תשורת ש"י מהדורא תנינא תקסא

הפקר דכופין לרבה לשחררה משום מכשול רבים ויעבור על עשה דלעולם בהם תעבודו דהתם היתה השפחה מחזרת אחריהן וכאניסי ננהו כמ"ש התוס' ומשום דשפחה מופקרת ואינה בושה משא"כ האשה נהי דמזנה מ"מ אינה מחזרת אחריהן וא"כ המזנים עמה פושעים במזיד ואין מתירין שום איסור קל להציל אחרים שלא יעשו איסור חמור במזיד: קכ

תנור של ברזל הנעשה בדפוס העשוי להסיקו בחורף ויש עליו ציצים ופרחים ובינם כעין מקלות ובראש המקלות כעין שתי וערב בולטים ונעשים ע"י אומן גוי ונמכרים לישראל אם מותר ליהנות בהם ולהשהותם

הנה בפרק כל הצלמים דף מ"ב ב' תנן המוציא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם ליה"מ רשב"ג אומר שעל המכובדין אסורין שעל המבוזין מותרין ואיתא שם דף מ"ג ע"ב מכובדין שעל השירין ועל הנזמים ועל הטבעות מבוזין שעל היורת ועל הקמקמוסין ועל מחמי החמין ושעל הסנדין ושעל המטפחת ופרש"י מבוזין שמשתמין בהן למאכל ומשתה ואין מכובדין אלא העשוין לתכשיט עכ"ל נראה דבא רש"י לומר דגם שאר כלים שאין מפורש מ"מ אם אינן עשויין לתכשיט מותרין וביפה"מ לרמב"ם ז"ל כלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגד משי ומה שזולתו הם כלים מבוזים והלכה כרשב"ג וברמב"ם הלכות עכום פ"ז ה"ט כתב המוציא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה ודרקון אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות הרי אלו אסורין ועל שאר הכלים מותרין מפני שחזקתן לנוי וכן שאר הצורית הנמצאות על כל הכלים חזקתן לנוי ומותרין וכ"כ הכ"מ אלו הן מכובדין שעל השיראין ושעל הנזמין ושעל הטבעות כלומר הני דוקא דחשיבי שהן עשויין לתכשיט אבל כל שאר הכלים מבוזים ננהו עכ"ל וס"ל הא דתניא מכובדין שירין ונזמין וטבעות דוקא אלו ומה דתני בסיפא מבוזין שעל היורות וכו' לאו דוקא אלא נמי כל מיד דאינו תכשיט

ויל"ע מנלן דדיוקא דרישא עיקר דלמא דיוקא דסיפא עיקר ועכ"פ יהא ספקא דאורייתא דלחומרא ונראה משום דיש חזקת היתר דהא ודאי קודם שצייר צורות הללו כשהיו מתכות פשוט היו מותרים ועוד דיש ס"ס שמא לנוי ושמא ביטלו ול"ל דשמא ביטל נוקמוה אחזקת איסור דהא לעומתו יש חזקת היתר דלא נעשה לע"ז ועכ"פ חזינין דשאר כלים בכלל מבוזין ומותרין בהנאה וכתב הרמב"ן דה"ה דמותר להשהותן והובא בטור וא"כ אותן תנורים ג"כ מותרין ועוד דמחמין בהן ג"כ חמין ועוד יש לצרף דעת התוס' בע"ז ריש דף נ"ג דכשמכרה לישראל אפילו אינו צורף אמרינן דבטלה אף דרוב פוסקים ס"ל דדוקא בשמכרה לצורף מ"מ חזי לאצטרופי וכמ"ש בפרי תבואה סימן נ"א ואפשר מוכח גם ממימרא דשמואל דזולת התכשיטין הכל מבוזין דאיתא התם איזהו הן מכובדין ואיזו הן מבוזין אמר רב מכובדין למעלה מן המים מביזין למטה מן המים ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין אלא אלו הן מכובדין שעל השירין ועל הנזמים ועל הטבעות ומדלא אמר שמואל ואיזו מכובדין ואמר אלא אלו הן מכובדין משמע דזולתם כולם מבוזין ולכן פרש"י ואין מכובדין אלא העשויין לתכשיט כדי ליישב אריכות לישנא דשמואל ומה דאמר הש"ס תניא כוותיה דשמואל אף דבברייתא לא תני אלא אלו מ"מ הראיה למה דאמר שמואל דמכובדין היינו שעל השורין ועל הנזמים ועל הטבעות ולא חשיב נמי למעלה מן המים ובהכי א"ש טפי כי אין דרך רש"י לפסוק אלא ליישב לשון הגמרא ואין להקשות דא"כ לא הל"ל להברייתא למתני כלל הסיפא דממילא נדע מהרישא דרק תכשיטין הן מכובדין והרי שמואל נמי לא אמר רק דהתכשיטין הם מכובדים די"ל באמת סיפא בכדי נסבה כדאיתא בפ"ק דקידושין דף ה' ע"ב ובפ"ק דר"ה דף ה' ובסוטה י"ט ע"ב ובכ"ד: קכא

ראובן קנה ענבים משמעון ששמעון ישלחם למקומות אשר ראובן יצוה לו וגם כמה פעמים בא ראובן או בנו הבא מכחו ומקבלים בעצמן הסלים עם הענבים בכרמו של שמעון והמה שולחים אותם על הבאהן ופעם אחד בא בן ראובן הנ"ל וצוה לשמעון שיעמוד ענבים להבאהן וגם הוא היה שם ואצל הבאהן ביקש בן ראובן את שמעון לכתוב נאך נאמען לשלשה מקומות שוין ועל כל אחד סך שלשים ושתים ר"כ וטעה שמעון ועשה הנאך נאמע רק על שלשים ושתים קראנע ונתן אותם על הבאהן וכעת לוקחי הענבים אינם רוצים להחזיר המותר מכפי שנכתב בנאכנעמא

והנה כבר ראה השואל מה שכתבתי בערך ש"י על חו"מ סימן כ"ה דאין לעשות מעשה להוציא עפ"י דברי החת"ס שכתב לחייב השליח

אמנם לפי ציור השאלה נראה דראובן לא היה לו קנין בגוף הענבים דאפילו נתן מעות לשמעון בעוד הענבים במחובר דינן כתלושן דאין מעות קונה כמ"ש בשו"ת הרי"ף סימן קפ"ז דאם מכר על דעת לתלוש כתלושין דמיא וכתבתיו בכת"י בערך ש"י עחו"מ סימן קצ"ג

ולפ"ז כיון דגם בן ראובן לא משך הענבים מרשות שמעון אלא צוהו לשמעון להעמיד ענבים להבאהן רק שמעון נתעסק והעמידן להבאהן עדיין לא נקנו הענבים לראובן אלא הוי כהא דאיתא בפ"ק דקידושין דף זיין תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דמקודשת מדין ערב וכן במקח וממכר וא"כ ה"נ לא נקנו לראובן אלא כשבאו הענבים לידי מי שצוה ראובן או בנו לשלח להם דאזי על ידי זכיית מי שנשתלח לו קנה ראובן ונתחייב בדמיהן אבל במה שהעמידו שמעון אצל הבאהן לא נקנה לראובן דלא באו הענבים עדיין ליד זוכה וכמבואר בחלקת מחוקק ובית שמואל ובחידושי רשב"א פ"ק דקידושין דף חית ע"ב וכן משמע מלשון הרמ"א שם שכתב באמרה תן על הסלע דיש להחמיר משמע דאינו מדינא רק משום חומרא דקידושין

וא"כ אטו כשיאמר ראובן לשמעון הלוה מנה ללוי על שטר והלוהו בלא שטר או כתב בשטר מנה במקום מאתיים יתחייב ראובן בכל המעות הא לא קיבל עליו הערבות רק כשילוהו ללוי בשטר על כל הסך וכ"ש כשאמר ראובן לשמעון תן פירות ללוי כשיתן לך מחירם כגון הכא דאמר לו לשלוח על ידי נאך נאמע ונתן לו שמעון בלא מחיר הרי לא קיבל עליו ראובן רק כשישלח שמעון הפירות כדבעי על נאך נאמע ואין ראובן חייב בדמיהן שפסק לשמעון