תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעח

ול"ל דקטנה עדיפא דלא שכיח בה דמים חדא דבגמרא לא אמר קטנה אלא ילדה דבזיזא למטבל ועוד א"כ מאי מבעיא ליה כיון דקטנה עדיפא דלא שכיח בה דמים ועוד הא אמר מחשב ימי וסתה הרי כבר יש לה וסת ואפילו תאמר דגם קטנה רוב פעמים טובלת אלא דגדולה תמיד טובלת מ"מ הא הוי רובא דתלי במעשה דלא חשוב רוב

והיה אפשר לומר הא דישנה בא עליה וא"ל להקיצה ולשואלה לפימ"ש רש"י בפ"ק דנדה דף י"ב בד"ה ערה א"נ דליכא טירחא לצעורה אבל ישנה איכא צערה ולא אטרחוה רבנן עכ"ל אבל א"כ מאי מקשה תורת השלמים ממאי דס"ל דאם יש לברר ע"י שאלה לא סמכינן אס"ס דשאני הך דסימן קפ"ד דממ"נ אם ערה הרי הוי כתובעה ואם טמאה היתה אומרת לו ואם ישנה כיון דאיכא צערה לא אטרוחוה רבנן וגם דוחק לומר משום צערה קלה כמות שהיא לא יצטרך להקיצה ולשואלה וכ"ש לפימ"ש התוס' שם בד"ה בין ישינה דהא אסור לביא על הישנה אלא לא לגמרי בישנה איירי אלא אינה ערה כל כך שתדע להשיב אם היא טהורה אם לאו והובא בש"ך בס"ס קפ"ד וא"כ ודאי ליכא צערה וטירחא כל כך וגם רש"י לא כ"כ רק לחד פירושא ופירוש ראשון ואחרון שם אינו כן ועוד לפום צערה אגרה ויותר מצערה דודאי ניחא לה טפי שתהא ערה ותרגיש תענוג התשמיש והיא בדעתה וגם ל"ל דיש לו חשש פסידא אם יקיצה דשמא לא תתרצה לו ויהא אסור לבוא על אנוסה דבני אנוסה הם מתשע מדות דאדרבא אי משום הא ודאי לא מקילין לו דאין זה חשוב פסידא כיון דאם לא תתרצה לו יעשה איסור אם יבא עליה אלא ודאי להא ליכא למיחש דסתמא תתרצה דרוצה אשה בקב ותפלות יותר מתשעה קבין ופרישות כדאיתא בסוטה דף כף ועוד בשלמא הא דנדה דלא אטרחיה להקיצה ולצערה היינו להצריכה בדיקה ולעמוד להדליק נר שתבדוק משא"כ שאלה בעלמא אף אם יקיצה לשואלה הא בלא"ה ע"י תשמיש יקיצה מסתמא וכמ"ש בשו"ת עבוה"ג סימן כ"ז דלא שכיח ומצוי שיבעול בעל אשה כשהיא ישנה ולא תרגיש כלל

שוב ראיתי דאין ראיה מהך דנדה למקום אחר דבס"ס א"צ לשאול לפי המבואר שם בנדה דף י"ב ע"ב ובתוס' שם דף י"ב ע"א בד"ה מהו למיעבד ובתוס' שם ריש ע"ב דמש"ה א"צ להקיצה ולשואלה משום דמיגנייא באפיה אם נחמיר שצריך להקיצה עד שתתיישב בדעתה להשיב אם טהורה היא עיי"ש וא"כ י"ל דה"ט דא"צ לשואלה בישנה ובערה בלא"ה א"צ לשואלה דאם היתה טמאה מיד היתה אומרת לו כדאיתא התם כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ומתורץ קושית תורת השלמים ובחידושי לאהע"ז סימן ע"ו כתבתי דלפיכך הקילו כל כך משום דבא מן הדרך מצוה לפוקדה ולכך הקילו נמי דשוהין עמה בלא שאלה אחר שכבר פקדה כדקתני בברייתא שם דהתירו סופן משום תחלתן ומ"מ בנ"ד יש להקל דא"צ לשואלה מהטעמים שכתבתי דבשו"ת באר שבע סימן למד כתב דבכלי ישראל אם הוא לפנינו צריך לשואלו אם הוא ב"י ולא סמכינן אס"ס וראייתו מהך דפסחים דמשכיר בית לחברו אף דחזקתו בדוק אם הוא בעיר צריך למשלייה וגם הבדיקת הסכין אחר שחיטה אם איתא קמיה וכן מהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דאם איתא קמן צריכין למבדקיה דלכאורה לפימ"ש המג"א בסימן ל"ז שאני הנהו דיש להם חזקת איסור וצ"ל דגם הא דשמא אב"י מספק לא פקעא חזקתו לומר דאב"י ונפגם אף דממלא עתיד להשתנות וכמ"ש מג"א בסימן שמ"ב לענין מוצ"ש דגם שבות אסור וכן בריש סימן תקס"ב ובסימן שפ"ו סקי"ב ואף דיש לאוקים מה שנתבשל באותו כלי בחזקת היתר מ"מ הוי חזקה נגד חזקה ועוד דיותר יש לילך בתר מקור הדבר שנמשך ממנו הספק כמ"ש הריטב"א והובא באחרונים בכמה דוכתי אבל כשליכא חזקת איסור ומכ"ש כשיש חזקת היתר שפיר יש לסמוך על ס"ס וא"צ לשאול וגם ל"ד לבישל בכלי וא"י אם ב"י דצריך לשאול דיש שם ריעותא כיון דכבר נתבשל בו אלא דא"י אם הוא אב"י וגם עכשיו בישל בו ובתמים דעים ס"ו כתב דהיכא דיש ריעותא מחויב לבדוק ולברר כגון שנמצא שרץ בקדרה חסר רגל או ככף מחויב לבדוק התבשיל אף דיש ס"ס שמא כך נפל שם חסר ואת"ל שלם נפל שמא נמוח ובטל ואין סומכין על ס"ס כיון דיש ריעותא ובידו לבודקו והובא בתוה"ש בקונטרס הספקות אות מ"ה בקיצור הרי כשלא אתרע א"צ לברר

ובהיותי בזה יש לעיין איך התירו לבוא עליה מחמת תרי ספיקא אימור לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה בשלמא אימר לא ראתה אף דיש לה וסת וחזקה ארח בזמנו בא מדאורייתא או מדרבנן מ"מ כיון דיש לה חזקת טהרה הוי ספק השקול אבל ספק טבלה הא יש לה חזקת טומאה ולא נעשה מעשה להטהר ואיך יחשב זה לספק בשלמא אם ספקא דאורייתא מן התורה לקולא א"כ ספק שני בדרבנן י"ל אף דאיתחזיק איסורא מותר לדעת הפוסקים דספק דרבנן מותר גם באיתחזיק איסורא וכן העלה הפר"ח בדיני ס"ס אבל לפוסקים דספק תורה אסור מה"ת איך יועיל ספק שני נגד חזקה ובאמת העלה הפר"ח שה דספק דאורייתא מותר מן התורה עיי"ש ולפי"ז י"ל הא דאמר בירושלמי בפרק כה"י אליבא דר' יוחנן דאמר אפילו שהה בעלה ג"ש ובא מותר לבוא עליה משום דס"ל דאסורה לעמוד בטומאתה וודאי טבלה משום דר' יוחנן ס"ל ספקא דאורייתא מן התורה אסור כדאיתא בירושלמי ר"פ ט"ז מיבמות ספק אחד מדבר תורה להחמיר מדלא אמר בדבר תורה ע"כ ר"ל דמדאורייתא אסור ספק אחד ובשירי קרבן שם הוכיח עוד דר' יוחנן ע"כ ס"ל ספק דאורייתא אסור מה"ת עיי"ש ולפ"ז לדידן דס"ל כהרמב"ם דספק דאורייתא אין אסור רק מדרבנן כמו שהעלה הפר"ח בדיני ס"ס י"ל שפיר אף דאין מצוה לטבול בזמנה מ"מ י"ל אימר טבלה ומתורץ קושית הסד"ט דלעיל

ואף דנראה מהרמב"ם דספק כרת אסור מה"ת כבר כתב מהרי"ט דט"ס ברמב"ם ואף דכתב דהיכא דאיכא לברורי גם לרמב"ם אסור מן התורה וכ"כ אחרוני' מ"מ י"ל כיון דאמרו בגמרא דאם יקיצה עד שתתיישב דעתה ותוכל להשיבו מגניא באפיה לא חשוב איכא לברורי

ואפשר עוד לומר דהירושלמי דאמר ש"מ דאסורה לעמוד בטומאתה משום דאל"ה לא סמכינן לכתחלה אס"ס כיון דאיכא לברורי אבל בגמרא דילן דמסיק דלא יקיצה משום דמיגניא באפיה לא חשוב לכתחלה בלא שום הפסד וסמכינן על ס"ס

ולדעת הפוסקים דס"ל דספקא דאורייתא מן התורה אסור י"ל דהא בר"פ ט"ז דיבמות