תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסג

שלא יעכב עצמו הרבה מלהשתין והקשו תוס' שם איך אפשר הא היו צריכין לצאת להשתין שלשה פרסאות כדאמרינן ביומא דף ע"ה ע"ב דאין נפנין לא בצידיהם ולא לפניהם אלא מאחריהם והיינו אפילו מקטנים כדאמר בברכות דף כ"ה ויד תהיה לך ויצאת חוץ היינו בקטנים עיי"ש שהניחו בתימה ולפ"ד הא"ע א"ש דההוא מחוץ למחנה אינו ממחנה ישראל שהיה שלשה פרסאות אלא מחנה קטן אמנם דדברי הא"ע אינם כדעת הגמרא ביומא שם דמבואר להדיא שהיו צריכים לצאת ג' פרסה ותמיהת התוס' י"ל דהא דקאמר ביומא דאין נפנין לא בצידיהם ולא לפניהם היינו לגדולים דלשון נפנים הכי פירושו וכמ"ש הב"ח בא"ח סימן ג' אבל לקטנים היו יכולים להשתין לפניהם ובצידיהם רק היו צריכין לצאת חוץ מהענן ואפשר דלא ניחא להתוס' לתרץ כן דמ"מ אף מצידיהן ומלפניהם היו הממוצעים צריכין לצאת פרסה וחצי לפי הגרסא בעירובין דף נ"ה ע"ב דמחנה ישראל היה שלשה פרסה על שלשה פרסה וגם לפימ"ש מהרש"א בח"א דלא הי' ברוחב רק פרסה מ"מ היו צריכין לצאת חצי פרסה ומ"מ י"ל כיון דהי' מצווין על כך שלוחי מצוה אין ניזקין וכן מצאתי באס"ז לבכורות שתירץ שהיה עפ"י הדיבור וכוונתו כמ"ש דהא דרכיה דרכי נועם וא"כ קשה איך התירו שמאי הזקן וחכמים להכניס קטנים בסוכה ואין לומר כיון דאם ישתין הוא מעצמו ולא מדעת האב שרי דהא בסוף פ"ט דשבת איתא דאסור ליתן לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו ואפי' דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לידו והובא במג"א סימן שג"ם סק"ג ומשום דהוי כמאן דמאכילו בידים והרי בל תשקצו הוא רק מה שאסרו חכמים כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות מאכלות אסורות ומשמע אף דבמכות דט"ז ע"ב איתא דעובר משום בל תשקצו אינו רק אסמכתא וכמ"ש הפרישה ביו"ד סימן קט"ז וכן הסכים עמו ביד אברהם בגליון יו"ד שם ועמ"ג סימן צ"ב סק"ב ותב"ש סימן י"ג סק"ב כתב דאסור מדאורייתא להשתין בבית המדרש דהוא מקום קדוש וכתיב והיה מחניך קדוש ולפי דבריו גם בסוכה אסור מדאורייתא דהא בביצה פ"ד דף למ"ד ע"ב יליף דכשם שחל ש"ש על החגיגה כן חל ש"ש על הסוכה שנאמר חג הסכות שבעת ימים ל"ד מה חג ל"ד אף סוכה ל"ד ופרש"י כל שבעה לד' הוא הקדש ועוד אמר שם עצי סיכה חלה קדושה עלייהו: קכג

ראובן השכיר לשמעון מקום מרעה לצאנו לרעות יחדיו עם צאן ראובן המשכיר והשוכר שילם להמשכיר כל דמי השכירות בשלימות ואחר עבור איזה ימים מכר שמעון צאנו והשכיר ללוי זכות שלו להרעות בשדה ראובן ושלח לוי צאנו לרעות שם ולאחר שכבר הרעו שם כשלשה שבועות עשה הרועה צאן של ראובן המשכיר איינא אופעדונוג לצאנו נגד חולי הבלאטשערין וזאת ידוע בין המחזיקים צאן בעת אשר יעשו כן אזי אין רשאים לרעות צאן אחרים בלי שיעשו גם הם בהם כן שלא יסתכנו עי"ז אבל עי"ז הרפואה של האניפעדנוג נחלש הצאן עד יעברו שתי שבועות ולוי לא רצה לעשות כן בצאנו שלא יחלשו הצאן כי רצונו למוכרם במוקדם האפשרי וגם לא רצה להרעות עם צאן ראובן שלא יסתכנו ולקח הצאן לביתו ולא רצה לשלם לשמעון באמרו כי הוא שכר ממנו מרעה לצאנו ואחרי כי ראובן גרם לו שלא יוכל לרעות שם אינו מחויב לשלם ושמעון טוען כי הוא לא גרם לו וגם היה יכול לעשות כמו ראובן עוד טוען שמעון אם יזכה לו בדין יחייבו הב"ד את ראובן המזיק ששלח צאנו באופן שאפשר יסתכנו צאן אחרים

ודעת השואל שיכול שמעון לומר ללוי נסתפחה שדך מאחר שכבר הלכו צאנך ורעו ונגמר קנין השכירות אינו יכול לבטל השכירות מחמת טעם אונס כמ"ש בשו"ת רמ"א סימן ב' במי שהשכיר דירה לחברו לדור עמו יחד וקודם הכניסה לביתו חלתה אשת השוכר בחולי המתדבק ר"ל ורצה המשכיר לעכב באמרו אדעתא דהכי לא השכרתי ופסק הרמ"א דלא יוכל לבטל השכירות אחר שנגמר הקנין

הנה מ"ש מאחר שכבר הלכו צאן לוי ורעו ונגמר הקנין שכירות א"י לבטל השכירות מחמת טעם אונס צל"ע דהא בחו"מ סימן קצ"ב סעיף י"א כתב רמ"א די"ח וס"ל דאין קונין בחזקות אלו לא באכילת פירות ולא בהעמדת בהמה וכיוצא בה שאינו מועיל לקרקע והכי מסתברא ובמח"א פ"א משכירות כתב המשכיר בית לחברו וצבר כליו לתוכו דזה לא הוי אלא כאכילת פירות ואכילת פירות לא הוי חזקה ועיין במהרי"ט ז"ל ח"א סימן ס"ה ולכן צ"ע אם לא יוכל השוכר או המשכיר לומר קי"ל ואני חוזר בי מעתה ולא אשלם על להבא ואין בזה משום סטומתא דאדרבא נוהגין לשכור באד"ג או שטר גם זה אינו מעשים בכל יום לומר דהוי מנהג גם המשכיר והשוכר אין סומכין זה על זה שלא יחזרו קידם שהלכו הבהמות לרעות אלא ע"י אד"ג וכדומה

ועוד הרי כתב בשו"ת רי"ף סימן קפ"ז כל הנמכר במחובר לקרקע ע"מ שיתלוש הרי הוא במטלטלין דלא סגי דלא נתלוש ומטלטלין אינן נקנין במשיכת קצתם את"ד א"כ ה"נ כשלא פרשו דמשכיר לו קרקע השדה לפירותיה רק השכיר לו העשבם לרעות הצאן צריך קנין מטלטלין ובמה שאכלו הצאן לא קנה שאר עשבים ומשמע מהרי"ף אפילו אם לא הגיעו לבצור מ"מ כיון דמכר לתלשן הם כתלושין וכ"כ התומים בסימן קל"ז ואף דהטור חו"מ בסימן קצ"ג חולק וכ"כ רמ"א שם דיש חולקין מ"מ ודאי לוי שלא פרע עדיין יכול לומר קי"ל

ואפילו היה ק"ג מה שכתב די"ל נסתפחה שדך כמ"ש בשו"ת רמ"א סימן י"ט במי שהשכיר דירה לחברו לדור עמו יחד וקודם הכניסה לביתו חלתה אשת השוכר בחולי המתדבק ל"ע ורצה המשכיר לעכב שלא יכנס השוכר משום דאדעתא דהכי לא השכיר לו והעלה דלא יכול לבטל השכירות אחר שנגמר בקנין וכ"ש בנ"ד דאף אם לוי היה שוכר מראובן וגרם לו ראובן בשלוח בהמותיו לבין צאנו באופן שיסתכנו היה רק גרמא בניזקין ופטור כמו שהוא הלכה פסוקה ברמב"ם רע"ד מניזקי ממון ובטור חו"מ סימן שפ"ו ובש"ך שם סקכ"ג בנתן סם לפני בהמות חברו פטור ועוד דלא הוי ברי היזקא כ"כ וגם היה יכול לוי לעשות ג"כ כך. את"ד לא דק דרמ"א כתב כן לענין המשכיר דאף דלא אפשר לו לדור ביחד מ"א ילך לו דאפילו נפל ביתו של משכיר א"י להוציא השוכר ולומר אדעתא דהכי לא השכרתי אבל כאן השוכר אינו יכול לרעות צאנו והרי בנפל או נשרף הבית איתא פלוגתא בחו"מ