תשורת ש"י מהדורא תנינא תקנז

י"ל שמא פינו אף דיש חזקה לומר דלא פינו ולדעת הש"ך בכללי ס"ס דגם בספקא דרבנן אסור כשיש לו חזקת איסור מ"מ דעת הפר"ח להקל אפי' כשיש לו עיקר בדאורייתא וכאן יש עוד צדדים להקל כמ"ש ביד אלי' דספק אם נימא כיון שבא ליד גוי הותר ועוד י"ל כיון דכל האיסור רק משום בזיון הנקברים וכיון דלא ניכר מקום הנקברים ועוד דאפשר אין שום קבר די"ל שמא פינו ליכא בזה משום בזיון וגם הוא הפס"מ בין אם יניח כל המקום בורה ולא תזרע בין אם נצריכו לחפור כל המקום ולהעמיק לבדקו ועיין פ"ת בכללי ס"ס סק"כ דלדעת האומרים דספק דרבנן מותר גם באיתחזיק איסורא אז גם כשהספק אם נעשה מעשה להתיר ג"כ מותר כמו שהוכיח בשע"מ דלא כהמל"מ עיי"ש

וראיתי בשו"ת תפ"צ חיו"ד סנ"ט שכתב הא דהפוסקים חולקים על הר"ר ישעי' דאף מה שמכסין בעפר חשוב קרקע עולם היינו אי מכסין עפר על עפר אבל אם הגולל מפסיק ואינו מונח על עפר ממש אסור בהנאה מדינא דדוקא עם ערבו עפר ע"ג עפר ברל אבל המונח על גבי נסרים אינו כעפר והובא בשו"נ. מהריא"ז ענזיל סימן ל"ו דבהג"א דרבינו ישעי' ג"כ לא אסר אלא כשמשליך העפר ע"ג נסרים רק בקצת דפוסים הוא ט"ס וכמ"ש שם סימן ל"ז וכן הגרסא בא"ז הלכות אבלות סי' תכ"ג וכתב עוד שם מהריא"ז ענזיל דבזה מיושב קושיות הגאון מהרמ"ע על ריא"ז ממעשה דצידון שלא אסרו את הגל דהתם לא היתה שום בנין בקרקע שנאמר שנעשה תלוש ולבסוף חברו אמנם כל שאר הפוסקים חולקים על ריא"ז דהוא יחיד נגד כל הראשונים עיי"ש ולא הבנתי דברי שני המאורות הגדולים דאם טעמו משום דהנסרים מפסיקין הלא בלא"ה גוף המת ותכריכיו מפסיקין בין עפר לעפר וכן הך מעשה דצידון דלאו אסרו את הגל הא מצאו צורה תחתיו ומפסיק בין עפר לעפר ומ"מ לא אסרו וע"כ משום דבצדדין ליכא הפסק בין עפר לעפר ונעשה גוש אחד כל העפר ע"י גשמים חשוב קרקע עולם ומותר בהנאה ועיין חת"ס חא"ח סימן ק"ל דעפר טיט עם עפר מתחבר ונעשה גולם אחד

ולכאורה י"ל דעד כאן לא פליג מהרמ"ע על ריא"ז אלא בשמזיז העפר ממקומו ואח"כ חזר למקומו כדמשמע הלשון של רמ"ע משא"כ אם תולש העפר ומגביהו וכ"ש אם מגביהו שלשה טפחים דתו לא הוי לבוד ביותר מג"ט זה מודה רמ"ע לריא"ז כיון דנעשה תלוש אף דחברו אח"כ דינו כתלוש אבל אין לומר כן דא"כ תקשי עדיין למה לא אסרו הגל דשמא תלשו העפר לגמרי כדי לעשות מקום להצורה והדר השליכו העפר על הצורה ונעשה ג"ל ול"ל משום דמספק מוקמונין על חזקת היתר דהא כיון דנולד ריעותא דחזינן דחפרו ומכ"ש דסתמא הכי הוא דאי אפשר לזוז העפר ולעשות חפירה אם לא שיתלשו העפר ויגביהו וישליכו לחוץ מהחפירה ומ"מ יש לתרץ שלא יקשה על ריא"ז די"ל דהתם מיירי בגל שאינו גבוה ג"ט לכן לא אסרו הגל דאמרינן אימר כשחפרו ותלשו העפר לא הגביהו ג"ט ועדיין היה כלבוד משא"כ קברי מתים דחופרין בעומק יותר מג"ט מפני חפישת כלב דהוא עד ג"ט כדאיתא בא"ח סימן תל"ז ע"כ צריכין לתלוש העפר ולהגביהו יותר מג"ט וכמ"ש תוס' בכתובות דף ל"א בד"ה נימא דעקירה לא הויה עד שיגביה שלשה דלמטה משלשה הוה כלבוד כדאמרינן בהמוציא דף פ' עכ"ל וס"ל לריא"ז כמ"ש בחידושי רשב"א ביבמות דף למ"ד דאף אם נשחטה הבהמה ויש ספק אם נשחטה כהלכתה נעמידנה על חזקתה ואומרין דלא נעשה מעשה המכשירה עיי"ש ה"נ אף דחזינן דחפרו ועשו גל מ"מ כל די"ל דלא נעשה מעשה האוסר נעמידנה על חזקת היתר ואפשר מש"ה דייק רמ"ע וכתב עפר שהיזז והוחזר למקומו מותר דהיינו שלא נתלש והוגבה ג"ט דלא חשוב עקירה ומ"מ כיון דכל הפוסקים חולקים על ריא"ז ויש להם ראיה מסנהדרין מדלא מוקו הנהו מקומות דפריך על שמואל רק בקבר בנין ולא מוקו שהחזיר העפר למקום שבקבר דהוי תלוש וכמ"ש רמ"ע שם וכל הפוסקים חולקים על ריא"ז ודאי אין לחוש בהפס"מ וכבר כתבתי טוב טעם לעיל דאם מתחלה נתלש העפר על דעת להחזירו לחברו אל העפר לא יצאה מתורת מחובר וצ"ע ממשנה וא"ו פרק שני דמקואות דמסנק את הטיט לצדדין ומשכו ממנו ג"ל כשר היה תולש ומשכו ממנו ג"ל פסול הרי אף דתיכף חזר למקוה מ"מ כיון דהגביהו נעשה תלוש ושאוב וצ"ל משום דלא נתכוין כשתלש שיוחזר למים ועוד דאין למדין מגזרות חכמים דלא פלוג בגזרתן

וראיתי עוד בתפ"צ שם סימן סמך דהעיר מריש סוכה דאיתא שם דף ד' דלרבנן דפליגי על ר"י ס"ל דמיעט בעפר ואין עתיד לפנותו מ"מ תלוש הוי עיי"ש הנה באמת גם התם דעת הריטב"א וכ"כ מהרש"א בדעת רש"י דאפילו לא פירש בפיו דמבטלו מ"מ אם דעתו שלא לפנותו הוי מחובר וכן כתב בעטרת זקנים בא"ח סימן תרל"ג אך בלא"ה לק"מ דהתם בסתם לא הוי מיעט משום דדברים שבלב לא הוי דברים כל שלא בטלו בפיו דהתם מי יודע אם עתיד לפנותו או לא אבל בעפר שנותנין על הקבר הכל יודעים דנותנין על דעת שלא לפנותו והיכא דכ"ע יודעין הוי כפירש בפיו וכמ"ש מהרי"ט ח"ב סימן מ"ה בכמה הוכחות והובא בקצו"ח סימן י"ב ונתיבות שם סק"ה: קטז

מאכלים ומשקה שנותנים נכרים תחת מטותיהם אם איכא חשש רוח רעה אפילו אצלם המביאים לשוק למכור. הנה לדעת השבו"י דמשום חשש ר"ר מותר דיעבד ה"נ מה שמביא למכור כבר הוא דיעבד ולדעת הגר"א דגם דיעבד אסור ויש בו חשש סכנה כמובא דבריהם בפ"ת ליו"ד סי' קט"ז הרי מוכח דבשל נכרי ליכא חשש דהא איתא בפרק אין מעמידין דף ל"ב ע"ב דשיתתאה דקמפקי צנא צנא לשוקי דנהרדעא ולית דחייש ופרש"י שתיתאה תבשיל העשוי מקמח של קליות והשתא איך לית דחייש הא שמא הניח הגוי תחת המטה דהם ודאי אין נזהרים וחמירא סכנתא וגם במשחא שליקא שלהם אמר שם למאי ניחוש ולמה לא ניחוש דהעמידם תחת המטה וכמו דחיישי לענין גלוי בדף למד שם לולא דקפדי אנקיותא ומכסין אבל כאן לא מהני אפילו מכוסה בברזל וכיון דגם דיעבד אסור משום סכנה דר"ר וכמו שהאריך הברכ"י ודחה דברי שבו"י ודאי הוי להו לחוש א"ו דבשל נכרים ליכא חשש אמנם לדעת השבו"י אין ראיה אם מותר ישראל להניח לכתחלה תחת מטתו של נכרי והנה לפימ"ש תורת חיים בשבועות דף ט"ו דהא דאוכלין, ומשקים תחת המטה ר"ר שורה עליהן משום דשינה אחד