תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעה

יש מסתפקין ע"כ אינו רק בנסתם הנקב אבל אם שפך שאובין על מקוה של ארבעים סאה וירדו לתחתון בזה אי אפשר כלל להסתפק כיון דמשנה מפורשת הוא דמותר רק ראב"ד בבע"נ פ"א דס"ל דמקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ונפלו בו מם סאה מים שאובין כי חסרי מיא מידי מיד נפסל דהא אימעט מקוה טהרה אבל אם איהו מ"א סאה ונפלו בו מ"א שאובין כשר עד דחסרו ב' סאין וחלקו על הראב"ד הרז"ה וכה"פ דס"ל דשאובין נכשרו ע"י המם סאה כשרים ונעשו גם הם כשרים

ומ"מ קשה להבין מ"ש בשפך למעין הרבה שאובין יש שאין מתירין כשהלכו אח"כ למקום ריקן ומ"ש ממקוה של ארבעים סאה שנפלו בתוכו שאובין והלכו למקום ריקן דאם במקוה אמרינן כבר נטהרו השאובין ומצטרפין לשאר המים הן בעליון הן בתחתון למם סאה ה"נ נימא בנפלו שאובין למעין דנטהרו השאובין ולא יגרע מה שהלכו למקום אחר כיון דכבר נטהרו ויש במקום אחר ארבעים סאה דכשר אף שאבד דין מעין ודעת ראב"ד לא הוזכר כלל ברי"ו לומר דחושש לדבריו גם בנפל למקוה של מ"ס

ואפשר דאותן שאין מתירין בנפלו למעין שהלכו אח"כ דס"ל אפילו כולו או רובו שאוב פסול רק מדרבנן כדעת ראב"ד וכ"פ הלכך נהי דיש פלוגתא בין הראשונים אם מעין כל שהו מטהר הרבה שאובין מ"מ הוי רק ספק בדרבנן כשלא ירדו למקום אחר אבל כשירדו למקום אחר נתוסף להו עוד ספק שמא כיון דהשתא אבד דין מעין כיון נפסק ממקורו וכמו דיש מסתפקים בנסתם הנקב של שפ"ה כיון דנפסק החיבור ומספקים אז אמרינן כיון דכבר הוכשרו הוכשרו משא"כ בנפלו שאובין הרבה למקוה של מ"ס דודאי במקומו אין נפסלין לא חששו לדעת ראב"ד לומר כשירדו למטה וליכא לא למעלה ולא למטה רוב כשרין דיחזרו השאובין לפוסלו כיון דהוי רק חד ספק בדרבנן ואלו דמיירי במעין אינם אלו דמביא הרי"ו בנסתם הנקב דאותם ס"ל רוב שאובין פסול מה"ת וספקו לחומרא

או דס"ל היכי דנכשרו השאובין ע"י חיבורן לכשרים כבר נכשרו לעולם דהוי כזריעה אלא בנפלו שאובין הרבה לרביעית מעין מספ"ל אם נטהרו השאובין ומ"מ הוי ספקא דרבנן למאן דס"ל רוב שאובין ג"כ כשר מדאורייתא ואין לומר הא השאובין יש להם חזקת פסול וגם בדרבנן יש להחמיר כדעת כ"פ ביו"ד בש"ך ואחרונים בדיני ס"ס דשאני הכא דאם לא נאמר דהוכשרו השאובין יפסלו האי מעין אף דהוי רק רביעית דמ"מ היה כשר להטביל בו מחטין ועכשיו יפסלו א"כ יש חזקה נגד חזקה וספק דרבנן לקולא אך כשהלכו אלו המים למקום אחר דנפסקו מנביעתן אפילו אם לא נתערבו בשאובין היו פסולין ממלא תו לית למי מעין חזקת היתר ונשאר לשאובין חזקת איסור וספקו להחמיר ובשעה"מ פ"י דמקואות העלה ג"כ להלכה דאם יש חזקת איסור גם ספק דרבנן אסור

ועוי"ל לפימ"ש הרא"ה הובא באס"ז בביצה דף ח"י דלא הכשירו בשפ"ה או בקליפת השום אלא כשעושה עירוב מקוה עם המקוה שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין אחד אבל בשאינו מינו כגון שמתערב במעין שאינו מטהר אלא בזוחלין אינן עושי עירוב להוציאן מידי שאיבה עכ"ל ולפ"ז מה דתנו בפ"א דמקואות מ"ז מעין שמימיו מעוטין ורבו עלין מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהו עכצ"ל אף דהשאובין לא יצאו מידי שאובין מ"מ לא נפסל מלהטביל בו ולשון רי"ו מעין כל דהו ר"ל שיש בו מים כמו רביעית לוג והשליכו עליו מים שאובין עד מם סאה כתב הרד"ך דמותר לטבול בו וראיה דתנן במקואות מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטבל בו בכל דהו דמקוה שיש בו מם סאה ומעין כל דהו אינן נפסלים במים שאובין אפילו ישליכו לתוכן כמה סאין ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעין למקוה חסר שלא היה בו כלום יש מתירין ג"כ לטבול בו עכ"ל ונראה שלא גרס במשנה להטביל בו דאז יש לפרש להטביל בו מחטין וצינורת אלא גרס להטבל בו בלא יוד דפירושו דאדם יטבל בו ועכצ"ל אף דהשאובין לא יצאו מדין שאובין ורוב שאובין הן מ"מ כשרין משום מעט המעין הן לדעת הפוסקים דרוב שאובין אין פסלן רק מדרבנן הן לדעת שאר פוסקים דפסול מה"ת מ"מ כשיש בהן מעט מעין כשרים ואפשר הטעם כיון דאיתא בחגיגה דף כ"ב דארעא כולה חלחולי מחלחלא וכתב הרא"ש בהלכות מקואות סימן א' דבמקוה לא שייך חלחולא מחלחלא רק במעין שגידי המים מתחברין תחת הקרקע עכ"ל לכן לא נפסל ע"י רוב שאובין מלטבול בו דלעולם ליכא רוב שאובין נגד מעין ורק לענין אשבורן אזלו אחר רוב שאובין מאיזה טעם וכיון דלא יצאו השאובין מתורתן כיון דהשקה לא עשאן כזרועין ע"כ כשהלכו למקוה חסר דנפסק נביעת המעין ממקורו נפסל ע"י רוב שאובין שבו משא"כ במקוה של מם סאה ששפכו בו כמה שאובין דהוי מין במינו ונעשו זרועין ולא הוי שאובין לכן אפילו הלכו למקום אחר כשרין כיון דאינן שוב מים שאובין

ויל"ע דהא הרא"ה חידש זה מכח מה דים שעשה שלמה שהמים היו באים לו מעין עיטם וכהנים טובלים באותו ים דפריך בירושלמי ולאו כלי הוא כלומר ונעשו שם שאובים יפריק נקוב היה כמוציא רימון ויצא מתורת כלי וקשה דהא מעורב לעין עיטם ולזה חידש הרא"ה דמעין אינו מוציא מידי שאיבה אם היו בים שלא ניקב כמוציא רימון דהוי המים שבו שאובין עיי"ש והא מעין אפילו רבו מים שאובין על המעין כשר כדאיתא במשנה הנ"ל וצ"ל דשאני הא דמתניתין דרבו עליו מים שאובין דנתערבו המים עם המעין משא"כ ים ש"ש דהמים שבים עומד בפ"ע בכלי רק מחובר לעין עיטם בזה חידש הרא"ה דכה"ג לא יצאו השאובין מתורת שאובין ולפ"ז אזלא תירץ זה שכתבתי אך י"ל דאלו שהביא הרי"ו ס"ל דדא ודא אחת הוא ובים של שלמה לעולם כשהיו המים מחוברין לעין עיטם היו כשרים אף דנחשבו שאובים אלא הוצרך לנקוב כמוציא רימון דלפעמים יפסק הקילוח מן עין עיטם ואז יחזרו לפסול שאובין ויש להם הוכחה מים של שלמה שנקבו כמוציא רימון דעכצ"ל דהשאובין לא יצאו מתורת שאובין אף דמחובר למעין כשפ"ה ומשום דהוי מין בשא"מ לא נעשו כזרועין והרי במשנה הנ"ל מכשיר אם רבו השאובין על רביעית מעין לטבול בו ועכצ"ל משום כאשר נפסק הקילוח ממעין חוזר לפסול

ובריטב"א פ"ק דמכות מוכח דסברת הרא"ה כשנתערבו המעין עם שאובין ממש שכתב יותר נראין דברי הרא"ה ז"ל שהיה אומר