תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסב

בעד משקל כזה אבל היותר מדמיהן וראובן תובע משמעון אי אפשר להוציא משמעון

ואפילו תימא כשצוה בנו של ראובן לשמעון להעמיד להבאהן הענבים לא קפיד שיעשה שמעון הנאך נאמע או אפילו ראובן עצמו כשפסק עם שמעון לא קפיד שישלחם שמעון רק כשלא יהא ראובן או בנו שם מכל מקום כיון שלא נקנו לראובן טרם שבאו הענבים ליד זוכה נמצא כשעשה שמעון הפסד בהנאך נאמע איהו דאפסיד אנפשהו כשהיו עדיין הענבים שלו וכשבאו ליד הזוכים כבר נפסדו מקודם ברשות שמעון ולא צריך ראובן לשלם בעדם גם אין צריך לטרוח ולילך לתבוע את אלו שקבלו הענבים

ואף דרמ"א בחו"מ סימן ש"פ בזרוק מנה לים הביא שני דעות אם חייב משום ערבית אבל רמב"ן הובא בר"ן פ"ק דקידושין דכתב הא דאם אמר שואל למשאיל הכישה במקל דפטור עד שתבא לרשות השואל ולא מתחייב משום ערב כמו זרוק מנה לים ואתחייב לך דשאני הכישה במקל דיכול משאיל להחזירה וא"כ כיון דבהכישה במקל סתם המחבר בסימן ש"מ ס"ז דפטור ולא הביא הרמ"א חולק ובסימן ש"פ בזרוק מנה לים הביא חולקין ע"כ דס"ל כחילוק הרמב"ן ואף הרא"ש דס"ל בהכישה במקל חייב ה"ט משום דנסתלקו הבעלים משמירתן כמ"ש הש"ך שם וא"כ הכא דבא ראובן עם הענבים להבאהן והיה יכול להחזירן לית בו משום ערבות ולא הוי ספ"ד כיון דמחבר ורמ"א וסמ"ע וש"ך פסקו כן ובנתיבות סימן ש"ס כתב דאפילו באמר זרוק מנה לים ואתחייב לך קי"ל דפטור דליכא בו משום ערבות וכ"ש הכישה במקל כיון שהיה יכול לחזור וליטול

אמנם אם עשה ראובן קנין המועיל דהיו כבר הענבים של ראובן נהי דפסק עם שמעון שישלחם למי שיצוהו נראה מדהוצרך בן ראובן לבקש משמעון שיעשה הנאך נאמע דלא היה חייב שמעון לעשות הנאך נאמע רק כשלא יהא ראובן או בנו עם הענבים אצל הבאהן וכן נראה מדצוה בן ראובן לשמעון רק שיעמיד הענבים להבאהן ע"כ דלא היה חייב שמעון יותר או דמחל לו בן ראובן וא"כ כשהעמיד שמעון הענבים להבאהן כבר יצא שמעון ידי חובתו וכשחזר וקיבל עליו לעשות הנאך נאמע לא משך הענבים כלל ולא נעשה שומר עליהם אלא גרם היזק בכתיבתו והוי ממש כסופר שכתב מנה והיה צריך לכתוב מאתיים דפטור כדאיתא בחו"מ סימן שפ"ו ס"ג בהג"ה ועמ"ש בערך ש"י על חו"מ סימן נ"ה

ואין לומר הא אפילו לא עשה ראובן קנין על הענבים מ"מ כשאמר לו בן ראובן הבא מכח אביו שיעמיד שמעון הענבים מהכרם להבאן נקנה לראובן כדאיתא בירושלמי ר"פ השותפין וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל וימשוך וא"כ ה"נ הרי אמר לשמעון המוכר שיעמיד הענבים להבאן ושם הוא כסימטא דיש רשות לכל מי שירצה לשלוח עם הבאהן לאיזה מקום להניח שם דבר הנשלח גם לעמוד שם ועיין בב"ב דף ע"ו ע"ב דאיתא התם משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם הרי דדמיין להדדי ופירשב"ם משום דסימטא מקום מיוחד לעומדים שם באותה שעה וכחצר של שניהם דמי עכ"ל דנראה דוקא כשפירש ואמר צבור ואקנה דעשה את המוכר שליח על הקנין דהוי כאלו משכו הלוקח תדע דאל"כ למה אמר ר' בון באומר צבור ואקנה אם סגי באומר צבור בלבד ועמ"ש בערך ש"י עחו"מ סימן קצ"ו: קכב

מי שנוהג לישן בסוכה והוא איש מצונן שגם כל השנה בביתו משתין בלילה בתוך עביט של מי רגלים ולו נ"מ גדול למעשה כי בקור הגדול אשר ישן בסוכה אי אפשר לו לילך מהסוכה לחוץ להשתין ובא"ח סימן מ"ג מבואר דמותר להשתין בתפילין שבראשו אך בחיי אדם כלל קמ"ז אוסר להשתין בסוכה

הנה הקשה לשאול כי מה מני להלך נגד החיים אשר בארץ ומי כמהו מורה אך גם בעיני יפלא דהא איתא בסוכה דף כ"ח נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ושמאי מחמיר ה"ד קטון שא"צ לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רשב"ל אומר כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא אמא וכתב שם הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחנוך אפילו קטן שצריך לאמו כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחנוך כ"ז שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה כל שהוא צריך לה וכ"כ הריטב"א שם והרי מבואר במג"א סי' ע"ו סק"י לענין אם מצא צואה בבית אם מצויין תינוקת בבית יותר מכלבים אפילו בבית אסור דתלינן במצוי ובסימן פ"א סק"א כתב בשם רש"ל דאין נכון לקרות ק"ש אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה ונ"ל מטעם אחר שאינן מקנחין עצמם עיי"ש ומה שהקשו על המג"א תרצו בחמד משה ומחצית השקל וא"כ איך נאמר להחמיר לחנך תינוק משום דראוי לכך וגם רבנן לא פליגי אלא משום דאמו פטורה וגם לרבנן אין איסור רק דאין צריך לחנכו בזה אלא ע"כ כיון דאמרה תורה תשבו ואמרינן כעין תדורו וכשדרין בבית התינוקת עמהם אין למנוע מלהכניסם בסוכה אף דסתמן משתינים במקום שהם ויותר מזה לפי דברי המג"א ורש"ל וה"נ גדול כמשנהגו כך בבית להשתין בלילה ולא לילך חוצה אין למנוע מחמת זה מלישן בסוכה ומ"מ יעשה מה דאפשר שיעמיד כלי של מתכות עם מים וישתין שם שבתי וראיתי דמי שדרכו להשתין בביתו בלילה וירא לילך החוצה מפני צינה וכדומה לא ישן בלילה בסוכה כיון דבלאו הכי רבים מקילין מלישן בסוכה מכמה טעמים שכתבו הפוסקים מכ"ש בזה שדרכו ומוכרח להשתין דלכאורה יש סמך לדברי ח"א דהא בפ"ק דסוכה דף י"א ע"ב יליף דאין מסככין בדבר המק"ט משום דמ"ד כי בסוכות הושבתי את ב"י היינו בענני כבוד לר"א וכמו עננים אין מק"ט כן צ"ל הסכך וכן תרגום ופרש"י בפ' אמר דבסוכות הושבתי היינו ענני כבוד וא"כ הרי אמר קרא בפרשת תצא ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה ופרש"י מחוץ למחנה חוץ לענן ובברכות דף כ"ה מוקי האי קרא לקטנים הרי דגם לקטנים צריכין היו לצאת חוץ מעטן וא"כ ה"נ בסוכה דידן איברא דהרב אבן עזרא פירש מחוץ למחנה היינו רק מחנה שכינה ולא מחנה ישראל נמצא לא פירש מחוץ למחנה חוץ לענן ויש להביא ראיה לדבריו מן פ"ז דבכורות דף מ"ד ע"ב דדרש ר"ל מ"ד לא יהא בך עקר ועקרה ובבהמתך בזמן שבבהמתך דהיינו