תשורת ש"י מהדורא תנינא תקפ

הקהל משא"כ אם נתמנו הטובים ע"י פקודת המלך דזה אינו דהא זה אינו להנאת המלך כגון מכס ומסים ודאי גם כונת המלך רק לטובת הקהל שלא יהיו כצאן בלא רועה והא קמן דפקודת המלך היה שיתאספו הקהל ויבררו טובים כרצון הקהל וא"כ בכה"ג נמי מה שצוה שעד שיתאספו הקהל וימנו טובים ימנו המושלים ואפילו נכרי הדיוט כל שאינו להרויח לעצמו אינו חשוד שמתכוין להכשיל הישראל כמ"ש התוס' בפ"ק דע"ז דף י"ב בד"ה ושדי נכרי וכן הוא ביו"ד סימן קי"ח ס"ב בהגה ועוד אם אינו מתכוין להנאתו ולא לטובת הכלל אין זה מחוקי המלכים ולא אמרינן בכה"ג דדמ"ד וז"ל רשב"ם בפחז"ה דף נ"ד ע"ב דדמ"ד כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילין להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלין עליהן מרצונם חוקי המלך ומשפטיו ואין למחזיק בממון חברו ע"פ חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל עכ"ל הרי ש"מ תרתי חדא דוקא מנהגות של משפטי מלכים שרגילין להנהיג במלכותם משא"כ כגון נידון דידן זה מנהגות של משפטי המלכים שרגילין להנהיג במלכותם דאטו רגילים כזה לתת חרב ביד הדיוטים להוציא ממון במה שאין בזה הנאה למלך ולא תקנת העם שנית כיון דהטעם שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם וכבר הוכחתי דגם שבררו הקהל טובי העיר מרצונם אין כח ביד הטובים לכוף הקהל במה שאינו לתקנת הקהל וגם בחידושי רמב"ן בפחז"ה דף נ"ה הביא דברי רשב"ם הנ"ל ולא השיג עליו אדרבה משמע שמסכים עמו וכ"פ רמ"א בחו"מ ס"ס שס"ט דלא אמרינן דדמ"ד אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה: קלז

נשרף רפת בקר והיו שם שתי פרות חולבת ונחרכו השערות וגם העור באיזה מקומות ודעת אחרונים לאסור גם בבהמה אפילו בהפס"מ אם ראינו שנפלה לאור ונשתנו בני מעיה ונסתפק לענין החלב מחיים וא"י אם נשתנו ב"מ וכתב לפימ"ש בגב"ש ס"ו בצולעה על ירכה להתיר החלב משום ס"ס שמא לא נשמט ואת"ל נשמט שמא לא איעכל ניביה ובחיים א"א לבדוק וה"נ הוי ס"ס שמא לא נשתנו ב"מ ואת"ל נשתנו שמא הלכה כהמחבר בס"ס נ"ב דמכשיר אלו תוכן דבריו לא דמי להך דגב"ש די"ל כאן אינו רק ספק אחד שמא מחמת האש נחמרו ב"מ דהא גם להמחבר אלו ידענו שנחמרו ב"מ אסור ואח"כ מצאתי שכ"כ בד"ק ס"ס לט'

אמנם מ"ש הד"ק גם על הנידון גב"ש שכתב דלגבי חלב לא שייך חזקת איסור של הפרה אולי י"ל שכיון שעיקר הספק נולד מצר הבהמה יש לדון כפי הבהמה גופה עיי"ש נראה ל כהגב"ש דהא ברש"י קידושין דף ס"ו גבי הא דינאי כתב כיון דאין דנין על האם רק על בנה לא מהני חזקת האם לבנה והתוס' שכתבו דמהני לבנה כדאר"י בפ"ק דכתובות מאן דמכשר בה מכשיר גם בתה כתב הפנ"י דשאני הא דמכשיר בבתה כיון דהאם טוענת ברי וגם התוס' ס"ל הכי אלא דס"ל גם גבי ינאי כיון דהאם נשאת לכהן הוי כאמרה ברי דלא נטמאה ולהכי דייקו תוס' דמוקמינין האם בחזקת כשרות ולא כתבו בחזקת היתר אלא משום חזקת כשרות דאם נטמאה לא היתה נשאת לכהן והוי כאמרה ברי עיי"ש וא"כ לרש"י ותוס' לא אזלינן בתר גוף שנולד בו הספק ואף דריטב"א בקידושין דף ע"ט כתב דאזלינן בתר גוף שנולד בו הספק ומשמע שם אף דאין דנין השתא על גוף זה רק על מה שנגע בו מ"מ הוי ספק אם כרש"י ואם כריטב"א וה"נ עכשיו אין אנו דנין על הבהמה גופה אם היא טרפה דבלא"ה אסורה משום שאינה זבוחה ואינו רוצה לשוחטה עכשיו ואחר שחיטתה לא יהא ספק דהא נראה אם נשמט הירך ואם איעכל ניביה וא"כ יש ס"ס שמא גם בהמה עצמה אם נאבד הירך יש להכשיר דהא בסימן נון פליגי הפוסקים בנולד הריעותא מחיים אם מתירין אותה ואת"ל דאסורה משום דנולד מחיים הוא בחזקת איסור מ"מ שמא כיון דאין דנין עכשיו על הבהמת רק על החלב לא אזלינן בתר חזקת איסור שאינה זבוחה לגבי החלב

והנה רמב"ן ור"ן בנדה דף ח"י וריטבא דלעיל הקשו על רש"י דהא בנדה דף כ"ו אמרינן שליא בבית הבית טמא דרוב שליות יש בהם ולד והא הבית יש לו חזקת טהרה ונצרף מיעוט שליות שאין בהם ולד ולמה הבית טמא אע"כ דאזלינן בתר עיקר הדבר דהיינו השליא דאין לה חזקה ה"נ ניזל בתר האם של ינאי שהיה לה חזקת היתר ולע"ד י"ל דהא דאזלינן בתר חזקה אינו מסברא וכ"כ בית מאיר באה"ע סימן ואו רק דחידשה תורה כדיליף בפ"ק דחולין מנגע לכן אין לך בו אלא חידושו כמו נגע דאין הספק אלא בנגע עצמו ולא בא ממקום אחר כמו בשליא בבית משא"כ גבי ינאי דאין לו חזקת היתר אלא נימא כיון דבא מאמו ניזל בתר חזקת היתר דאמו אמרינן להיפך כיון דחזקה חידוש מסתיין שיועיל החזקה לאמו לבד ולא כשאין דנין על האם שיועיל החזקה לבן כין שאין דנין על שתיהן כאחד וא"כ ה"נ כשאנו דנין על החלב לבד ויש לחלב עצמו ס"ס דהוא מסברא להתיר כיון דנוטה יותר להיתר ואינו ספק השקול אין לילך בתר חזקת איסור דפרה כיון דחזקה חידוש דילפינן מנגע דהחזקה בגוף דבר הנידון אין לך בו אלא חידושו

ועוד י"ל לפימ"ש במשמרת הבית דף חית דאפילו תימא בעלמא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לא אמרינן אלא ברוב וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין בה כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי והובא במלא הרועים אות סמך וא"כ ה"נ בשליא בבית דע"י דנמצא השליא בבית נטמא הבית דהוי שליא מתעסק בבית ורוב שליות הנמצאים בבית מסלקין חזקת טהרה דבית וכן תינוק הנמצא בצד העיסה דרוב תינוקת מטפחין בעיסה ומסלקין החזקת טהרה דעיסה לכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ועיינתי במשמרת הבית שם דף זיין וראיתי שכתב נמי ה"ט על תינוק בצד העיסה ועל שליא בבית וכמ"ש עוד כתב במשמרת הבית שם דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא אם המיעוט מגרע הרוב כמו רוב מתעברות ויולדת דמן אותו רוב אשר מתעברות יש מיעוט מפילות משא"כ כשהרוב בפני עצמו והמיעוט אינו מחסר מן הרוב אלא המיעוט בפני עצמו כהך דשליא בבית והך דתינוק בצד העיסה דאין המיעוט מגרע מן הרוב לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה נמצא דגם משמרת הבית ס"ל כרש"י דדנין על גוף הדבר ולא תלינן אותו במקור הדבר שנובע ממנו ובנו"ב חיו"ד סימן נ"ז בד"ה והנה כתב לענין מ"ר וחלב גם בחייה