תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסח

אחרי נמכר י"ל מזל לו גרם ואינו יכול לחזור בו אמנם לפי מ"ש הרמ"א לדעה ראשונה וש"ך שם דמשכיר הוי כפועל ועליו היה להתנות בדבר שאין המשכיר והשוכר יודעים שיארע כן ואפילו נימא דשכירות ממכר הוא לכל מילי א"כ ה"נ הוי שמעון כפועל ועליו היה להתנות ויכול לוי לחזור בו מכאן ולהבא כיון דמוחזק בהשכירות

עוד השיב השואל דבפרי תבואה סל"ד והובא בפתחי תשובה לחו"מ סימן שכ"א פסק בשמעון ששכר בית היין וכליו למזיגה ונקנה בקנין שכירות ורצה השוכר לחזור בו אח"כ מחמת שנשמע שחיילות עוברים בארץ ההוא ושכיח היזקא כי בוז יבוזו בבית מזיגה דאין השוכר יכול לחזור דאינו ודאי היזק והוא תלוי במזלא הנה באמת ב"ד דק"ק זאלקווא פסקו דיכול השוכר לחזור בו והפ"ת חלק עליהם מהטעמים שכתב חדא כיון דאינו רק חשש הפסד בעלמא וחזקת חיוב על השוכר בבירור וטענת השוכר שבא לפטור הוא רק בספק דינו כאיני יודע אם פרעתיך דמוציאין ממנו בדינא וזה אינו דהא גם המשכיר א"י וגם הספק בלא טענותיהם דאזי גם בא"י א"פ אין לחייבו להוציא מידו זולת כשיש שט"ח ויש ג"כ ס"ס כמ"ש כתובות בדיני תפיסה סכ"ד

עו"כ הפ"ת דתלמוד ערוך דלאחר שנגמר המקח אומר המוכר אחוי טירפך ואשלם וקודם שנתברר ההפסד איני חושש לדבריך וכתב בשו"ת הרמ"א דה"ה לענין שכירות את"ד וגם זה אינו חדא דהתם כבר קיבל המוכר המעות ואין להוציא ממנו בספק כדמשמע הלשון דאומר המוכר אחוי טירפך ואשלם וכן פרשו הרמב"ם וש"ע בחו"מ סימן רכ"ו וכ"כ הש"ך שם דכן משמע הלשון הש"ס בב"ק דף טית וכתובות והרא"ש שם דס"ל דמיירי שלא נתן הלוקח עדיין המעות הרי כתב דדוקא אם יש למוכר נכסי ובטוח הלוקח שיכול אח"כ לגבות מהמוכר אבל בנידון דהפ"ת אם יפסיד שוכר משקאות ומעותיו מי ישלם לו גם מ"ש דכתב הרמ"א דה"ה לענין שכירות כבר כתבתי דאין זה לפי דעת הש"ך

עו"כ הפ"ת דבקידושין ד"נ איתא תרי לישני בההוא דזבין ארעא אדעתא למיסק לא"י ורוצה לחזור בו אח"כ מחשש אונסא דאתיילד דשמע שהיו ליסטים בדרך ולחד לישנא שם א"י לחזור בסיבת טענת אונס כי אם באונס ברור גמור ממילא בתר חזקת חיוב אזלינן את"ד ומשם ראיה להיפך דמבואר ברא"ש דהלכתא כאותו לשון דהמקח בטל ואף דכתב הרא"ש דמיירי דגילה דעתו בשעת מכירה דמוכר כדי לעלות לא"י הרי בעובדא דפ"ת נמי שכר בפירוש להחזיק מזיגה ואתייליד חשש אונס דחיילות גוזלין מבית מזיגה

עוד כתב הפ"ת דהתוס' בפרק המפקיד דף מ"ב ובפרק האומנים דע"ח כתבו ברועה וה"ה בנ"ד אם לא היה יוצא מהבית היה מקוים בו כצפרים עפות יגן ד' ואף שהרב"י בש"ע סימן רצ"א הכריע כהרי"ף הלא כתב הש"ך משום דהממע"ה והיינו משום דלא נשתעבדו נכסי שומר משעה ראשונה משא"כ בנ"ד דאיכא חזקת חיוב וקים לי לא שייך רק היכא דהנתבע בר הכי לומר בעצמו כן את"ד וגם זה ליתא דהברכ"י בחו"מ ס"ס כ"ה כתב דנהיגי עתה לומר קי"ל אף דאין הבע"ד טוען בעצמו ובנה"מ פסק היכא דמוחזק בלא תפיסה טוענין הב"ד עבורו קים לי

עו"כ בפ"ת דהשוכר דינו כשומר שכר דנתחייב בשמירה ובחו"מ סימן ש"ג ס"ג כתוב ברועה מזויין נגד ליסטים מזויין אינו פטור רק מחמת דהליסטים מוסרין נפשם יותר ואיך נפטור לשכור זה מחיוב שמירח הבית שקיבל עליו בסברא קלה את"ד וגם זה ליתא דעובדא דפ"ת דהחייל גוזלין משקאות ומעות מבית מזיגה אבל אין צריך להם כלים ריקנים דהא זה יכולין למצוא בכל בית ואין הולכין לגזול רק בבית מזיגה ועוד האי דינא דרועה בשכבר גזל הליסטים מזויין ואין ביד השומר מה להחזיר ובתוך זמן שכירות פועל שנשכר לזמן יכול לחזור בו תו"ז ולא הוי דבר האבד כמו משרת דכאן המשכיר יכול לשמור ביתו וכליו כמו השוכר וגם במשרת פסק מהרשד"ם דיכול המשרת לחזור בו והובא בש"ך סימן של"ג ופשוט דשומר שכר דינו כפועל דיכול לחזור תו"ז וכ"כ נה"מ בסימן רצ"א סקי"ב ועוד דשוכר דהוי ש"ש הוא רק כ"ז דהשכירות קיים אבל כאן דיכול לחזור מהשכירות ממילא כלתה שכירתו ואינו עוד ש"ש גם מה שהביא בפ"ת ממהר"ם פאדווה דקרקע בחזקת בעליה לכן שדינן כל ספקות לטובת בעל הקרקע הנה זה לא שייך רק לענין נכוי ולא לענין חזרה וכ"כ הפ"ת עצמו שם בסוף וכ"ש כאן דשמעון נמי אינו בעל הקרקע ולא שכר רק המרעה לזמן לתלשן וגם הוי רק מטלטלין וכמ"ש לעיל

ובחכ"צ סימן מ"א כתב הא דקי"ל אין פותחין בנולד שנראה סותר למאי דאמרינן כל אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתו ותירץ דבנדר ושבועה דחל מיד דזה שאמר קונם שאני נושא לפלונית או לבית זה שאני נכנס דתכף ומיד חל האיסור ונאסר בפלונית ובבית זה אף שאח"כ נעשה הבית בהכ"נ לא מהני לעקור מעיקרו ולעשותו כנדר טעות עי"ז דאפשר אפילו הוה מסיק אדעתו בההוא שעתא דאפשר שיעשה ביהכ"נ מ"מ הוה נודר כיון דלא שכיח אבל במי שבא להתחייב באיזה דבר ואח"כ אירע אונס שבשעה שאתה בא לחייבו לעשות הדבר ההוא הרי האונס לפנינו אין בנו כח לחייבו בו וגם בנו"ב חיו"ד סימן ס"ט כתב סברא זו בד"ה ועוד דמה שלא נעשה עדיין אלא שיש עליו חיוב לעשות מהני אומדנא לפוטרו מהחיוב אפילו מה דלאו בדידיה לבד תליא מלתא עיי"ש ולפ"ד יש חילוק בין מכר לשכירות דמכר מיד שקנה הלוקח נתחייב בדמי המכר ואם מכר בהקפה אינו רק דממתין לו וכאלו הלוה עד זמן הפרעון משא"כ בשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף דאפילו למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף היינו כמו שפרש"י בקידושין דף מ"ח כל פרוטה ופרוטה כשנגמרה נתחייב לה בעה"ב לפועל בשכירות עשיית המלאכה הרי מקודם שעשה מלאכה ששוה שכרה פרוטה ליכא חיוב עדיין על בעל הבית וכ"כ בטו"ז וב"ש בסימן כ"ח סט"ו וכן הוא בשכירות שדה או בית או מכירת שדה ובית דבמכירה מיד שקנה נתחייב ונעשה מלוה מה דממתין לו לכן אם מכר אם ישלם תכף בעשרה ואם לאח"ז בי"ב הוי אגר נטר משא"כ בשכירות כמבואר בפא"נ דף ס"ה ובפוסקים ולפ"ז בשכירות שדה או בית דאין חל החיוב רק בכל שעה או יום דמשתמש ודר בו נתחייב לפי ערך השכירות של כל הזמן ואף דמחויב לשלם גם כשלא דר בו מ"מ ראוי היה לכך ושוכר דאפסיד אנפשו וא"כ כשנולד ריעותא דאינו יכיל ליהנות ממנו הוי הספק אם נימא אומדנא דאדעתא דהכי