תשורת ש"י מהדורא תנינא תקנא

מוכרחים ומן המהרש"א נראה דלא פליג דשאני שדה זרועה כיון שכתב דה"ל לאסוקי אדעתיה דשלא ברשות כבשוה א"כ בכה"ג מודה הסמ"ע כיון דיש הוכחה דלא ברשות כבשוה והגאון יעב"ץ כתב שביל הרשות לאחר שירדה רביעה היה עיין ב"ק דף פ"א נראה דבא לתרץ הא מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ותירץ דהכא כבשוה בהיתר עד הרביעה וא"כ אינו מצר שהחזיקו בו רבים שיהא ראיה על לעולם אך כל זה דחוק דא"כ מאי דעתיה דריב"ח לכן נ"ל דהאמת דכבשוה לסטים באונס ואיתא בירושלמי ריש כתובות והובא בתוס' פ"ק שם דף טית דאונסא קלא אית לה והוי רוב ברצון מדלית לו קול וזהו שאמרה התינוקת לסטים כבשוה ומסתמא יש קול דבכה"ג לא טעניינין דברשות החזיקו כיון דיש קול וכ"ש הוא מאונס זנות דהא בתוס' שם כתבו דגנאי הוא לה לטעון כן ומ"מ אמרינן דיש קול לכן סברה התינוקת מסתמא שמע גם ריב"ח דלסטים כבשוה לכן אמרה לו לסטים שכמותך כבשוה אבל ריב"ח באמת לא שמע כמ"ש תוס' בכתובות שם דאינו רוב גמור מדאורייתא דעל צד המיעוט יזדמן שלא ישמע הקול אף דהוה באונס ואף דגם כנגד קול נאמן להכחיש הקול היינו כשיש לו מגו והוא מוחזק כמ"ש התומים ונתיבות בכללי מגו סקי"ב א"כ בכה"ג מכ"ש דאין טוענין להרבים שודאי החזיקו ברשות אלא צריכים לברר שהחזיקו ברשות ומה שאמר ריב"ח דהתינוקת נצחתו או משום דלא מהימן לומר שלא שמע כיון דאונס סתמא קלא אית לה או דעכ"פ הוכרח להסתלק מדרך זה עד שיחקור הדבר אם יש קול ועמ"ש לעיל סימן צ"ט ולקמן סימן קי"ב: קיא

נקבע תענית צבור ביום ב' ער"ח הבא ובכפר השייך לכאן יש באותו יום ברית מילה ופדיון הבן אם ימתינו בסעודה עד הלילה. הנה במג"א סימן תקס"ח סק"י כתב דתענית שגוזרים הצבור אסור לאכול אפילו בסעודת מצוה עכ"ל אך לפי הנראה שתענית זה מחמת צרה שבמדינה אחרת ומבואר בסימן תקע"ו דאין צריכים להתענות רק אותו אפרכיא כמ"ש מג"א סק"ט ואפרכיא היינו מדינה כדאיתא במדרש מגלת אסתר אף שהוא תחת מלכות אחד עם שאר מדינות מכ"ש בשתי מדינות שתחת שתי מלכים וכיון דאין חיוב בשאר מדינות אין כח לב"ד לגזור על הצבור תענית אם לא יקבלו כל אחד על עצמו לפי דעת הי"א שבסימן תקס"ב סי"ב ולפי זה כל שלא קבלו בשפתם אין מחובים להתענות לפימ"ש מג"א בתקס"ג ססק"א וא"כ בסעודת מצוה אין להחמיר דהא איתא בש"ך יו"ד בס"ס רמ"ב בכללי איסור והיתר דבדרבנן סומכין להקל כהיחיד במקום רבים לכבוד שבת ויו"ט או לכבוד אורחים וא"כ ה"ה בחול בסעודת מצוה וכ"כ במקדש מעט בכללי הפס"מ דכל סעודת מצוה הוי כלכבוד שבת ואורחים גם לסמוך איחיד במקום רבים בדרבנן להקל

ואף דבא"ר סימן תקס"ב סקי"א כתב דגם בחוץ לארץ מ"מ צריך להתענות אף דלא ידע ולא קיבל עליו עיי"ש לא נראה הכי מהב"י בס"ס תקס"ב שכתב וז"ל וכ"כ הגה"מ בפ"א אם הקהל קבעו תענית אע"פ שהיחיד לא ידע ולא קיבל צריך להתענות עמהם אבל הר"ן כתב וכו' משמע דלדעת הר"ן ורמב"ן א"צ היחיד להתענות אם לא קיבל בעצמו להתענות

ואפילו לדעת הא"ר י"ל דמודה דבסעודת מצוה א"צ להתענות וגם הב"ד אין דעתם לגזור במקום סעודת מצוה כיון דאין חיוב מדינא לגזור תענית במדינה אחרת וכה"ג כתב מג"א בסימן תקע"ב סק"ה

ועכ"פ בכפר דמדינא אין נגרר אחר הצבור שבעיר דהא אפילו בעיר אחת שיש בהכ"נ הרבה אין אחת נמשכת אחר חברתה כמ"ש כנה"ג הובא במג"א סימן רס"ג סקכ"ד דע"כ מה דס"ל לא"ר דצריך להתענות ה"ט משום דהמיעוט נמשך ע"כ אחר קבלת רוב הצבור כדאיתא בספ"ב דשבת במרדכי דאל"כ הא אין כח בב"ד שבח"ל לגזור על הצבור תענית כמ"ש רמב"ן ור"ן הנ"ל ובאמת במרדכי שם סיים דיש לדחות ראיית ריב"ם דהוכיח דהיחיד ע"כ נגרר אחר הצבור וא"כ עכ"פ היינו באותו עיר שקבלו הצבור עליהם התענית משא"כ בכפר אין נגררין אחר העיר אף דהם שייכים להב"ד שבעיר ולמסים וכדומה והצבור גופייהו אם אין רוצים לקבל תענית אפילו אותם שבעיר ובאותה בהכ"נ שהרב או הב"ד מכריזים לקבוע תענית אין כח לב"ד להטיל עליהם בע"כ ובשו"ת גבורת אנשים והובא בש"ך יו"ד סימן קצ"ו סק"ד דאם האשה התפללה ערבית אין יכולה לבדוק אז להתחיל הז"נ ואם רק הקהל התפללו ערבית של שבת אין האשה נגררת אחריהם בדיעבד כדמשמע מלשון הרמ"א שם וכ"כ בש"ך שם ס"ס שע"ה סקי"ד לענין אבלות דבדרבנן פסקינן להקל דאם הוא לא התפלל ערבית אף דהקהל התפללו ערבית לא נגרר אחר הקהל שיחשב אצלו כלילה ועיין בשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן חית ובהג"ה שם דאין בני העיר יכולים לעשות תקנה על בני הכפרים כמ"ש בשו"ת הרשב"א ח"ג סימן תי"א ומהרי"ט ח"ב בחחו"מ סימן י"ג

ועוד לפימ"ש הר"ן בפ"ק דתענית בד"ה אלא עיקרן של דברים דקבלה דתענית לא חמירא כנדר גמור למעקר יו"ט ואפילו דמגלת תענית לפי שאינה אלא קבלה לדבר מצוה ולא נדר גמור כדאמרינן בגמרא גבי לוה אדם תעניתו ופורע וכי נדר הוא ואמרינן נמי לא יהא אלא נדר ואעפ"כ כשנדרו קודם לגזרתינו כיון שיצאה קבלה מפיו אותה שעה היתה לדבר מצוה שוב אין כח בגזרתנו לבטלה זהו דין תענית יחיד אבל תענית ציבור הרי הוא כנדר גמור לפי שיש כח בב"ד לגזור תענית בימים טובים של דבריהם ומש"ה אמרינן אם התחילו אין מפסיקין עכ"ל וכיון דלדעת רמב"ן והר"ן עכשיו אין כח בב"ד לגזור תענית על הצבור רק כשקבלו כל יחיד בעצמם ולא הוי תענית צבור ואינה חמיר כנדר אלא קבלה לדבר מצוה וא"כ כשאירע ברית מילה ופדיון הבן דאדרבה מצוה לאכול לא הוה קבלה לדבר מצוה אפילו קבלו התענית קודם שידעו שיארע ברית מילה ופדה"ב וכ"ש אם כבר נולד הבן ואח"כ קבלו התענית על יום שיחול הברית וצ"ע לפ"ז מ"ש הרמ"א בסימן תקס"ח ס"ב מיהו תענית בה"ב שנוהגים להתענות אחר פסח וסכות ואפילו בעשרת ימי תשובה ואירע ברית מילה בו מצוה לאכול ואין צריך התרה כי לא נהגו להתענות בכה"ג עכ"ל דלמה צריך הטעם כי לא נהגו להתענות בכה"ג ואפשר דאם נהגו להתענות גם כה"ג אין לבטל המנהג דכיון שנהגו הוי כאלו קבלו עליהם בנדר כדאיתא ביו"ד ריש סימן רי"ד לכן הוצרך לומר כי לא נהגו להתענות בכהאי גונא ועיין מהרי"ט ח"ב סכ"ח והובא בישועות יעקב חא"ח סימן תקס"ב סק"ב: