תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעט

תנן האשה שהלך בעלה למדה"י עם חמותה אינה חוששת שמא ילדה וזקוקה ליבם משום דהוי ס"ס שמא לא ילדה ואת"ל ילדה שמא נקבה יצתה מליאה חוששת דליכא רק ספק אחד וכן קי"ל ומפרש ר' יוחנן בירושלמי הטעם דכתיב כי ישבו אחים יחדו בודאי ולא בספק דהיינו כשיש ס"ס כמבואר שם יצתה מליאה חושש דליכא רק ספק אחד ספק זכר ספק נקבה עיי"ש הרי מדאיצטרך קרא להתיר ס"ס ע"כ דאל"ה גם ס"ס אסור וכמו שהוכיחו הרשב"א ושאר פוסקים מדאיצטרך קרא להתיר ספק ממזר ש"מ בעלמא ספק תורה אסור מן התורה ואפשר גם לר' יוחנן הא דצריך קרא דישבו אחים יחדו להתיר ס"ס משום דאפשר יתגלה הדבר אח"כ ועכ"פ מוכח מדר' יוחנן דבעלמא ס"ס כי האי אסור לכן צ"ל מה דמתיר ר"י לבוא עליה כשהיא ישנה ע"כ לאו מטעם ס"ס אלא משום דאסורה לעמוד בטומאתה אבל אנן דבש"ס בבלי ס"ל טעם אחר שם ביבמות ולא ס"ל הך דרשה מותר בעלמא ס"ס לכן אף דאנן ס"ל דמותרת לעמוד בטומאתה מ"מ מותרת משום ס"ס אימר לא ראתה ואימר טבלה וטהורה ויש להמתיק יותר דיל"ד כיון דדריש ר"י כי ישבו בודאי ולא בספק דאפילו ספק אחד התירה התורה א"כ למה הצריך דוקא ס"ס אבל יצאה מלאה דליכא רק ספק אחד אסורה להנשא לכן נ"ל לומר דר"י ס"ל אף דס"ס בעלמא מותר מ"מ התם דאפשר אחר שתנשא יבא יבם ויתגלה איסור למפרע יש לאסור בעלמא לכן אמר כי ישבו בודאי הרי דתורה התירה בזה ספק אחד לכן אין לנו להחמיר עכ"פ בס"ס וכה"ג כתבו תוס' בזבחים דף ע"ד ד"ה רב אבל יצאה מלאה דליכא רק חד ספק אחמירו רבנן וזה דוקא התם דגלתה תורה כי ישבו ודאי ולא ספק אבל בעלמא ס"ל לר"י דס"ס שאפשר יתגלה לעתיד אסור ולכן ע"כ ס"ל דאסורה לעמוד בטומאתה אבל לדידן לא ס"ל האי דרשא כי ישבו ודאי דהא ביבמות שם אמרו טעמא אחרינו ממלא גם בדבר שאפשר שיתגלה למפרע מותר בס"ס ולכן אף דמותרת לעמוד בטומאתה מותרת מטעם ס"ס שמא לא ראתה ושמא טבלה וטהורה וגם בבכורת דף כף ע"ב דפריך דר' יהושע דס"ל דחלב אינו פוטר משום דאיכא מיעוטא דחולבת אע"פ שלא ילדה ומי חייש ר' יהושע למיעוטא והא תנן היתה לה חמות יצאה מלאה ר' יהושע אומר אינה חוששת ואמרינן מ"ט דר' יהושע קסבר רוב מעוברת יולדת ומיעוט מפילות וכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות וה"ל זכרים מיעוטא ומשני אלא איפוך עיי"ש ומדלא משני הא דיבמות משום דכתיב כי ישבו ודאי וע"כ דש"ס בבלי לא ס"ל הך דרשא ונראה בהא דפ"ד דביצה דף ל"ד דתנן אין מלבנין את הרעפים מאי קעביד אמר רבב"ח משום ר' יוחנן הכא ברעפים חדשים מפני שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך לחסמן ופרש"י שצריך לבדקן אם יוכלו לקבל לבינה הלכך ביו"ט לא דלמא פקע ואשתכח דטרח שלא לצורך ושם באס"ז דלא שכיח דפקעי הלכך ר' יוחנן לטעמיה דלא סמיך ארובא היכא דאפשר שיתגלה למפרע אבל אמרי לה ס"ל דבכה"ג מותר לסמוך ארובא וקי"ל כטעמא דצריך לחסמן כדאיתא בא"ח סימן תצ"ח ס"ח ועיין טור האבן סימן מ"א: קלו

יצא פקודא מהמלך באיזה מדינה למנות ממונים דהיינו טובי קהל ועל פיהם יהא התנהגות הקהל וטרם יתאספו הקהל למנות ימנו שרי העיר טובים לפי דעתם ועתה נמנו איזה טובים עפ"י שרי העיר ועשו מס על כל יחיד ויחיד וליתן חק קבוע לאיזה יחידים אשר אין צורך כלל להקהל בהם וגם שכרו חזן אשר אין צורך לקהל כי היה די בבעל תפלה פשוט וגובים השכירות אפילו מאותם שאין מתפללים בביהכ"נ שהחזן שם ושואל אם יש לטובים כח זה מחמת שנתמנו ברשות המלך וכדאיתא בחו"מ סימן ג' דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה

הנה מבואר בר"ן פ"ק דגיטין הא דדמ"ד דוקא מה שעושה מחוקי המלכות אבל מה שהוא עושה שלא כדין לא ולישנא דדינא דמלכותא הכי משמע דאי עביד שלא כדין חמסנותא הוי ולא דינא כ"כ רמב"ן ואס"ז בפחז"ה דף נ"ה בשם הר"י מיגאש וגם בריב"ש ס"ס רעא ובסמ"ע ס"ס ג' מבואר דרשות המלך אין מועיל רק למאן דגמיר וסביר ואם נימא דמועיל אף שעושה שלא כדין למה צריך דוקא שיהא גמיר וסביר וא"כ אלו שעשו חק לאיזה יחידים מה שאין דרך צדקה כמו לשאר עניי עירם ומוציאין ממון זה מכל יחידי הקהל הוא שלא כדין וגזלנותא הוא ולא יפה כח הממונים מהמלך דאתו מכחו דאין דינו דין בכה"ג

גם דין החזן שאין צורך בו להקהל דהיה די להם בבעל תפלה פשוט ולא להרבות מהר ומתן לחזן שצווחו גדולי הדור שלפנינו על זה אע"פ שספחת זה נתפשט מכבר בכמה מקומות ל"ל בכה"ג מנהג מבטל הלכה שזה דרך שכבשוהו וכו' ואינו מנהג וותיקין מכ"ש להטיל שכירות זה על כל הקהל גם על אותם שאין מתפללין בביהכ"נ שמתפלל החזן

ובסמ"ע סימן ב' סקי"א הביא ממהריק שרש י"ד שכתב דאפילו למ"ד דטובי העיר יכולין לתקן מה שירצו היינו דוקא מה שהוא צרכי הקהל אבל להפקיע ממון מאחד לחברו שאינו צורך הקהל פשיטא דלא עכ"ל אבל במהרי"ק לא נזכר שיהא צורך וז"ל שם אפילו לדברי ראבי"ה פשיטא דלא קאמר שיהא כח ביד ראשי הקהל להפקיע ממון אלא דוקא בדבר שהוא נוגע אל הקהל בכללות בהא קאמר שהרשות בידם כיון שנתמנו על כך אבל לחוב לזה כדי לזכות לזה ואין הקהל מרויח או מפסיד בזה פשיטא דבהא מודו כ"ע דלא כל כמינייהו עכ"ל וא"כ לכאורה משמע אפכא מהסמ"ע דהא קאמר או מפסיד מ"מ כיון שהוא נוגע אל הקהל בכללות יש כח לטובי העיר לראבי' וצ"ל דס"ל להסמ"ע אף דקאמר מהרי"ק או מפסיד מ"מ דוקא שהוא צורך הקהל הרי דוקא מה שהוא צורך הקהל יש כח בטובי העיר לכופם וכן מבואר במרדכי פ"ק דב"ב סימן תס"ב שכתב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל וכ"כ עוד שם בסוף סימן זה אם הקהל עשו תקנה מפני תקנת הקהל יתכן לכוף לתקנתם עיי"ש וא"כ כ"ש אם לא הובררו הטובי קהל מן הקהל רק מפני כתב המלך דהא כתב הש"ך בחו"מ סימן ג' ס"ק י"ב ואין לומר דלענין זה הוי להיפך דבשלמא בהובררו מכל הקהל אף דבררו אותם להנהיגם בכל דבר מ"מ כיון דתלוי בדעת הקהל אמרינן אומדנא דודאי לא נתכונו אלא להנהיגם בכל דבר שהוא לתקנת