ס קנ"א כתב וז"ל אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר דאתיילד ביה הספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה עכ"ל אמנם ז"ל חידושי רמב"ן בריש נדה מ"ט דשמאי פירושי מפרש מתניתין ואזיל דאלו טעמא דשמאי כ"ע אית להו אלא שהחמירו לתלות בתרומה וקדשים ואוקים משום דהעמד אשה על חזקתה ובחזקת טהורה עומדת שהרי טבלה לנדתה ובדיקה היא משעה שפסקה לנדתה הראשון והלל כי אמרו העמד דבר על חזקתו ואפילו לתרומה וקדשים היכא דלית ליה ריעותא מגופיה והך אשה כיון דמגופה קחזיא לא אמרינן אוקמה אחזקה אלא חיישינן הלכך בחולין אע"ג דאיכא למיחש למלתא כיון דלא מכריעא מלתא דטומאה מוקמינן טהרות אחזקתייהו עכ"ל הרי דלא אזיל בתר מלתא דאתיילד ביה הספק וצ"ל ראיית מהרי"ל מהתוס' שכתבו בריש נדה בד"ה מעל"ע וז"ל ודוקא לקדשים או לתרומה אבל לחולין לכ"ע דיה שעתה דאוקמוה לה בחזקת טהורה עכ"ל והגמרא מסייע להתוס' דהרי לא אמרו טעמא דשמאי משום חזקת טהרה דהתרומה וקדשים שנגעה בהן אלא משום דהעמד אשה על חזקתה אבל רמב"ן הכריח זה כיון דלהלל כיון דמגופה חזיא ליכא לאוקמה על חזקתה א"כ למה טהרו חולין ועכצ"ל משום חזקת טהרות של החולין וקשה לרמב"ן למה לא אמר הגמרא משום חזקת טהרות וראיתי במהר"ם מלובלין שהקשה כן על הגמרא ותירץ משום דחזקת טהרות לא חשיבא חזקה כן שלא היתה לה שעה מבוררת כמ"ש התוס' בע"ב בד"ה דאיכא ריעותא ובטהרות ליכא שעה מבוררת כל כך בטהרתן אבל גבי אשה איכא שעה מבוררת דהא עכ"פ בדקה עצמה לפני זה כשעה אחת ונמצאת טהורה עכ"ל ועדיין קשה לרמב"ן דטעמא דהלל משום דבחולין אזיל בתר חזקת טהרות לימא דטעמא דשמאי דס"ל גם לקדשים ותרומה אזיל בתר חזקת טהרות וצ"ל דאה"נ דהמ"ל כן אלא דעדיפא קאמר דיש לאשה חזקה מבוררת ולהכי לא אחמרו גם לתרומה וקדשים אבל להלל לפי המסקנא דס"ל דכיון דמגופה חזיא אין לה חזקה עכצ"ל משים דהטהרות בחזקתן א"כ גם התוס' י"ל דלהכי כתבו דלחולין אזלינן בתר חזקת טהרה דאשה משום דזו חזקה מבוררת ואזלא ראיית מהרי"ל אך דברי מהרמ"ל דחוקין דבשלמא התוס' שכתבו לענין הבהמה דאין לה חזקה מבוררת דשמא נולדה טרפה אבל בטהרות ודאי קידם שנגעו באיזה טומאה ודאי היו טהורין

ולע"ד דס"ל להגמרא דמשום חזקת טהרות לא היה שמאי חולק לטהר הקדשים והתרומה והרי גם לענין איסורין כ"פ ס"ל דאין מתירין ספק איסור וכמבואר ביו"ד סימן נון וא"כ מהראוי לעשות סייג ולחיש לענין קדשים ותרומה עכ"פ כדס"ל להלל אלא זה בחזקה דעלמא אבל חזקת הגוף אלים משאר חזקות כמ"ש תוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל ובד"ה ספק

או נהי דמשום חזקה אחת גם שמאי לא היה סומך לטהר קדשים ותרומה ולא היה חולק על הלל וחכמים אלא דזולת זה יש עוד חזקת אשה והוי שתי חזקות דחשיבי כודאי כדאיתא בעירובין דף ל"ו וא"כ גם כן אין ראיה למהרי"ל לא מהגמרא ולא מהתוס' דלהכי נקטו התוס' דלחולין מוקמונין האשה בחזקת טהורה ולא כתבו משום דמוקמונין החולין בחזקת טהרה משום דחזקת האשה חזקת הגוף או דעם חזקתה יש שתי חזקות ואף דהתוס' ס"ל בספק השקול באיסור דאורייתא מוקמונן על חזקתה להיתר כמו שהאריך הפר"ח בסי' כ"ט בשיטת התוס' לק"מ חדא דכל מה שהביא הפר"ח מהתוס' מיירי בבהמה דיש לה חזקת הגוף ואף דהוי חזקה שלא נתבררה מ"מ הוי חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ועוד אין להקשות מתוס' על תוס' דכמה בעלי תוס' המה והא ראיה. דבב"מ על יו"ד הביא מתוס' ב"ק דף י"א ומנדה דף י"ח ע"א ד"ה שליא דבספק השקול לא מוקמונין אותה בחזקת היתר עיי"ש בבית מאיר סימן כ"ט ועיין ביד מלאכי בכללי התוס' שם אות כף ואות נ"ה מכמה פוסקים שכמה פעמים התוס' סותרים זה את זה משום שהרבה הי' בעלי תוספות

ועדיין צ"ע דלכאורה דברי רמב"ן סותרין אהדדי דבריש נדה כתב דאזלינן בתר חזקת טהרות ולא בתר עיקר הדבר דאתילד בו הספק באשה ובדף ח"י כתב דאזלינן בתר עיקר הדבר כגון שליא בבית ועיסה דתינוקת מטפחין בה ועכצ"ל דשאני הך דריש נדה דבאשה עצמה לא מכרעא מלתא דטומאה והוי מצד עצמה ספק השקול לכן אזלינן בתר חזקת טהרות שנגעו בה משא"כ הך דדף י"ח דשליא מצד עצמה ותינוקת מטפחין דמצד עצמן יש רוב ומכרעא מלתא לטומאה לא אזלינן בתר חזקת טהרות ולפ"ז גם בבהמה הצולעת דיש בגופה ס"ס אלא דהמחמירין ס"ל כיון דבחייה לא אזלינן בתר ס"ס דיש לה חזקת אבר מן החי אבל מ"מ לא יאמר אדם דמכרעא מלתא לאיסור דלא יחלוקו כל כך על המתירין דס"ל דס"ס עדיף מחזקה אלא דהם ס"ל דלא עדיף מחזקה להתיר דדי לומר דהוי ספק איסור וא"כ כיון דלגבי החלב ליכא חזקת איסור אבמ"ה ממלא אזלינן לענין החלב בתר הס"ס כיון דלענין גוף הבהמה לא מכרעא מלתא ממלא יש לנו לומר דגם הר"ן דלעיל הכי ס"ל

אמנם הריטב"א בקידושין שם מביא ג"כ ראיה מנדה לב"ה דמטמאו למפרע מעל"ע כל טהרות שנגעה עיי"ש וקשה הא חולין באמת טהורים ורק בתרומה וקדשים דמעלה עשו בהם משום סייג כדאיתא בפ"ק דנדה וצ"ל דס"ל הא דס"ל לב"ה דעשו סייג משום דחזקת האשה גרוע כיון דמגופה חזיא לא סמכו על חזקתה רק לענין חולין אבל לקדשים ותרומה עשו סייג וכמ"ש התוס' ריש נדה אבל אם הוה אזלינן בתר חזקת הטהרות דאין בחזקה זו גרעון גם סייג לא הוי להו לעשות ומ"מ כבר כתבתי דרמב"ן כתב להיפך גם מהתוס' אין ראיה ובתוס' פרק בכל מערבין דף ל"ו בד"ה במקוה מבואר דלא אזלינן בתר חזקת טומאה של האדם אלא בתר חזקת טהרות שנגעו בהאדם וכ"כ בנוב"ת חיו"ד סימן ס"ד: קלח

מינקת בחדש שביעי אחר לידתה ולא הוחזקה לראות דם בימי מינקתה ובליל שבת אחר תשמיש ירדה ממטתה ונכנסה לחדר אחר שהיה שם נר דולק ובדקה עצמה וראתה מראה אדום לחים ולאחר שספרה ז"נ וטבלה שימשה ותיכף אח"ת בדקה עצמה וראתה דם ובביאה ראשונה לא בדקה עצמה לפני תשמיש אם יש לסמוך על הראב"ד שלא נחשב ביאה ראשונה מן המנין ותוכל לשמש עוד פ"א בליל שני מטבילה השניה ולא תהא כרואה ג"פ מח"ת