תשורת ש"י מהדורא תנינא תקנד

שעשו רבים בשל יחיד עוד כתב שם דבשלהי מסכת שבועות קאמר דנעשה נדר וכל החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו ומשום דגם מתנה מרובה שאמרו רבים ליתן הוי כמתנה מועטת עיי"ש ונראה דמ"ש במסכת שבועות הוא ט"ס דלא נמצא שם אלא צ"ל מסכתא שביעית דכן הוא בירושלמי שם ועכ"פ ס"ל דאסור לרבים לחזור אפילו ליכא קנין ומדויק בזה מה דאמר רב יהודא דאסור לקלקלו דלאו מדינא קאמר לה אלא אסור לקלקלו אמר כמו שדקדקו בעליות ומשום דלא קנו מדינא רק יש בו איסור הן כשרבים החזיקו במצר של יחיד דהוי כנותן לשמים שכן העוסק בצורכי רבים כעוסק בצורכי שמים דהוי כנדר הן ברבים שהחזיקו במצר של רבים דג"כ הרבים אסורין לחזור בהן ממה ששתקו ונתרצו דהוה כאמרו ליתן מתנה מועטת

ובד"ח ח"ב חחו"מ סימן י"ג כתב הטעם דרבים שהחזיקו במצר אסור לקלקלו משום דרבים הוא כשלא בפניהם וא"כ אם מוחזקים בו בהיתר שמחל להם רק שרוצה לחזור מחמת שהוא היזק תדיר כמו קוטרא לזה שוב אין דנין שלא בפניהם כי אולי היה טעם שלא יכול לחזור ומש"ה ממילא מוחל בתחלה לגמרי כי עם מי יעמוד לדין עכ"ל אמנם בתוס' ב"ק פרק המניח דף כ"ח ע"א בד"ה ולנקוט פזרא וליתיב כתבו דס"ד השתא דשלו ל הגיעו לפי שאינו יכול להזמין כל עוברי דרכים לב"ד עכ"ל הרי דרק לס"ד היה כן אבל למסקנא אינו כן דהא כיון דקי"ל התם דלכ"ע במקום פסידא עביד אינש דינא לנפשיה אין צריך להזמינם לב"ד כיון דיודע שהדין עמו יכול לנקוט פזרא וליתיב וגם לשון אסור לקלקלו משמע דאינו מדינא רק אסור וכמ"ש באס"ז הנ"ל

גם בדברי הראב"ד שכתב הטעם דהנותן לרבים כנותן לשמים קשה לי דמי חמיר מהקדש ממש דקי"ל כב"ה רפ"ה דנזיר דהקדש בטעות אינו הקדש וה"ר אמאי מה שנתן נתן הא לא נתן רק משום דכסבור דאהני החליפין ליקח לו דרך הראשון וכיון דלא אהני הוי בטעות ואפשר כמו דאמר שם ר"ז משמיה דרבא גזרה שמא יתן להם דרך עקלתון וכדפירש לרשב"ם משום דחשו חכמים לתקנתא דרבים טובא ה"נ הא דרב יהודא משום דהוי כנותן לשמים שייך רק בחד דרך שהחזיקו רבים ברשות אבל דרך השני מה שנתן נתן הוא גזרה אטו הא דרב יהודא דאם נתיר לו ליקח בחזרה הדרך שנתן לרבים שנית והחזיקו בו לא קיימא גם הא דרב יהודא דיטעו לומר דגם דרך ראשון יכול ליטול דהא זה וזה החזיקו בו רבים וזה שאמר משום דרב יהודא היינו דתקנו הא אטו הא ובזה א"ש נמי מה דבב"ב ובב"ק לא אמר אלא משום דרב יהודא דהא לכאורה אחר דנודע דברי ר"י א"צ עוד לטעמים שנתנו ר"ז ורב משרשיא ורב אשי ולפימ"ש א"ש דעל מה דלא מהני החליפין עכצ"ל הנהו טעמי דר"ז ואינך דאם שוין הדרכים הוי זה נהנה וזה לא חסר וכופין עמ"ס כדפירשב"ם לכן צ"ל הטעמים משום דרך עקלתון אבל עדיין קשיא להגמרא לימא שקולי דרכו ואנו אשקול דידי ולמה מה שנתן נתן כיון דהחליפין בטל לכן מתרץ דמה דאינו חוזר ליטול דרך השני משום דרב יהודא דתקנו הא משום הא

היוצא לנו מזה בנ"ד הנה אותם מבני החבורה שהתפללו בהשכמה לא היה כח בידם להחליף עם מקצת הקהל שהתפלל עמהם בהשכמה כי הרבה מבני החבורה לא היו עמהם אלא התפללו אח"כ כדרכם נמצא דהעליות מקריאת התורה שנית ודאי לבני החבורה אך נ"מ לענין ההכנסה שהיה בקריאת התורה בהשכמה ולענין הנדרים מאז כיון דנדרו על דעת ליתן להחבורה אין צריכין ליתן להקהל וגם אם מכרו העליות מ"מ כיון דבין לראב"ד ובין להעליות דהא מה שנתן נתן יש ספק עכ"פ אם שייך גם כאן הל"ל המע"ה אלא כיון דהעליות מדינא היה של השכמה להקהל אין כח לאותן שהתפללו בהשכמה לוותר לבני החבורה כיון שלא היה אז שאר הקהל לכן נ"ל דדמי מכירת העליות שייך להקהל: קיד

אם לשין עיסה במי טעעה או במי ארז שקורין רייז אם הם מי פירות וא"צ נט"י. הנה בש"ע א"ח סימן קנ"ח ס"ה כתב תבשיל נגובים מחטים דינו כפירות וכתבו המג"ד סק"ט ומג"א סק"י דדוקא נגובים מן המים א"צ נטילה אבל כשיש רוטב גמור מקרי משקה והביא המג"א ראיה מרפ"ג דטהרות וא"כ לכאורה ה"נ לא חשוב מי פירות לענין פת הבא בכסנין אמנם לפ"ז תקשי ממ"ש המג"א בסימן תס"ב סק"ו בשם כנה"ג אם נתערב מים בעודו תירוש דכיון שתוסס אח"כ הוי כמו שנתבשל ונשתנה טעם המים להיות כיין וכן מי צמוקים דאין מחמיץ דחשוב מי פירות עיי"ש וצ"ל דיש לחלק כמ"ש מהרי"ט ח"א סימן ע"ו דמיא דסילקא אף דמברכין עליו בפה"א לא בטיל מיניה תורת משקה אלא שאנו מברכין על טעם האוכל שבו דטכ"ע אבל מ"מ עיקרו משקה עיי"ש והוא גברא דמריה סייעו דכן מבואר החילוק בירושלמי ובר"ש פ"ז דמקואות מ"ב מביאו אהא דתנן התם דמי כבשים ומי שלקות פוסלין את המקוה הרי דחשיבי מים ופוסלין בג"ל מ"ש ולענין תרומה תנן בסוף מסכתא תרומות פ"י דמי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים ומחלק הירושלמי דלענין תרומה תלוי בטעם דאוסר באכילה אבל מש"ה לא נפקי מתורת מים לענין מקוה והובא בביאור הגר"א בא"ח סימן קנ"ח שם סקי"ז וא"כ א"ש דלענין טבילו במשקה כל תבשיל חטים ופירות וירקות חשוב הרוטב מים כתחלתו אף דמברכין עליהן כמין הפירות וירקות משא"כ לענין להחמיץ דחשוב מי פירות דהתם תלוי בטעם דטעם מי פירות אין מחמיצין והדרישה בסי' קנ"ח שכתב כיון דמברכין על הרוטב כמין הפרי שנתבשל בו כברכת הפרי לא חשוב מים גם לענין טבילה במשקה אישתמיטתיה דברי הר"ש ומהרי"ט גם הפרמ"ג באשל אברהם סק"ה דכתב לענין אם טובל פת ביי"ש דא"צ נט"י משום דיי"ש מי פירות הוה ואף דנותן שמרים ומים לתוך המלצין מ"מ בתר רובו אזלינן ונתבטל במי פירות ואין מקבל טומאה ואף אי נותן טעם י"ל חיך אוכל יטעם לא שייך בטומאה ועוד שנשתנה טעמו לגמרי עכ"ל ולא ראה דברי הר"ש ומהרי"ט דלענין טיבולו במשקה לא תליא בטעם וא"כ לענין פת הבא בכסנין אפשר דתליא בטעם וכ"כ בשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' כ"ה והביא דברי הר"ש ומ"מ סיים וז"ל לענין מי אורז לא מלאני לבי להקל כי אם כשהיו הרבה אורז במים בשעת הבישול עד שהמים נעשו עבים ביותר כמובא במג"א סימן ר"ד סק"ט בשם תשובת מהר"ם דבכה"ג יש לחשבו כמ"פ ואפילו בזה יר"ש יהא נזהר לאכלו בתוך הסעודה עכ"ל ובספר החיים סימן קס"ח כתב