תשורת ש"י מהדורא תנינא תקע

מנהג כמ"ש רמ"א בסימן של"א ונמצא לא הביא רמ"א ראיה זו רק לס"ד דגם שאר חולי הוי חולי המתדבק לכן שפיר עשה הש"ך דלא ביאר דאפילו חולי המתדבק א"י לעכב על השוכר מלכנוס כיון דאין ראיות רמ"א מכריחות על זה גם ראיה שהביא שם מהא דשכר דוכתא מאשה להניח בו יין מחמת דקדשה ואזל ושלח לה גט דיכולה לחזור מהשכירות משום דדמי עלה כאריא ארבא וכתב נ"י דדוקא כשגלתה דעתה מקודם דלא רצתה להשכיר לו אלא מפני שקידשה הרי אע"ג דדמיא עליה כארי אורב לא אמרינן דעתא לבטל השכירות לומר דאדעתא דהכי לא השכירה לו עיי"ש דהתם נמי אין תנאי זה שוה התועלת לשניהם דהבעל יכול לגרשה בע"כ משא"כ האשה ואם תהא מורדת פוחתין לה מכתובתה כדאיתא בכתובות ועוד דטב למיתב טן דו דאיתתא בכל דהו ניחא לה לכן אין חושש הבעל לזה שמא תמרוד בו ותהא היא עליו כאריא ארבא שיהא יכול לחזור בו ועוד אם תהא עליו כאריה ארבא שלא תרצה לדור עמו יוכל להשכיר לאחר וא"צ שיתבטל השכירות משא"כ המשכיר א"י להשכיר לאחר משא"כ בחולי המתדבק מי פתי יסור הנה לשכור לדור עם איש כזה: קכח

אומן מעמיד זכוכית בחלונת ואסור להעמידם בבתים קלויסטר שיש בתוכם צלמים כדאיתא בטו"ז יו"ד סימן קמ"ג סק"ב אך אומן גוי עושה העץ להחלונות ומביא לישראל להעמיד בהם זכוכית כי האומן הגוי קיבל עליו לגמור החלונות עם הזכיכות אם מותר הישראל לומר להגוי שאם יביא אצלו חלונות של קלויסטר לא יאמר לו שהם לבית עכו"ם

הנה בחולין דף קט"ו מביא הש"ס ראיה בשילוח הקן דאם נטל האם ואח"כ שלחה אינה אסורה מדאמרה תורה שלח תשלח ולא אמרה תורה שלח לתקלה וכה"ג בחולין דף ק"ז לענין צפורי עיר הנדחת וביומא דף ס"ז ובקידושין דף נ"ז והרי התם יש ספק שמא לא תבא הציפור לידי אדם ואם תבוא לידי אדם שמא רק ליד גוי ואם תבוא ליד ישראל מדינא מותר לו דכל דפריש מרובא פריש ומ"מ אמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה וכ"ש כאן דאין יודע לאיזה בית יקבענה האומן גוי דכל קבוע כמחצה על מחצה דהבתים קבועים ואדרבה אם יביא אצלו חלונות להעמיד בהם זכוכית ויש בהן ספק שמא רוצה להעמידן בבית עכו"ם דאין אותן חלונות משונים מתמנות חלונות של בתי עכו"ם מחויב לחקור עד שידע האמת דאפילו יאמר לו האומן שאינו לבתי עכו"ם אינו נאמן לאיסור והיתר במקום אחר וכאן נוגע לו דאפשר ניחא לו בישראל זה דוקא שיעמיד הזכוכית ואינו רוצה לגלות לו שהם מבתי עכו"ם כדי שלא ימנע ואף דאיתא בחולין דף נ"י ע"ב וביו"ד סימן פ"ג ובש"ך שם ס"ק י"א דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן אפילו היכא דאיכא לברורי אין ראיה מהתם להכא דהתם יש חזקת כשרות וגם אם לא יברר לא יתברר עוד משא"כ הכא אם עכשיו אינו יודע מאיזה בתים הם החלונות בקל יתברר אח"כ וכה"ג גם בספקא דרבנן חיישינן כדאיתא בקידושין דף מ"ה ע"ב דחיישין שמא יבא האב וימחה אף לענין איסור דרבנן דמדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומת כמ"ש תוס' התם אלא אם האומן גוי מסל"ת דאינו יודע אם ישראל זה אינו רוצה לעשות החלונות של בתי עכו"ם נאמן משום דאיכא למיקם עלה דמלתא כמ"ש הש"ך ביו"ד סימן צ"ח סק"ב וא"ל דבלאו הכי נאמן מסל"ת דאינו רק איסור דרבנן דהא כתב הריטב"א בר"פ השוכר את הפועל בד"ה אמר דע"ז וכל אביזריה אסור לקיימה בעולם איסור תורה ואף רוצה בקיומן אסור מדרבנן וכל העושה בהם מלאכה הרי מקיימם

ולפ"ז אפילו האומן גוי זה אינו מעובדי ע"ז זה שעושה לקלויסטר זה החלונות א"כ לכאו' הישראל שמכניס לו הזכיכות הוי רק לפני דלפני כדאיתא בפ"ק דע"ז דף י"ד דמותר למכור חבילה דלבונה לגוי דפריך וליחוש שמא יזבין לאחריני ומקטרי ומשני אלפני דלפני לא מפקידינן אמנם י"ל דשא"ה דאינו עושה שום מלאכה משא"כ הכא דעושה בהם מלאכה הרי מקיימם ועוד התם דרק חשש דלמא יזבין לאחריני ומקטרי דמתחלה כשלקח חבילה לסחורה אינו לוקח כדי לזבנה לגוי דוקא אבל כאן דזה הגוי עשה החלונות למסור לקלויסטר לבד נמצא הישראל המכניס בהן הזכיכות עושה מלאכה ודאי למשמשי ע"ז ונראה דזה כוונת תה"ד בסימן רצ"ט דצידד להתיר למכור תרנגולים זכרים לגוי שא"י בעצמו לסרס אף דקונה ודאי כדי לסרסן ע"י משרתיו דהוי לפני דלפני וכמו הא דע"ז גבי לבונה וסיים אמנם יש לחלק דלא דמי לההוא דלבונה זכה עיי"ש והיינו דבלבונה זכה אינו ודאי דקונה למכור לע"ז משא"כ הא דגוי קונה וודאי יסרס וצ"ע על רמ"א באה"ע סימן ה' סעיף י"ד דהעתיק דברי תה"ד להקל והא תה"ד סיים אמנם יש לחלק ונראה משום דבלא"ה אפילו העכו"ם הלוקח עצמם ודאי יסרסם יש מתירים כמ"ש תה"ד ורמ"א שם לכן סמך להתיר אם העכו"ם לא יסרסם בעצמו אבל הכא דליכא מתירים בלא"ה י"ל דאסור וגם מה שכתבתי דיש לחלק בין מכירה דהוי לפני דלפני ובין עושה מלאכה ובונה למשמשי ע"ז נראה נכון

ולפ"ז גם בספק אם הגוי צריך החלונות להקלויסטר יש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא דאף שכתב הטו"ז ביו"ד ר"ס קנ"א דאם הדבר מסופק אם לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא י"ל דוקא לענין מכירה דאין בו רק משום לפ"ע דכתב בשו"ת פנ"י דבזה הקילו חכז"ל אפילו באיסור דאורייתא דאיסור לפ"ע קיל משאר איסורים או דבזה"ז איסור לפני עיור לפני גוי אינו רק מדרבנן עיי"ש בחיו"ד שאלה ג' והובא ביד אפרים בגליון יו"ד סימן קנ"א

ודברי הטו"ז צ"ע דהרי בש"ע שם כתב אם אומר הגוי שצריך אותם לדברים אחרים והישראל יודע שכדבריו כן הוא מותר הרי דוקא יודע אבל בספק אסור וצ"ל דשאני אם מסופק אם מין זה שייך לאליל משא"כ אם ודאי שייך רק הספק אם הגוי קונה אותה לדברים אחרים אלא דלפ"ז אין מובן ראייתו ממכירת בהמה גסה דהא התם שייך לרדיא ולשחיטה וצ"ל כמ"ש בטו"ז שם סק"ד דמי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אזלינן בתר רובא למאי זבני וה"נ אם לא ידעינן אם לאליל שייך או לדבר אחר הוי כמו רוב דשמא מין זה שייך לאליל או לא ואת"ל דשייך גם לאליל מ"מ הוי ספק למאי זבנה הגוי ואף דאינו ס"ס גמור מ"מ הוי כרוב כיון דיש שני צדדים ובזה מתורץ קושית מקור מים חיים