תשורת ש"י מהדורא תנינא תקעב

איזה קפיטל תהלים נראה דעושה מעשה שדים וירא שלא יזיקוהו וכדאיתא בב"י ורמ"א ביו"ד סימן קע"ט דרוב העוסקים אינן נפטרים מהם בשלום ומבואר בב"י וש"ע ובכ"ך שם סק"כ דאם עושה מעשה אסור ובלשון ר' ירוחם שבב"י דהיינו שלוקח דבר ועל ידו עושה מעשה מיקרי מעשה כשפים. קל

אם מותר לתלות בשבת דבר היתר על מנורה שאין שם שמן ונרות אך מתנדנד כי במחהש"ק סימן תקי"ג סק"י ובש"ע של התניא ובאשל אברהם סימן רס"ה סק"ד ובמשב"ז רס"י ש"ח וגם בא"א ס"ס ש"ח סיים להקל אף דמתחלה כתב שם על שאלה אחד לקנסו סיים לבסוף מ"מ סיים כיון שהוא טלטול מן הצד לצורך דבר היתר מותר וראיתי רבים מחמירים ואומרים שאסור א"ת

הנה מעולם לא ראיתי לתלות בשבת על מנורות ובחול תולים הרי מחזיקים זה לאיסור והנה דבר הא"א ס"ס ש"ח צריך ביאור דכתב וז"ל מעשה באחד תלה שיל מנטיל בביהכ"נ במנורה תלויה וצעקו עליו ונטל משם וכ' זה תלה במזיד ומנענעה מנורה צריך לילך כך ברה"ר לביתו וגם ראוי לקנוס וכההוא דעלה באילן במזיד וי"ל טלטול מן הצד את"ד וקשה דתחלה מה קסבר אם סבר גם טלטול מן הצד אסור א"כ בלאו קנסא אסור ליטול מן המנורה ואם לקנסו אחר שכבר נטלו מן המנורה אינו דומה לעלה באילן דעדיין לא ירד ועוד הרי כבר כתב בסימן רס"ה ואחריו בר"ס ש"ח דמותר ואם היה סבר דטלטול מן הצד מותר למה פלפל אם נקנסיה אך כל הפוסקים שכתבו דטלטול מן הצד לצורך דבר היתר מותר כתבו לענין ליטלנו מן המוקצה דאזי תו אינו נהנה מן המוקצה אבל לתלותו על המוקצה לא אמרו דבר וכשהוא תולהו נהנה מן המוקצה ואסור גם בלא טלטול כמ"ש במג"א סימן תק"א סקי"ב בכלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין דאסור לטלטלם ואפילו לשורפם במקומם אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו וכ"כ במג"א סימן תק"ז בשם מהר"ם בעצים שנשרו מן הדקל בתנור ביו"ט דמרבה עליהם ומבטלם ואסור ליגע בהם עד שיתבטלו ברוב דאסור להתחמם בהם או ליהנות מאורן קודם שישרפו דמוקצה אסור בהנאה ותוס' ס"ל דמותר בהנאה וכתב שם במחצית השקל דדעת מג"א דאסור ליהנות בהם הרי בלא טלטול אסיר ליהנות בהם ומהרש"א בביצה דף ל"ג כתב ע"י טלטול אסור ליהנות מן מוקצה אף דטלטול לחודא מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש מ"מ היינו לסלק המוקצה כגון גריפת תנור אבל להשתמש בדבר מוקצה כגון סמיכת קדרה ודאי אסור לטלטל דתשמישו וטלטולו הוי כעין אכילתו דאסור עיי"ש לכן תחלה אזיל הא"א בסברא דאסור ליהנות ממוקצה אפילו אם הטלטול רק מן הצד לצורך דבר היתר מ"מ נהנה מהמוקצה ומשתמש בו כשתלה עליו בגדו וראוי לקנסו שלא יטלו משם כמו מי שעלה באילן לא ירד אבל זולת קנס אין איסור ליטלינו מהמנורה דאז מסלקו מהמוקצה ואינו נהנה מן המנורה ואח"כ כתב וי"ל דטלטול מן הצד מותר גם בהנאה כיון דלא חשוב טלטול מותר ליהנות בלא טלטול אלא דזה תלוי במחלוקת הנ"ל

ולפ"ז שפיר מחמירים שלא לתלות ואין להתיר להם כיון דנהגו איסור ואינו מנהג בטעות כיון דיש פוסקים האוסרים וכדאיתא ביו"ד סימן רי"ד ס"א ובמג"א סימן תקנ"א סק"ז ובחידושי רשב"א פרק במה מדליקין דף כ"ט ד"ה כי אדליק כתב דלסמוך במוקצה כרעי המטה ואפילו במקומו שאינו מזיזו ומטלטלו אסור ליהנות אבל הנאה הבא ממלא שפיר דמי והובא בבית מאיר סימן שי"ח ס"א וי"ל דגם הא"א לא מסתפק לענין הנחה על המנורה דודאי אסור אף דהוי טלטול מן הצד ואפילו לא ינענע המנורה מ"מ אסור להרשב"א דמ"מ משתמש ונהנה מהמוקצה ואף דתוס' ס"ל דמוקצה מותר בהנאה והוי ספק בדרבנן מ"מ כל שאין הפסד או שעת הדחק גם ספקא דרבנן אסור וכמ"ש ב"מ עיו"ד סימן קכ"ב ופנ"י בפ"ק דברכות דף י"ב אלא הא דכתב הא"א די"ל טלטול מן הצד היינו דאין לדמות גזרה זו להא דעלה באילן במזיד לא ירד דהתם בירידה עושה איסור חדש דמשתמש באילן אלא שישאר על האילן משתמש יותר כמו שפרש"י בעירובין דף ק"ו משא"כ הכא כשמסלק מעל המנורה לא עביד שום איסור אף דינענע המנורה דהוי טלטול מן הצד אין לקנסו דאין לדמות לגזרות חכמים עכ"פ כשיש לחלק ובאמת לדינא נראה כן עיקר דהא מקנסא לא ילפינין כדאיתא בגיטין דף נ"ג וקי"ל כן התם ועיין לקמן סימן קע"ח. קלא

חמשה נשתתפו לקנות יין באופן ראובן ושמעון כל אחד יתן שלשה אלפים ז"כ והשאר יתעסקו בהעסק ונתן ראובן שלש אלפים ושמעון קנה יין בעד חמשה מאות ז"כ ונתן היין לאוצר השותפות ותבעו השותפין ממנו מיתר המעות ול רצה ליתן ואמר שאינו רוצה להיות שותף ולקחו איש אחר שנתן מותר המעות ונתרצו החמשה שלא יהא שמעון שותף עמהם ואח"כ עלה ריוח על כל היין ותובע שמעון חלק ריוח מכל היין כפי מה שהתנו כשנכנסו לשותפות ודעת הרב שבא הדין לפניו שאין לשמעון כלום בריוח כיון דמבואר בחו"מ סימן קע"ו ס"ז בהגה וגם בסעיף מ"א במחבר דאם אינו רוצה ליתן חלקו מעות נעקר מהשותפות וכמ"ש הנה"מ סקנ"ה דהשותפין זכו בחלקו של זה שלא רצה ליתן חלק מעות המגיע ממנו

והשבתי דלא נ"ל דמ"ש הנתיבות משום דחלוקת השותפין א"צ קנין כמ"ש הש"ך בסימן ק"א קשה דהתם כתב הש"ך כשנעשה החלוקה ע"י ב"ד ועוד הלא מבואר בפ"ק דב"ב דאם רצו השותפין לחלוק יכולין למיהדר בהו כל זמן שלא הלך זה והחזיק בחלקו או שקנו ברוחות ואם אין צריך קנין הלא סגי שבררו דרוח זה יהא לזה ורוח זה לזה ואין שום סברא לחלק בין דבר שיש בו דין חלוקה או אין בו דין חלוקה ועוד גם שותפין לזמן קצוב ג"כ מדינא אין כופין זה את זה לחלוק ועוד בנידון הא דחו"מ ונתיבות לא חלקו אלא אחד שלא רצה ליתן מעות נדחה לגמרי וא"כ בזה ודאי אין מהדין לדחותו לגמרי אלא משום שנתרצה ולמה לא יוכל לחזור בו והא כ"ש דמה התם בב"ב שחלקו שזה יטול רוח זה וזה יטול רוח זה די"ל איידי דבעי לקנות גמר ומקנה מ"מ כ"ז שלא עשו קנין או חזקה יכולין לחזור מכ"ש אם אחד יוצא בלא כלום.