תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסד

סימן שי"ב סי"ז אם חייב השוכר לשלם השכירות דלהבא וכן אם מת השוכר בסימן של"ה וא"כ אפילו לא גרם לו המשכיר מ"מ איכא פלוגתא אם מחויב לשלם מכאן ולהבא ויכול לוי לומר קי"ל

אמנם ראובן א"צ להחזיר לשמעון דכבר פרע לו לא מבעיא אם בתחלת השכירות פסק עמו ראובן להקדים השכירות דכה"ג לכ"ע שכירות כממכר דמי כמ"ש מח"א הובא בנתיבות סימן שי"ב שם ואפי' היה השכירות סתם מ"מ כיון דאפלגו הפוסקים אם שכירות ליומא ממכר לענין אם נשרף הבית הרי ראובן מוחזק ואף דכאן גרע מנשרף ממלא דהכא ראובן עשה זה מ"מ אינו רק כאחר שגרם ולא בטל המכירה כאשר הוכחתי בערך ש"י סימן ר"ל מפרק השולח דף מ"א גבי עשה עבדו אפותקי ושחררו הלוה אח"כ למאן דלא דאין דד"ג פטור לגמרי ולא אמרינן אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נחית המלוה תחלה והרא"ש בתשובה כלל ס"ט הובא בטוח"מ סי' ס"ו מחודש ל"ו דאם מכר לו בית וקע"א ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשעבדי אלא מעמידו בדין וגובה כמו מאחר ומוחל שט"ח שמכר נמי הוי כשרפו באותו שעה שאין המחילה מבטלת המכירה ועיי"ש

וא"כ ה"נ היא רק גרמא דהוי כמו חצר העשויה לשכר ובא אחר וגזלו ממנו ולא דר בו פטור לשלם השכירות אף דגרם לבעל החצר שלא יוכל לקבל שכירות וה"נ ראובן רק גרם שלא יוכל שמעון לקבל שכירות ואף דלפימ"ש פ"ח לבעל תוי"ט בר"פ האומנין אות ה' דחצר דקיימא לאגרא לא ברי היזקא דלמא לא אשכח מאן דמוגר והובא בנ"צ סי' שי"ב ס"ז וא"כ הכא דכבר השכירו שמעון ללוי וגרם לו ראובן שיצא לוי ויפטר הוי ברי היזקא ואף דראובן לא נתכוין להזיק מ"מ חייב מדר"ג כמו שהעלו ש"ך וסמ"ע בסימן ס"ו סכ"ג

מ"מ י"ל כאן לא ברי היזקא דאפשר יזדמן מי שירצה לעשות כן כמו ראובן וישכור המרעה אם היו שמעון או לו. מחפשין מי שירצה לשכור

וי"ל עוד לכאורה דלא ברי היזקא דהא מה דפטור לוי מלשלם מטעם קי"ל א"כ אם תפס ממנו שמעון הרי הוא מוחזק וקרוב הדבר לתפוס כמ"ש הכס"מ ברכ"א מהלכות עדות ה"ד אלא בתומים ונתיבות בדיני תפיסה בט"ז כתבו דהיכא דתחלת דינו המע"ה וחזר אידך ותפס מוציאין ממנו וגם קונה"ס שנסתפק בזה מודה היכא דתפס ברשות ובא אידך ותפס ממנו מוציאין מידו כמו שהביא שם כן מהרמב"ן עיי"ש בכלל ג' ס"ז וכ"ש כאן דלוי מוחזק מקודם שנולד הספק בלא תפיסה אלא נ"מ היכא דגרם לי היזק אם לא יתפוס אבל כשיתפוס יועיל תפיסתו דלא חשוב ברי היזקא דקרוב לתפוס וכ"כ הרא"ש בפא"מ באבדה ולא היה רק אחד עמו דאינו מתייאש דאומר היום או מחר אתפוס ממנו וצל"ע בגוף הדין שהעלו תומים ונתיבות דהיכא דתחלת דינו הממע"ה אם תפס אידך מוציאין ממנו והביאו ראיה מהסמ"ג וקוטה"ס הביא ראיה מהרמב"ן דמה ראיה הרי הסמ"ג ורמב"ן מכת הסוברים דבספק דאמרינן הממע"ה אי תפס אידך מוציאין ממנו משא"כ להרמב"ם דפסק תק"כ אין מוציאין והרי הישראל מוחזק מעיקרא מקודם שנולד הספק והבכור במעי אמו אינו קדוש ומ"מ בספק בכור אם תק"כ ס"ל דאין מוציאין ממנו וגם בספיקא דדינא שיטת החולקים דמהני תפיסה אף דלהתופס נמי ספק ומשום דהדר הוי איהו הנתבע א"כ לא ס"ל כלל האי דינא כל שתחלת דינא הוא הממע"ה לא יועיל תפיסה דאידך וכן נראה מן הב"מ על אהע"ז סימן קע"ז עיי"ש ובנתיבות בדיני תפיסה אות כ' פסק בפלוגתא דרבוותא דהיינו במחלוקת הפוסקים שהי' אחר חתימת הש"ס מהני תפיסה אפילו אחר שנולד הספק אפילו בטוען שמא אפילו יש לו תביעה על חפץ ותפס חפץ אחר עיי"ש וצ"ל הא שכתב בסט"ז לא מיירי בפלוגתא דרבוותא דשאני פלוגתא די"ל קי"ל דהוה כטוען ברי כמ"ש מהרי"ק וא"כ נ"ד נמי הוא פ"ד ומהני תפיסה וכ"כ נה"מ שם בביאורים דהוא משום דטענת קי"ל כטוען ברי ועיין בנתיבות שם בסוף דיני תפיסה כיון דקי"ל דתפיסה מהני בספיקא דפ"ד לא הוי מחילה אפילו כשעמד בדין עיי"ש וע"כ הוא מטעם שכתב הרא"ש דלא מייאש דאומר היום או מחר אתפוס ממנו: קכ"ד

מקוה אחת היו חופרין עד שהגיעו למקום מעיין וחלקו המקוה לשנים בנסרים ובין שניהם יש מם סאה והניחו ריוח קצת בין שני נסרים ואין במקום אחד כשפ"ה ושופכין לתוכן מים שאובין הרבה

הנה ביו"ד סימן ר"א סנ"ג יש פליגתא באם רובא שאובין ובא להכשירו ממקוה שלם שאינו שאוב אם צריך נקב כשפ"ה ובסעיף נ"ד שם איתא כותל שבין שני מקומות שנסדק מצד זה לצד זה אפילו כל שהוא לשתי מצטרף לערב שני המקואות להכשירם ואם לערב אין מצטרפין עד שיהא במקום אחד כשפ"ה ונחלקו המפרשים איזה נקראת שתי ואיזהו ערב וא"כ יש ס"ס להכשיר כאן גם יש לצרף דעת הסוברים דמעיין אין נפסל בשאובין אף דדעת מהרי"ט דאין אנו בקיאין איזהו נקרא מעיין והובא בפ"ת שם ס"ק כ"ח מ"מ חזי לאצטרופי ואפילו במקוה סמוך לנהר כיון דבלא"ה יש ס"ס ולא נצרכה אלא להעדפה

אמנם כיון דשופכין שאובים בידים אין לעשות ס"ס בידים כמ"ש מהרי"ט והובא במג"א סימן תס"ז וא"כ הכא כששופכין שאובין שיהא מם סאה במקוה אותו צד שטובלין דפחות ממם סאה ודאי אין מצטרף רק בשפ"ה כמ"ש רמ"א שם וגם אין כשר לגדול לטבול בו כמ"ש בלב"ש ועתה בא להכשירו ע"י שפיכת מים שאובין עושה ס"ס בידים: קמ"ה

ועוד במרדכי פ' החולץ כתב דבכמה מקומות אשכחן דהחמירו גם בס"ס והובא בש"ך כללי ס"ס אות ל"ו עיי"ש ורדב"ז סימן פ"ה ח"א כתב דצריך לתקן המקוה לכתחלה לדעת כל הפוסקים דאיסור כרת הוא וחמור והרי הכא יכולים לעשות בנסרים נקב כשפ"ה דכך הוא עתה ע"י סדק דיש בצירופו כשפ"ה לענין להתקרר כמו אם יעשה במקום אחד כשפ"ה ויסתמו שאר הסדק: