תשורת ש"י מהדורא תנינא תקס

ועוד אם מחמת חסרון העירוב יכשלו בני המבוי ויוציאו מרה"י לכרמלית או ד"א בכרמלית במזיד הא היכא דפשע אין אומרים חטא כדי שיזכה חברך כמבואר בפ"ק דשבת דף ד' ובתוס' שם ואפילו להציל רבים מפשיעה לפימ"ש התוס' בהא דגיטין דף ל"ח ע"ב בחצי' שפחה וחציה ב"ח שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה לשחררה משום שהיתה מחזרת וממצאה עצמה לזנות ודומה לאנוסין והוי נמי כמצוה דרבים הרי דלולא דדומה לאנוסין א"א לאדם חטא שינצלו רבים מפשיעה ובפסחים דף פ"ח ע"ב בד"ה כופין כתבו משום מצוה רבה שאני דלא תהו בראה לשבת יצרה כדמשני בברכות דף מ"ז גבי ר"א ששיחרר עבדו מצוה דרבים שאני וקשה א"כ למאי צ"ל משום דלא תהו בראה הא כיון שנהגו בה מנהג הפקר הוי נמי מצוה דרבים להציל רבים ממכשול אלא ודאי משום דפשעו בה ל"ל כדי שיזכה חבריך ושאני הא דר"א דלא פשעו הרבים לכן הוכרחו לומר דהוי מצוה רבה דלא תהו בראה

וכן נראה מוכח מהא דפרק מרובה דארשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והלכה כמותו כדאיתא התם והא התם יש חשש דרבים יעשו איסור ומ"מ א"צ לתקן לציין אף דאין איסור כשמצוין מכ"ש דא"א לאדם חטא כדי שלא יעשו אחרים איסור במזיד ולתירוץ שני שכתבו תוס' בגיטין דמצוה דרבים שאני צ"ל שאני הך דפרק מרובה דאפילו לאחר שיציין יעשו העוברים ושבים איסור גזל לכן אמרינן הלעטו לרשע משא"כ הך דנהגו בה מנהג הפקר דע"י התיקון שישחררה לא יעשו איסור כלל ומ"מ לפי מ"ש התוס' בשבת ובפסחים מוכח דס"ל דא"א לאדם חטא בשביל שיזכו רבים מפשיעה במזיד ועוד דכתב כנה"ג בכללי הפוסקים בכלל י"ט בשם מהרי"ק שע"ב ומשפטי שמואל הובא בי"מ בכללי התוס' ובשו"ת מהרי"א ספ"ט דבכ"מ שיש שתי תירוצים בתוס' הא' הוא עיקר להלכה כי מה שהוא יותר נכון ואמת אומרים אותו ראשונה

וא"כ אין לחוש בעירוב רק שמא יוציאו בשוגג והרי כתב בנה"מ סימן רל"ד דבאיסור דרבנן כששגג א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי דהא אמרינן בעירובין דף ס"ג בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא ואלו היה נענש על השוגג האיך מניחין לו לעבור ולקבל עונש וכה"ג כתב בחת"ס חחו"מ סימן ק"פ דחכז"ל התנו בתחלת תקנתם שאם יארע ויאכל בשוגג בלא ידע לא יהא כאוכל איסור בשגגה ובערך ש"י עיו"ד סימן קי"ט הבאתי ראיה מע"ז דף ע"ד ע"ב דא"ל ר"ח לרב חזי דלא מצווח עלי ופרש"י לעשותו בהכשר שלא תפסיד את יינו וצווח עלי ולמה לא חשש דרבים ישתו יין האסור מדרבנן אע"כ דבדרבנן לא חשו אם ישתו בשוגג דהוי כלא עברו וא"כ מה"ט נמי ל"ל חטא כדי שיזכו חבריך שלא יוציאו בשוגג ואפילו לפי מה דדחו אחרונים ראיית הנה"מ דשאני עירוב דהקילו בו דהלכה כדברי המיקל בעירוב מ"מ הא ה"נ לענין עירוב דקיל משאר איסור דרבנן איך נאמר לאדם חטא במזיד לומר לגוי דהוי איסור דרבנן דחמיר מהוצאה בלא עירוב דהרי גם בלא פשע אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך רק שיעשה איסור קל כדי להציל אחר מאיסור חמור כמ"ש התוס' בשבת שם וכ"ש דאין לומר לאדם חטא באיסור חמור במזיד כדי שיזכה חברך באיסור קל דאפילו לולא דברי הנה"מ וחת"ס עכ"פ ודאי קיל שוגג ממזיד וגם מלשון הש"ס שם דבדרבנן עבדינן עובדא משמע סתם בכל איסור דרבנן

ובחידושי אנשי שם שאצל הריף פרק י"ד דשבת כתב וז"ל הרשב"א נשאל אם מותר לחלל שבת כדי להציל איש אחד שלא ימיר והשיב דאסור ואפילו איסורא זוטא לא שרינן ליה כדי שיציל את חברו מאיסורא רבה והאריך בזה ואני נשאלתי אם ינהוג זה הדין לגבי צבור ויהא נמנע היחיד מלעבור על איסור אפילו כדי להציל את הצבור מאיסור אם לא ונסתפק בזה משום דבפ"ג שאכלו איתא דר"א שחרר עבדו ואע"ג דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו משום מצוה דרבים ואולי נחלק דשאני התם שגם הוא זוכה במצוה ההוא של רבים אבל שיעבור היחיד כדי לזכות את הרבים והוא לא יזכה עמהם לא וצ"ע עכ"ל והמג"א ס"ס ש"ו הביאו וז"ל ובהגהות הרי"ף פי"ד דשבת חילק בין היכא שגם הוא זוכה במצות ולכן כתב הרשב"א דאפילו יחיד לא יעשה איסור להציל הצבור אבל כל הפוסקים חולקים עליו עכ"ל והוא ט"ס דהרשב"א לא מיירי כלל אם עושה להציל צבור וגם כל הפוסקים שחולקים עליו כמו שהובא בב"י לא מיירי רק ביחיד עושה איסור קל להציל יחיד מאיסור חמור וצ"ל במג"א ולכן כתב להרשב"א דהיינו כמו דס"ל להרשב"א דיחיד לא יעשה איסור זוטא להציל יחיד מאיסור חמור ה"נ לא יעשה איסור זוטא כדי להציל רבים מאיסור חמור דלא עדיפי רבים בזה אא"כ גם היחיד זוכה במצוה עם הרבים וע"ז כתב המג"א שפיר דכל הפוסקים חולקים על הרשב"א וס"ל דיחיד יכול עשות איסור קל בשביל יחיד שלא יעשה איסור חמור אבל החילוק שמחלק באנשי השם דגם בשביל רבים לא יעשה איסור רק כשזוכה עמהם אמת ויציב ובהגהות רב"פ זלה"ה שם ס"ס ש"ו כתב דכ"כ התוס' בפ"ק דב"ב דף י"ג דגם בשביל רבים לא יעשה היחיד איסור רק כשזוכה גם היחיד במצוה עמהם וכן הוא באמת בתוס' שם ואם בעל אנשי שם היה רואה דברי התוס' לא היה מסיים בצ"ע ולפ"ז אם היחיד יעשה איסור דרבנן כדי להציל רבים מאיסור דרבנן בזה אין חולקים הפוסקים ומודו דיהא נמנע ושוא"ת ודאי עדיף

ובשו"ת בית יוסף בדיני כתובות שאלה א' דמורה אחד התיר לישא מינקת מזנה תוך כד"ח משום מכשול דנכשלים בה רבים באיסור נדה ומביא ראיה מפ"ק דשבת שהתירו לאדם שעבר והדביק פת בתנור לרדותה ואל יבא לידי איסור כרת דחמור ודחהו הב"י דהתם שאני שאם לא ימהר לרדות ממילא יבא לידי איסור סקילה ומש"ה התירו אבל במזנה לא יבא האיסור חמור ממילא אלא בקום ועשה לא התירו ועוד איסור רדיית פת זוטר טובא דהיא חכמה ואינה מלאכה אפילו מדרבנן ולאו שבות היא כשאר שבותין ולא אסרוה אלא משום דדמי לעובדין דחול ומש"ה התירו לו קודם שיבא לידי איסור סקילה משא"כ מינקת הוא איסור דרבנן ממש ועוד יש לחלק דהתם שאני דכדי שלא יבא לידי איסור סקילה החמורה התירו לו איסור קל אבל במזנה דלא חשה המורה אלא דלא ליתי לידי איסור נדה ולאו דקדשה איכא למימר דלא התירו עכ"ל ורמזו בכה"ג ומג"א בסימן ש"ו והרי המורה חשש דנכשלים בה רבים באיסור נדה וקדשה ומ"מ חלק עליו הב"י וצ"ל דס"ל להב"י דל"ד למ"ש התוס' בשפחה דנהגו בה מנהג