תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסו

שקנה מהמלך על שנה לכן מחלק דגבי מכס כבר נתחייבו לו העוברים לכן חשוב הפסד ברור יותר ולפ"ז אף אם משלם בעד הליסענטץ רעכט והקאפע הויז למלך לשנה מ"מ חשוב לו רק מניעת ריוח מה שנמנע בשבת עוד כתב רש"ל לחלק שכירות המכס אינו שוכרו למלאכה אלא לקבל המעות ואם היה פקח שאפשר לזכור כל הדברים לא היה צריך לכותבן משא"כ בבישול המלח שאינו שוכרו אלא למלאכה גמורה לפיכך יש לאסור אפילו במקום פסידא ולפ"ד גם כאן לא מהני טענת פסידא ואסור אך ק"ל דהא המרדכי יליף הא דמכס ממי שהחשיך לו בדרך דנותן לגוי להוליכו גם בר"ה וצ"ל דהגוי יכול להוליכו פחות פחות מד"א ומה שממהר מעצמו עושה וצ"ע אבל מ"ש רש"ל שבמכס כבר נתחייבו לו כ"כ נמי במרדכי ומוכח דמשום מניעת ריוח אין להתיר דאל"כ יאמר נא משום דיאבד קבלת המכס אך יש לדחות דמהמרדכי אין ראיה דקאי על מ"ש וכ"ש להציל מידם

וכיון דנ"ד ל"ח פסידא יש לאסור אפילו בנעשה שנה אחר שנה כן דנתפרסם וגם אם המנהג לשכור באריסות דאף דליכא בזה משום מראית עין מ"מ הרי מרדכי במכס דהתיר כתב אף דקובע מלאכתו בשבת מותר משום פסידא והכא כיון דנתחייב ישראל זה לעשות אכסניא לבשל ולאפות מידי יום ביום ולא ימנע בשבת וישראל זה דפוסק עם הגוי ע"כ ג"כ פוסק עמו לבשל ולאפות בשבת לאורחים הבאים או אפילו לגוים שבעירו בשבת א"כ הוי כקובע מלאכתו בשבת אף דפוסק עמו באמצע שבוע כמ"ש הא"ר הובא במחהש"ק סימן ש"ז סק"ג היכא דיום השוק בשבת אפילו אינו אומר לו לקנות בשבת אסור ובסי' רנ"ב ס"ב מבואר דאם נותן לו עורות לעבדן בבית גוי אף דליכא משום מ"ע וגם הוא בקבולת מ"מ אסור לומר לו שיעשה בשבת ולפ"ז אפילו בשדה דמותר באריסות דליכא משום מ"ע מ"מ אסור לומר לו שיעשה בשבת וכ"כ בש"ע של הר"ז ז"ל בסימן רמ"ג ס"ז וא"כ ה"נ כיון דמוכרח לעשות מלאכה גם בשבת דהוי כאומר לו בפירוש לעשות מלאכה אפילו בשבת

אח"כ ראיתי בפנים מאירות ח"א סל"ח שכתב על נידון ששוכרים מן השר הרשות על זמן לחפור בהרים ולמצוא העפר שעושים הברזל ושורפים וצורפין העפר באור יום ולילה לא ישבתו וכתב אף דמקבלי קבולת בתוך התחום אינו אסור אלא מפני הרואים שיאמרו שהם שכירי יום מ"מ בזה אסור מן הדין דבשלמא מקבלי קבולת אין ריוח לישראל במה שממהר לעשות בשבת משא"כ זה ששכר מן השר אם לא יעשו הפועלים בשבת יפסיד ועכשיו שעושים משתרשי ליה ומקפיד אם לא יעשו בשבת ואסור לכ"ע וכן הא דמותר לתת עורת לעבדן בסמוך לחשכה מיירי נמי שאין קפידא להישראל שיעשה בשבת ואין ריוח לישראל בזה והא דשרי במכס אף דקובע מלאכתו בשבת ויליף לה מהר"ם מהחשיך לו בדרך בע"ש דנותן כיסו לנכרי דשאני במכס והא דנותן כיסו דא"ל שרית לו יפסיד מהקרן אבל אם לא יפסיד מהקרן רק מניעת ריוח אסור אפילו פוסק לו חלק בריוח ואפילו אם יפסיד מהקרן אין לדמות להתיר שבות אלא מה שהתירו חכמים בפירוש משום דקים להו דאינו מעמיד עצמו על ממונו שהוא מזומן עכשיו לפניו משא"כ הכא שאין הממון בעין לפניו אלא אם לא יעשה יפסיד לא התירו חכמים דודאי כיון שאין הממון בעין לפניו אלא שע"י בטולו יבא לפסידא אדם נזהר בזה את"ד והוא גברא דמריה סייעו דרמב"ן כתב אהא דמי שהחשיך לו בדרך דנותן כיסו לנכרי משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואתי לאתויי ד"א בר"ה ה"ד כיסו שהוא בידו דקי"ל לרבנן דאינו מעמיד עצמו על ממונו לזורקו מידו אבל מה שאינו בידו לא התירו לו ורשב"א וריטב"א חלקי על רמב"ן וס"ל אפילו אינו בידו אינו מעמיד עצמו על ממונו שמונח לפניו ורואה אותו אבד שהרי אמרו בגמרא ל"ש אלא כיסו אבל מציאה וכן לא אמרן אלא דלא אתאי לידו אבל אתאי לידו ככיסו דמי אלמא דלא אסרו מציאה אלא בדלא אתאי לידו ומינה בכיסו דומיא זה דלא תפיס ליה בידו שרי את"ד וא"כ אין הוכחתם רק כשמונח לפניו ורואהו אבל כשאין מונח לפניו לא השיגו על רמב"ן וממלא במניעת ריוח דעדיין לא מונח לפניו לרמב"ן ורשב"א וריטב"א אין הוכחה להתיר מדינא אפילו היכא דליכא משום מראית עין ואף דמ"ש הפ"מ דבמכס ה"ט דשרי דמוכר ההורמנא כמ"ש מג"א הא זה לא שייך אלא במשכירו לגוי והגוי נוטל כל הריוח והרי מהר"ם שבמרדכי מתיר כשהגוי נוטל חלק כגון עשרה ממאה מ"מ נראה דהפ"מ באמת מפקפק על היתר זה כמבואר בדבריו ואנן דפסקינן כמהר"ם משום דהוי כמציל בידם דעדיף משאר פסידא כדמוכח מלשון מהר"ם שכתב וכ"ש דמציל מידם או דעכ"פ הוי פסידא ממש דעדיף ממניעת ריוח וגם אם היה הגוי פקח אין מוכרח שיכתוב כמ"ש רש"ל וא"כ הוי רק שבות דשבות ומ"ש הפ"מ כיון דמה שעושין הפועלים בשבת משתרשי ליה ול"ד לקבולת דאם לא יעשה בשבת יעשה זה בחול ואין מפסיד הישראל כלום ולא מקפיד לכאורה קשה עליו ממ"ש הר"ן בספ"ק דע"ז דישראל וגוי שיש להם תנור בשותפות ובחול עושין שניהם ובשבת עושה רק הגוי דמותר משום דהגוי להנאת עצמו עושה וממלא מרויח הישראל עיי"ש והרי יש נמי ריוח לישראל דא"ל יעשה הגוי בשבת יפסיד עיי"ש נראה דשאני התם דכיון דאין הישראל עובד בשבת גם הגוי אין מחויב ומה לנו אם יקפיד הישראל בלא טענה משא"כ בשוכר פועלים לעבוד מידי יום ביום דמחויבין לעשות גם בשבת ומקפיד הישראל א"ל יעשו בשבת דהיה מרויח אזי חשובים הגוים כשלוחו ואסור מדינא לפ"ד הפ"מ ובשדה אינו מפסיד הישראל כשלא יעשה הגוי דיכול לגמור מלאכתו בחול והישראל לא קבע לו מלאכתו בשבת ואין הגוי מחויב לעשות בשבת בזה מהני מה דאדעתא דנפשו עביד

ובשו"ת רמ"ע סימן למ"ד פסק השוכר שדה מן הנכרי וחוזר ונותנה לנכרי אחר באריסות ודרך הנכרים לגדל עליה חזרים ומקבלן מן בעל הקרקע והשבח לשוכר ולאריס באמצע ובמשלם זמנא מחזירים החזרים למארי דארעא בשומא דאסור אף שאין הישראל מתעסק בו דהא שלוחותיה עביד ואפי' האמין לאריס גם בגידול בהמות טהורות עיי"ש משמע דלאו משום מראית עין אלא מדינא דשליחותיה עביד ועוד כיון דקיבלן מבעל הקרקע והדר נותנן לאריס ליכא משום מראית עין כמ"ש בש"ע סימן רמ"ג ס"ב והרי האריס מתעסק למחצית שכר כמו בשדה ואדעתא דנפשיה עביד אע"כ דשאני שדה דיכול לעבדה בחול לבד ובשדה נמי אם קובע מלאכתו גם לשבת אסור ובגידול החזרים דגם בחול אסור הרי קובע מלאכתו לדבר האסור

וגם אם ימכור זכותו לגוי בדבר קצוב דאזי אין הדבר שלו וליכא משום שליחות גם ליכא משום