תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעו

בשם רבותיו ובשמו שלא אמרו דמים שאובין נטהרין בשפ"ה אלא כשהם בתוך מקוה או ים שמטהר דוקא כמותן והוי להו כמין אחד אבל לגבי מעין שהוא מטהר בזוחלין משא"כ במים שבכלי אין יוצאין מידי שאיבה בשפ"ה ולא מטבילין בו לא אדם ולא כלים עד שיהא נקוב כמוציא רימון שיוצא מתורת כלי והיינו ים שעשה שלמה שתרצו בירושלמי שרגלי הים היו פתוחין כמוציא רימון ובהא מתורץ שפיר מתניתין דשוקת ואמה העוברת עכ"ל והיינו הא דתנן בפ"ג דמקואות בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לתוכו ויוצאת ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג"ל וס"ל דמיירי באמה מים נובעין והרי התם מתערבים מי האמה עם מי הבור מדקתני עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים ג"ל ועיי"ש התוי"ט הרי גם כה"ג אין מטהרין את השאובין משום שאינם מין אחד דהא מסתמא נבלל כל המים דקי"ל יש בילה ואדרבה האחרונים דוחים התחתונים והרי תנן עד שיתחשב הרי דיוצאין מעורבין ממילא מתערבין גם בתוך הבור ועש"ך ס"ק כ"ו ובש"ע ס"ק כ"ב וצ"ע למה הבור בפיסולו הא יש בו ממי המעין דכשר אפילו השאובין קודם והמעין בא עליו כדאיתא בסעיף י"א ואפשר דהיינו מאחר שנפסק הקילוח מן המעין דהא להמפרשים דאמת המים אינו רק מי גשמים קשה אפילו לא נשאר בבור ג"ל מ"ש איך כשר כיון דאמת המים נכנסין ויוצאין בו הא מי גשמים פסולין בזוחלין וכמו שכתבתי בערך ש"י על יו"ד סימן ר"א סעיף כף דעכצ"ל לדעתם דהיינו לאחר שנפסק מאמת המים ונשארו מי הבור באשבורן ה"נ להמפרשים דאמת המים מעין מיירי לאחר שנפסק הקילוח או כיון דהאמה נכנסת בבור ויוצאות סוף סוף יפסק הקילוח כשיתמעטו באמת המים לכן פסלוהו מיד משום גזרה וכה"ג איתא ברמ"א ס"ב בשם מהרי"ק ויותר מזה כתב רבינו אלחנן לענין עין עיטם הובא בריטב"א שם במכות דף ד' עיי"ש תדע דאיך נתמלא הבור במים שאובין כיון דאמת המים נכנסת לתוכו וע"כ דאינו נכנסת רק כשרבו הגשמים והאמה מתרבה וכשמתמעטין הגשמים ומתמעט גם אמת המים אין נכנסת לבור ושכיח טובא

ומ"מ י"ל קושית הנוב"ת בסימן קמ"א על הש"ך בס"ק מ"א שכתב עמ"ש רי"ו ואם הלכו וכו' יש מתירין משמע דיש אוסרין שמשמעות הש"ך שאינו מפורש ברי"ו דעת האוסרין והרי אף שלא נתפרש בזה כבר נתפרש ברי"ו בדין שהביא הש"ך בס"ק קי"ב שני דעות עיי"ש דלפמ"ש יש לחלק דהך דנסתם הנקב דלא נתערבו המים יותר י"ל כיון דאינו רק נגיעה משא"כ הך דסקמ"א דנתערבו המעין עם מה ששפכו עליו דיש בילה כמ"ש הכס"מ בפ"ו מהלכות מקואות הלכה יוד דהיכא דבאו השאובין ע"י שפיכה מתערבים המים כולם ואף דהך דנסתם מיירי בשתי מקואות מ"מ אינו דומה חיבור ונגיעה לבד לאם נתערבו ממש

וגם מה שהקשה הנו"ב שם ממשנה מפורשת בפ"ו דמקואות משנה ג' והובא בש"ע סנ"ה דודאי כשעלו הטובלים ויצאו חזרי המים למקומן ואפ"ה כיון שהוכשרו פעם אחת נשארו בהכשרן ולפימ"ש לק"מ על האוסרים בנסתם הנקב דמתחלה לא היה רק נגיעה משא"כ הך דסנ"ה דע"י עליית המים נתערבו ממש ועל אותם שמשמע ברי"ו דגם בשפכו שאובין על המעין וירדו דחזרו לפסולן אף דנתערבו מ"מ לפימ"ש דאזלו בסברת ריטב"א דגם ע"י עירוב ממש מעין עם שאובין לא מחשבו לזריעה משא"כ הא דעלו הטובלים דשוין שני המקואות במינן חשוב זריעה ואזל מהן דין דשאוב לכן אין חוזרין לפסולן

ויש להבין דברי רי"ו דאם שפך בכד על רביעית מעין דכשר לטבול בו ואם הלכו למקוה ריקן יש אוסרין הרי דלא נעשו כזרועין וא"כ היאיך בזמן שלא הלכו כשרין לטבול בהן הא ליכא רק רביעית הלוג ואין עולה בהן כל גופו וצ"ל דגם השאובין נכשרו לטבול בהן אף דלא נחשבו כזרועין משום דהרביעית מעין והשאר הם שאובין ונראה דזה דוגמא למאי דתנן במסכתא עוקצין פ"ב מ"ט קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ טהורה ור"ש אמר הטמא בטומאתו ועיי"ש בתוי"ט שנטעה בעציץ שאינו נקוב ונטמאת דכתלושה דמיא ומה שחוץ לעציץ דיונק מן הקרקע חשוב כמחובר ראוי שנחשב התלוש שיהא נמשך למחובר ולר"ש לא נמשך התלוש אחר המחובר והלכה כת"ק לכן ה"נ דרביעית מעין אינו בטל להרוב שאובין כיון דחשוב רביעית מעין כמם סאה שאובין לטהר מחטין וצנורת וכיון דבשאובין מחוברין להרביעית מעין אף דאינן כזריעון נמשך אחר הרביעית מעין וראוי הכל לטבילה וכדתנן בפי"ב דכלים זה הכלל כל המחובר לטהור טהור

ולכן כשהלכו למקוה חסר דאזל חשיבות המעין בטל לרוב שאובין כיון דמעולם לא נעשו השאובין כזרועים לדעת רא"ה וריטב"א ורבותיו ועכצ"ל כן גם אם נאמר דמיירי דיש במעין לכל גופו מ"מ כיון דהשאובין רוב ולא נזרעו ומעורבין עם המעין א"כ לרבה בסוכה דף ל"ז ע"ב דמין במינו חוצץ הרי חוצצין השאובין בין המעין לרוב גופו וע"כ דגם מים השאובין ראוין לטבול בהן ובתוס' פרק העור והרוטב דף קכ"ח בד"ה קישות כתבו אע"ג דאילן בארץ ונופו נוטה לח"ל בתר עיקרו אזלינן התם מרובה יניקתו במקום העיקר אבל עיקרו בעציץ אין יניקת השרשים מרובה ואין הנופות יונקת מן העציץ עכ"ל ומדלא אמרו דאדרבה דשרש שבעציץ שאינו נקוב יונק מן הנוף שיונק מן הקרקע ולהכי גם מה שבעציץ טהור משמע להדיא אף שאין השורש יונק מן הנוף מ"מ כיון דמחובר לנוף הטהור גם השרש טהור והכי משמע לתוס' דהא ר"ש ס"ל הטהור בטהרתו והטמא בטומאתו משום דע"י מה שיצא לחוץ לא הוי מה שבפנים כמחובר כמ"ש התוס' שם בד"ה אלא ומסתמא לא פליגי ת"ק ור"ש במציאות אם השרש שבעציץ יונק מן הנוף שבחוץ אלא דת"ק נמי מודה דלא ינקי זה מזה אלא דת"ק ס"ל דמ"מ כיון דמה שבחוץ יונק מן הקרקע ומה שבפנים מחובר בנוף כל המחובר לטהור טהור: קלד

בתולה נשאת ונבעלה וספרה ז"נ וטבלה ונבעלה והרגישה צער אם מחויב לפרוש ממנה ולא יבעל עוד באותו לילה עד שתבדוק עצמה לאור הנר דהא איתא בסימן קפ"ז הבועל את הבתולה כ"פ וראתה דם מח"ת והרגישה צער תלינן בדם בתולים א"כ אפשר צריכה בדיקה כיון דגזרו חכז"ל על דם בתולים כדאיתא בסימן קצ"ג לענין ביאה ראשונה דבועל בעילת מצוה ופורש: