תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמח

ש"מ דאין קורין היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר שרי ומדלמד מזה על פסול שנמצא ביריעה אחת שקורין בשאר יריעות ממילא אין לנו רק אם לא אפשר דאין להציבור ס"ת אחרת ובד"מ הביא דברי הגמ"ר וסיים וכ"כ הרשב"א ויל"ד דהא חלוקין הם דהגמ"ר מתיר לקרות ביריעות אחרות אפילו באותה חומם ודוקא כשאין ס"ת אחרת והרשב"א אינו מתיר רק בחומש אחר אבל בחומש אחר מתיר גם לכתחלה וגם רק להלכה ולא למעשה ואיך א"כ כתב הד"מ כ"כ הרשב"א ואפשר הוא רשב"א אחר אך עדיין קשה דרמ"א שפסק להקל וציין ר"ן והרי הר"ן כתב בפירוש להלכה ולא למעשה ועכצ"ל דה"ד אם יש לציבור ס"ת אחרת כשרה כולה אזי אין לעשות מעשה לכתחלה לקרות בזו אבל כשליכא ס"ת אחרת אין לחוש מלקרות בזו כיון דמחויבים ציבור לקרות בתורה דהוא תקנה שניתקין בימי משה כמ"ש בהגמ"ר שם דל"ל שוא"ת עדיף כיון דלהלכה נראה לרשב"א והר"ן דמותר לקרות בו לכן יותר עדיף לסמוך להקל לקרות כזו בשאר חומשים ואפשר לומר לפימ"ש ברשב"א לפנינו לבסוף דהא במלתא דהאי חומש שאין קורין בו לא מחסר כלום דכונתו דהא גם בהאי חומש שאין קורין בו לא מחסר אלא שנמצא בו פסול וטעות וכן מחלק בשו"ת הרשב"א סימן תרי"א והובא בא"ר אך יש פסול שאי אפשר לתקן כלל כגון בשם מן השמות או נקרע בין אותיות וכיוצא בו דע"כ צריך להחליף וא"כ כיון דעומד ע"כ להחליף הרי חסר לפניך כדקי"ל כל העומד לישרף כשרוף דמי וכתותיה מיכתת שיעורו וכדאיתא בכמה דוכתיה אך סגי להחליף רק יריעה אחת כמ"ש בטו"ז יו"ד סימן רע"ו סק"ז אף דביו"ד שם בסימן ר"פ ס"ב דס"ת שבלה יריעה אחת צריך להחליף שלש כבר כתב בשו"ת ד"ש דדוקא בבלה ולא בשאר טעות דבשאר טעות סגי בהחלפות יריעה אחת וכ"כ הח"צ הובא באחרונים שם ולפ"ז אם נמצא פסיל או טעות באופן דא"א לתקן רק בהחלפות אותה יריעה הוי כחסר יריעה מן אותה חומש ואין לקרות רק בשאר חומשין אבל במידי דאפשר לתקן שישאר גם יריעה זאת מותר לקרות בשאר יריעות כיון דאינו עומד לסלק אותה יריעה לגמרי ולא מחסר אותה חומש במלתיה יריעה רק אותה יריעה מחסר במלתיה כי עומד להחליף בו אותו תיבות וכדומה ורשב"א דנקט דמותר לקרות בשאר חומשים מלתא דפסיקא נקט אפילו באופן דיוכרח להחליף כל היריעה איך שיהיה עכ"פ מוכרח דכונת הרמ"א להקל בשאר חומשים לקרות ה"ד כשאין שם ס"ת אחרת וכ"כ הא"ר דנראה קצת מסידור הרמ"א דרק בשעת הדחק מותר לקרות בשאר חומשין שאין בהם טעות ולפימ"ש הדבר מוכרח ומצאתי אח"כ בב"מ עמד על דברי הרמ"א שפסק להקל מחמת דברי הר"ן והא הר"ן כתב להלכה ולא למעשה ולפימ"ש א"ש וגם בשערי אפרים וקסת הסופר פסקי דאין היתר לקרות בחומש שאין בי טעות רק כשאין להם ס"ת כשר בכל החומשים

היוצא לנו מזה לדינא דאם נמצא פסול בחומש אחד שאין לו תקון רק להחליף אותה יריעה אזי אם אין להם ס"ת אחר כשר בכל החומשים מותר לקרות בס"ת זה בשאר החומשים שאין בהם פסול ומ"מ אם אפשר להם לתקן לחלוף היריעה מחויבין לתקן ואין לומר דהוי הוצאה מרובה דאין צבור עני כמ"ש בח"ר בגיטין שם וגם בהגמ"ר ב"מ בפרק האומנין סימן תנ"ח כתב לענין אם הבטיחו רבים ליתן לאחד מתנה מרובה אסורים לחזור דלגבי רבים הוי כמתנה מעוטה וכ"ש כאן דסוף כל סוף כשיגיעו לאותו חומש שהפסול בו דיוכרחו להחליף ואם הפסול אפשר לתקן באותו יריעה מותרין לקרות ביריעה אחרת כל זמן שאין להם ס"ת אחרת ומיד שאפשר לתקן צריכים לתקן דודאי כדאי הם הגמ"ר בגיטין שם ורשב"א שהביא בד"מ לסמוך עליהם כשאין להם ס"ת אחר דאין לדחות קריאת התורה דהוי קולא והוי חומרא דאתי לידי קולא והגמ"ר שם כתב דאין לדחות תקנה שנעשה בימי מרע"ה מפני כבוד הצבור: קז

שאלת ע"ד הטבחים שנוהגין. פה עירו ששורין חתיכות בשר בעורם בע"ש כדי לשהות ג"י פחות מעט בלי מליחה דהמנ"י שהובא בשפתי דעת סימן ס"ט סק"ג כתב בשם חמיו בעוף שלם שהודח בעורו ושהה ג"י מן שחיטה וצוה להפשיט העור ולבשלו והבשר יצלה וקשה למעלתו דמי גרע מחתיכה עבה של בשר שא"צ לחותכו לשנים ולהדיח את"ד ואפשר דל"ד דחתיכת בשר עבה אחד הוא משא"כ עור חלוק מבשר כדאיתא בשבת דף ק"ז ע"ב ולפיכך החובל בהם חייב דהדם נצרר בין עור לבשר וכן מפשיטין העור מן הבשר וא"צ חתיכה כמו אם רוצה לחלוק חתיכה של בשר וכן ביו"ד סימן מ"ו ס"ב דנמצא המעים בין עור לבשר הרי דאין זה גוש אחד כמו חתיכה של בשר

אך כבר עמדו על זה ובאמרי א"ש חיו"ד סכ"ט תירץ באו"א ובתשובה מאהבה עיו"ד סי' ס"ט סי"ב כתב הא דהדחה מהני תוך ג"י אפשר דוקא משני צדדים ולא מצד אחד ולכן חמיו של המנ"י הורה להקל עכ"פ בעור דלית בו דם כ"כ יען אפשר להקל משום דאינה אלא חומרת הגאונים ועכ"פ צריך הדחה גם לצד הרא"ש שיזובו המים לפנים ממקום שחיטה כמדומה שכן נהגו עמא דבר וצ"ע עכ"ל אך בעיקרי ד"ט עיו"ד סימן זיין ס"ח הביא הרבה גדולים שהורו באווזות פטומות שקודם גמר ג"י היו נוהגים לנקוב נקב תחת הצוואר סמוך לחזה וגם למטה בין ירכיים במקום הדקין והיו זורקין מים על פני כולן וגם בנקב החזה עד שיצאו המים מהנקב שלמטה כדי להשהותם אח"כ ג"י אחרים והורו דאם לא יפתחו כולם כראוי לשרותם במים אין להתיר כי אין המים עוברים על פני כולם וק"ו אם לא ניקב שלא תועיל שפיכת המים על עוף שלם לא לעוף עצמו ולא לקרביים אך בדיעבד אם נתבשל הגוף של עוף יש להתיר הכלים שנתבשל בהם כדין בשר שנמלח מצד אחד אבל לקרביים אין תקומה עיי"ש הרי דכל הקפידא משום שלא הודח מצד פנים אבל לא משום דהדחת העור לא יועיל להבשר וא"כ לענין שאלתו ששורין חתיכות בשר בעורם דהודחו מפנים וחוץ שפיר דמי וגם בשו"ת נחלת שבעה סימן כ"ז לא הקפיד על מה שלא הודחה התרנגולת לאחר שנפתחה רק הודחה קודם שנפתחה אלא משום שלא הודחה מבפנים עיי"ש

אך בחתיכות בשר של עגלים אין ראיה כ"כ מן האווזות דעור האווזות רך יותר מן עור העגלים ואפשר ג"כ עור האווזות אדוק יותר בבשר האווזא מן עור העגלים בבשרן ובאמרי אש חיו"ד