תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעד

כשר וצ"ל דכאן יש להחמיר אף במקום טורח דכתב רמ"א בסעיף מ"ם להקל וכתבת דאינך מבין דהא רי"ו מיירי במקוה כמ"ש נוב"ת סימן קמ"א כמפורש בש"ך עצמו בס"ק קי"ב

הנה בש"ך שם ס"ק קי"ב הוא דין אחר במקוה כשר סמוך למקוה שאובין שעשו נקב כשפ"ה ואח"כ נסתם וכבר כתבתי בערך ש"י סנ"ב שיש לחלק בין זה לזה וברי"ו עצמו נתיב כ"ו חלק חמישי מבואר וז"ל מעין כל דהו ר"ל שיש בו מים כמו רביעית לוג והשליכו עליו מים שאובין עד מם סאה מותר לטבול בו ואם הלכו אותן המים שהשליכו במעין למקוה חסר שלא היה בו כלום יש מתירין ג"כ לטבול בו עכ"ל הרי דמיירי בהשליכו מים שאובים על מעין מרביעית לוג ושפיר הקשתי דלמאי נ"מ כתב בזה הש"ך דיש להחמיר הא בלא"ה פסקינן דיש להחמיר אף דלא הלכו למקום אחר ועכצ"ל דבזה גם במקום טורח יש להחמיר אבל במקוה שיש בו ארבעים סאה כשרים ושפך עליו מים שאובין והלכו למקום שאין בו מים לא מיירי בזה רי"ו והש"ך ומ"ה כתבתי שם סט"ו בסוף לעיין מה שכתבתי בסנ"ב סברא להחמיר בהלכו המים השאובין מן מה ששפכו על המעיין ולא על מקוה כשרה של ארבעים סאה דבזה ודאי לכ"ע כשר כמ"ש בסמוך

ומה שכתבתי טעם האוסרים ברי"ו משום מ"ש בד"ח הלכות מקואות ס"כ. הנה בד"ח שם דהא דסעיף נ"ב דנסתם הנקב כ"ש דאסור לפי דעת הראב"ד דאוסר בנתן סאה שאובין ונטל סאה עד רובו עיי"ש וזה י"ל רק לפי מה שכתב הד"ח בטעמו של ראב"ד אבל ברי"ו ל"ל הכי דבפירוש כתב אהא דנתן שאובין סאה ונטל סאה מן מקוה כשרה של מם סאה ועשה כן כ"א סאה פסול מדרבנן משום מראית עין ולא מטעם של הד"ח ויש להבין בדברי הרי"ו דבזה דנתן סאה ונטל סאה ברובו כתב סתם דפסול ומיירי להדיא במים שאובין ולא מי פירות וכ"כ ב"י ובהלכו מן שאובין ששפכו על מעין ובנסתם הנקב כתב מחלוקת דיש מתירין והא לכאורה כ"ש הוא בכולן שאובין דיש לפסול לפי דעת הפוסלים בנתן סאה ונטל סאה וכמ"ש בד"ח ואפשר לי לומר דהא דנתן סאה ונטל סאה עד רובו דפסול מבואר בגמרא ס"פ הערל והאוסרים מפרשים דמיירי בפסול שאובין לא במי פירות ומבואר במסכת ידים פ"ג מ"ב דחכ"א אין יד מטמאה חברתה דאין שני עושה שני וא"ל ר"י הלא כתבי קודש שנים מטמאים את הידים ואמרו לו אין דנין ד"ס מד"ס דמה דתקון תקון ומה דלא תקון לא תקון ולפיכך ה"נ מאן דמקילים בנסתם הנקב וכן בהלכו השאובין ס"ל כיון דלא מצינו בגמרא דגם באלו פוסלין אין למדים ד"ס מד"ס אף דגם בזה שייך הטעם אבל המחמירים ס"ל דבשלמא הך דידים שני מיני גזרות דזה בידים וזה בכתבי קודש וגם ידים שלמה גזר וכתבי קודש מי"ח דבר שגזרו ב"ש לכן אין למדים זה מזה אבל כאן הכל בענין אחד בפסול שאובין וחשש אחד משום מראית עין ובאליהו רבא שם במסכת ידים הביא מפ"ח דטהרות דאפילו בק"ו אין למדין ד"ס מד"ס אך גם התם מיירי בשתי עניינים

ועוד יש לחלק דבשלמא הך דנתן סאה ונטל סאה אטו בשופטני עסקינן דממלא ושופך והפוכי מטרטא למה אלא ודאי דעושה כן בכונה כגון דמקוה הכשרה צונן מאד ונותן מים חמים להפיג צינתו או משום דמי המקוה עכורים וסרוחים מחליף בצלולין והא דנותן סאה תחלה משום דאם יטול מקודם יהא נחסר משיעור מקוה ויפסל בג"ל שאובין ולא ניכר מחשבתו דכונתו להכשיר השאובין בתורת זריעה או קמא קמא בטל לכן פסול משום מראית עין משא"כ בשני מקואות סמוכין וחד מהם שאובין ועושה נקב כדי להכשיר משום זריעה או דשופך מקודם אל מעין או מקוה ומשם יורד אל מקום חסר נמי ניכר מחשבתו דעושה כן כדי להכשיר השאובין משום זריעה דאל"ה היה שופך רק למקום החסר בעצמו מיד וגם רמב"ן בפרק המוכר את הבית דף ס"ו כתב אהא דנתן סאה ונטל סאה ולא נשאר רוב ממים ראשונים פסול משום מראית עין וב"י הביאו וציין בהמוכר פירות ט"ס

ובזה יש לתרץ קושית הרא"ש על הרמב"ם והובא בב"י דבנתן סאה ונטל סאה עד רובו כתב הרמב"ם דפסול הא הרמב"ם גופיה כתב מקוה עליון שיש בו מם סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו לתחתון מ"ס הרי התחתון כשר וגם העליון הוא כשר אע"פ שכל אחד מהם רוב מים שאובין ואין בכל אחד מם סאה מים כשרים ולפימ"ש לק"מ דאין למדין ד"ס מד"ס וגם יש לחלק ביניהם מטעם שכתבתי

ובגידולי טהרה בנחל סקכ"ו תירץ דהא דתנן היה בעליון מם סאה ממלא בכתף כדי שירדו לתחתון מ"ס מוקי לה הרמב"ם שהיה בעליון הרבה יותר ממם סאה וכשירדו לתחתון מ"ס יש בכל אחד רוב מים כשרים ומלבד דזה דוחק גדול כיון דתנן מ"ס לומר דהיה יותר ומפרט דברמב"ם גופיה הלכות מקואות פ"ד ה"ו כתב כיצד פוסלין המים שאובין בג"ל את המקוה שאם הי' במקוה פחות ממם סאה הכל פסול אבל מקוה שיש בו מ"ס מים כשרים ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מם סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למקוה התחתון מ"ס הרי התחתון כשר עכ"ל הרי נקט נמי רק מם סאה וגם קאי לומר החילוק בין אם היה פחות ממם סאה לבין היה בשלימות מ"ס

אמנם מ"ש רי"ו בשפך על מעין שיש בו רביעית והלכו למקום אחר יש מתירין דמשמע דיש שאין מתירין צ"ל ע"כ רק במעין אף דתחלה נטהרו השאובין במעט המים מ"מ דוקא כשנשארו מחוברים במקומן ואפשר טעם האוסרין דתנן פ"ה דמקואות מ"א מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ועש"ך בסעיף יוד סק"ל דכן הדין אם העבירו למקום ריקן ומשמע אף דתחלה היה מחובר למים שבבריכה והיה לו דין מעיין מ"מ אם הפסיקו אח"כ אבד דין מעין לכן ס"ל להאוסרים דגם מה שנטהרו השואבין ע"י המעין שהיה בו רביעית דוקא כשהמעין במקום נביעתו אבל הלכו ונפסק מהמעין חזרו השאובין לפוסלן דאין כח המעין יפה רק כל זמן שלא נפסק אבל בשפך על מקוה כשר של מם סאה הרבה שאובין בהדיא תנן בפ"ו דמקואות מ"ח היה בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה ואין בזה שום פלוגתא וכן משמע להדיא בלשון רי"ו שם דמה שכתב יש מתירין דמשמע דיש שאין מתירין בהלכו אינו רק במעין ומ"ש ברי"ו בנסתם הנקב