תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמו

וכן דעת הרמ"א בד"מ ביו"ד הלכות מילה דאב שיכול למול מותר לכבד אחר למול דשליח של אדם כמותו ועכ"פ אין המוהל עושה כל המצוה כיון דנחשב להאב כאלו הוא ממש עשה המצוה לכן הסנדק עדיף וכ"ז אם במילה שליח של אדם כמותו ונחשב עשייתו להאב אבל לפי דעת הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב דלא אמרינן בזה שליחו כמותו וקצו"ח שם הסכים עמו ובענ"ד כתבתי ג"כ טעם לדברי הש"ך עפ"י דברי הרב של הרשב"א בח"ר פ"ק דחולין דף י"ב דכל דבר דמועיל עשיית אחר כגון שחיטה דאם שחט בהמות חברו בלא דעת בעל הבהמה דמועיל השחיטה בזה לא אמרינן ששא"כ כמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן רס"ד א"כ במילה נמי אין שליח של אדם כמותו וא"כ המוהל בעצמו עושה כל המצוה ומקטיר קטורת א"כ עדיף מן הסנדק ובקצו"ח סימן רצ"ב ס"ד כתב דהיכא דיש שלד"ע כגון מעילה המשלח חייב ולא השליח כיון דשלוחו כמותו אף דיש לשליח לשלם והוא בר חיובא וא"כ במצוה דודאי שלוחו כמותו הוי כעשהו המשלח ולא השליח וכ"נ מהתוי"ט ס"פ המפקיד והב"ח בחו"מ סימן רצ"ב דלא ס"ל כלל כסברת הסמ"ע והש"ך שם דאף דבשליחות יד גלי רחמנא דיש שלד"ע היינו כשהשליח אינו בר חיובא או דאין לשליח לשלם אבל כשיש לשליח לשלם חייב השליח וגם להסמ"ע וכפי מה שמתרץ אותו אביו של הש"ך והש"ך דאם יש לשליח לשלם חייב השליח גם בש"י דרבתה התורה לחייב המשלח היינו משום דאשלד"ע אמרינן דלא רבתה התורה לחייב המשלח רק אם אין לשליח לשלם או דלא ידע השליח עיי"ש בש"ך הרי היכי דשלוחו כמותו אין חיוב על השליח רק על המשלח משום דנחשב כאלו רק המשלח עשה זה המעשה ולא השליח ונ"מ אם הסנדק עדיף מהפורע שלא בירך על המילה כשאין מנהג וכיון שזה תלוי בפלוגתא יפילו גורל על בהמ"ז בזימון כשהמוהל א"י לזמן או מוחל אבל כשהמוהל רוצה לברך ברכת הזימון הוא קודם כיון שכבר בירך על המילה אף לפ"ד הרמ"א דסנדק עדיף לקרותו לתורה היינו כיון דעדיין לא בירך המוהל דהא מלין אחר קה"ת: קג

משומד שמחזיק חנות עם כלי מתכות וזכוכות ולוקח הכלים מפאברוק של ישראל והאומנים ישראלים הדרים בירושלים והמשומד דר בטבריא ויש סוחר ישראל המחזיק חנות ג"כ עם כלים ולוקח מן זה והוא מחזיק חנותו בחברון ולפעמים כותב זה הדר בטבריא לירושלים לשלוח כלים לישראל הדר בחברון והוא ישלם אם חייבין הכלים בטבילה

הנה לענין משומד עדיין לא מצאתי מבואר אלא מסתברא דדינו ככלים הנקחים מן הגוי להטבילו שיצאו מטומאה לטהרה ולפ"ז גם משומד כשחזר לדת ישראל כליו צריכין טבילה לעצמו וי"ל דלפימ"ש במיוחסות סימן קמ"ב דמומרת שהולידה מגוי ישראל כשר ומיוחס הוא ובשו"ת רשב"א סימן אלף קס"ב כתב נמי דהוא ישראל כשר ומזוהם הוא הרי דמה"ת הורתו ולידתו בקדושה מיקרי אבל למהר"י מינץ סי"ב ורשד"ם ס"י מומר שקידש אין מקודשת רק מדרבנן ה"נ כליו צריכין טבילה

אך בנידון כזה הרי לא נקנה הכלים להמשומד דהא עדיין לא נתן דמי הכלים ולא באו הכלים לרשותו שיקנה ע"י חצרו או משיכה רק נקנו הכלים לישראל הדר בחברון כשבאו לרשותו ואפילו אם זה הדר בטבריא הקדים דמי הכלים לבעל הפאברוק שבירושלים מ"מ הוי כמו הילך מנה ויהא שדך קנויה לפלוני דנקנה השדה לפלוני לא לבעל המעות כדאיתא בפ"ק דקידושין דף זיין ובחו"מ סימן ק"ך ס"ד ואף דכתב שם בשם יש אומרים ומשום דרמב"ם לא פסק הכי וכדאיתא בבאה"ג שם מ"מ גם בעל המעות לא קנה דהא בעל המעות ובעל הכלים לא נתכונו שיקנה בעל המעות רק שיקנה פלוני הדר בחברון ועוד כיון דזה הדר בחברון אמר לזה הגוי או המשומד להקדים מעות בעדו הוי כאומר אוזפינהי מעות וזיל זבין לי דקונה המשלח ולא השליח דהא זה הדר בחברון חוזר ומשלם לזה הדר בטבריא ומבואר בש"ך ואחרונים בחו"מ ר"ס קפ"ג דכה"ג נקנה להמשלח ולא לבעל המעות שהלוה מעותיו להמשלח וכ"ז נ"מ רק באתרא דנהגו לקנות מטלטלין בכסף לחוד אבל זולת המנהג בלא"ה אין מטלטלין נקנין לישראל מישראל בכסף רק במשיכה ומשומד לענין קניינים דינו כישראל כמ"ש חת"ס בחחו"מ סימן קל"ד והובא בפ"ת לחו"מ סימן קצ"ד סק"א ולפ"ז אפילו אמר לו זה הדר בחברון לזה הדר בטבריא קנה לעצמך ואני אקנה ממך ואתן לך ריוח דכה"ג קנה זה הדר בטבריא קודם כמ"ש בחו"מ סימן קפ"ג ס"ד מ"מ הרי מטלטלין לא נקנו בכסף לחוד ואף למ"ד דמן התורה קונה ישראל מישראל בכסף לחוד רק מדרבנן אינו קונה אלא במשיכה מ"מ כלי זכוכית דאינן חייבין בטבילה רק מדרבנן אהני דרבנן לדרבנן אבל לענין כלי מתכות דחייבין בטבילה מה"ת תליא בפלוגתת הפוסקים הובאו במח"א בהלכות מכירה קנין מעות אם לענין איסורא דאורייתא לא הפקיעו חכמים קנין מעות לכן צריכין טבילה בלא ברכה

וגם כלי זכוכות הנקחין מן מומר אף לפימ"ש דתליא בפלוגתא אם מן התורה לענין קידושין חשוב כגוי גמור וא"כ לענין כלי זכוכות הוי ספק דרבנן מ"מ האיכא נהרא זיל טבול: לד

מי שיש לו חנות למכור כלים וקונה מישראלים ומגוים ונתערבו הכלים איך יעשה בטבילתם

הנה אם הרוב מכלי ישראל אין כלי גוים בטלים ברוב כי יש להם היתר ע"י טבילה וכדאיתא ביו"ד סימן ק"ב ס"ג כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב לפי שצריך הוצאות להגעילו ל"ח דשיל"מ וא"כ טבילה במים דא"צ להוציא הוצאות הוי דשיל"מ ואינו בטל וגם למהרש"ל שהביא הש"ך שם דבל"ז ל"ח דשיל"מ כיון דלא בא ההיתר ממילא מכח זמן הרי הקשו עליו מנדרים ותרצו אחרונים דשאני נדרים דיש מצוה בהתרתן וא"כ ה"נ יש מצוה להטביל כלים הנקחים מן גוים ובלאה"נ מי יקל ראש נגד הרשב"א והש"ך נמי תמה על היש"ש ולא ס"ל סברת היש"ש

ואם כלים שניקחו מן הגוים הם הרוב פשיטא דכולם צריכים טבילה אך לענין הברכה י"ל שלא בטלי כלי הישראל לפימ"ש המ"כ שהביא הפרמ"ג בפתיחה לתערוב דהיתר באיסור לא בטיל ועוד לפימ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ב בטעמא דדשיל"מ לא בטיל דהא ר"י ס"ל מב"מ לא בטיל ויליף מדם הפר ודם השעיר ורבנן דס"ל דמב"מ בטיל משום דזה