תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמז

איסור וזה היתר חשובו מין בא"מ ול"ד לדם הפר ושעיר דשניהם עולין וכשרים לזריקה אבל כשהאיסור יש לו היתר הוי כמין במינו ונטו רבנן להחמיר דלא ליבטל עיי"ש וא"כ כשנתערב היתר ברוב איסור והאיסור דבר שיש לו מתירין גם כן חשוב מין במינו ולחומרא אזלינן דלא בטיל וא"כ כשנוטל כלי מן התערובות אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה ואפילו פירש שלא בפני ישראל די"ל כל דפריש מרובה פריש מ"מ לחייבו בברכה אי אפשר דלענין ברכה לא אזלינן בתר רובא כדאיתא בזכל"א ח"ג בחא"ח אות סמך בד"ה איך שיהי' דאפילו הספק במצוה עצמה אם חייב ורוב הפוסקים ס"ל דחייב מ"מ לענין הברכה חיישינין למיעוטא ולא יברך ולפ"ז כלים הבאים ממרחקים ואין ידוע אם הם מן ישראלים או מן גוים אף אם רובן של גוים מ"מ לא יברך על טבילתן ועמ"ש לעיל סימן פ"ד ואם רובן מן ישראל אף די"ל כל דפריש מרובא פריש מ"מ כיון דישל"מ בטבילה י"ל דלא מהני רוב לדעת היש"ש שבמג"א סימן תקי"ג סקי"ג וכ"ד הר"ן כמ"ש בממצה"ש שם דבדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא ואף דמהמרדכי שם במג"א נראה דס"ל דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובה פריש מ"מ האיכא מיא בנהרא ובנוב"ת חיו"ד סנ"ג הביא מהמג"א זה וכתב דגם הרי"ף ורמב"ם הכי ס"ל כהיש"ש: קה

שאלת ראית מרב אחד בס"ת שהוציאו לקרות והיה בו קרע בין היריעות במקום שצריך לקרות עד שלא נשאר רק שתי תפירות מחובר והכניס הרב הגיד אשר יצא מנקבי התפירות בתוכם עד שיהא עכ"פ עד חמשה תפירות ועשה קשר בסוף ועדיין גם הג' תפירות לא היה חיבור כי הגיד היה ארוך ומשום זה נתרחק הקרע עוד כמתחלה ולדעתי זה לא הוה תפירות של קיימא את"ד

הנה בפרק כלל גדול ריש דף ע"ה איתא אר"ז ב"ט א"ר המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת ופרש"י בגד התפור ועומד והניח החוט ארוך ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זו מזו במקצת וחוטי התפירות נמשכין ומותח את ראשי החוט להדק ולחבר זו הוא תפירתו וחייב עכ"ל הרי מדכתב זו היא תפירתה מכלל דעד כאן לא היה חשוב תפור דאל"כ לא היה המתיחה לתפירה וא"כ בס"ת דהלכה דצריך תפירה א"כ כל שנתרחב היריעות זה מזה קצת לא חשוב תפירה וא"ל דמנ"ל ללמוד ממלאכת שבת דהרי קמן דתה"ד והוא ביו"ד סימן רע"ח למד משבת ושם בנה"ך חיזק דברי תה"ד דדמי לשבת ומ"ש תה"ד דצריך חמש תפירות ובשבת חייב משום שתי תפירות דבשבת הוא לחומרא לחייב ע"י שתי תפירות אבל בס"ת אם לא מחוברת בחמשה תפירות לא מינכר חיבורה עיי"ש וא"כ לחומרא ודאי ילפינן משבת דהיכי דנתרחבו הצדדין ומחוסר מתוח להדקן יחד לא הוי חיבור וגם לפימ"ש הבני יונה דהלכה כך היתה להיות הירועות תפורים בגידים ולאו משום חיבור לבד אתיא לן אלא שכן ההלכה והובא בפ"ת שם ה"נ כיון שנתרחבו הירועות זמ"ז לא חשוב תפירה עדיין כל שלא הדקן יחד

ועוד כל מצות התורה הוא לפי מה שדרכן בכך כמ"ש בשו"ת הרי"ם בחיו"ד סי' י"ד (נ"ד) בראיות נכונות עיי"ש ואין דרך תפירה רק לחבר ולהדק החתיכות וכל מלאכת שבת אין חייב רק אם עושה כדרכן של העולם ואם לאו בטלה דעתו כדאיתא בפרק המצניע דף צ"ב ועיין מ"ש הריא"ז בש"ג שם בפרק כ"ג אם אין דרך תפירה מותר עיי"ש ובא"ז הלכות שבת סימן ס"ז כתב וז"ל כשנפרד ומהדק לכתחלה ומכוין למתח החוט להתקיים כן ה"ל כתופר מעיקרא וחייב שכל תפירה ענינה להיות כל שעה מהודקת עכ"ל ולפ"ז נראה דאם הכניס חוט בשתי חתיכות ולא הדקן אלא שעדיין פרודין זה מזה אפילו הכניס שלש פעמים החוט אינו חייב חטאת משום תופר רק אם קשר בקצה החוט שלא יצא חייב משום קושר אבל משום תופר אינו חייב אך אפשר דהוי כחצי שיעור דאסור מן התורה

ואם כבר הוציאו ס"ת זה בשבת דאסור למתח החוט י"ל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כמ"ש במג"ד סי' ל"ב סקח"י אבל בחול דאפשר לתקן אין סומכין לכתחלה על כל הראוי לבילה כמ"ש מג"ד בסי' נ"ה סק"ד ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ג סימן ק"ל לענין שבת אם חשוב ראוי לבילה דמקשים על הב"ח ממ"ש הרא"ש בשם רמב"ן בסוף תענית לענין מו"ש שחל בט"ב דאינו מבדיל ביום ב' כיון דלא ראוי לבילה במו"ש הרי אף דאיסור יום גרם מ"מ ל"ח ראוי לבילה עיי"ש ולק"מ דהתם זמן הבדלה רק במוצ"ש וכיון דאז אסור לשתות תו א"ר לבילה ונדחה לגמרי משא"כ בנידון הב"ח ראוי בכל ימי החול לגרור

ועוד התם אם ישתה הכוס באיסור הוי מהב"ע ול"מ משא"כ הכא י"ל לפימ"ש מהרמ"ל סימן ס"ח דגרירה בין דיבוק אותיות בס"ת וכ"ש תפירות היריעות מהני דיעבד אפילו ע"י אשה וגוי א"כ י"ל ה"נ אם ישראל עבר ותיקן מהני דלא צריך כונה לשמה ולא גרע מנעשה ממילא או ע"י עכו"ם ועיין בעירובין פ"ג דל"ח ע"ב בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כמאן דאמר דמי אף דאסור לומר עיי"ש וה"נ כיון דבדיעבד מהני חשוב ראוי לבילה גם בשבת אח"כ מצאתי בשו"ת רע"ק ריש סי' קע"ד דאם מל בשבת שלא בזמנו הוי כאלו נחתך העור ממילא או ע"י נכרי: קו

שאלת הא דמבואר בסוף דברי רמ"א באו"ח סי' קמ"ג ס"ד דאם חומש אחד שם בלא טעות יש להקל לקרות בו באותו חומש אם זה הדין דוקא כשאין ס"ת אחרת

תשובה בגיטן דף סמך ע"א איתא ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו משום דמחסר במלתיה רבה ור"י דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בבהכ"נ משום כבוד צבור וכתב בחידושי רשב"א שם דנראה להלכה דאם נמצא טעות באחד מן החומשין כל שאינו קורא באותו חומש קורא בשאר חומשין ואינו חושש שאין טעות חומש פוסל את השאר שהרי אין מעכבין זה את זה אלא לכבוד בעלמא ומשום דמחסר במלתיה נמי ליכא דהא במלתא דהאי חומש שקורין בו לא מחסר כלום עכ"ל וכצ"ל עיי"ש א"כ משמע דלכתחלה קורין בו וגם הר"ן העתיק דברי הרשב"א והוסיף בדברי הרשב"א להלכה ולא למעשה אבל בהגמ"ר שם סימן תס"ג למד זה מדאמרו כשחסר יריעה אין קורין בו ולא אמרו אסור לקרות