תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמה

הוא מצרפינין נמי המיעוט דשמא מעלמא אף דידים מוכיחות דמגופה מ"מ כיון שהעד א"ב אינו ודאי גמור לכן טמאה רק מדרבנן אף דחמיר מכתם הנמצא שלא ע"י בדיקה וגם בשו"ת בית שלמה בחיו"ד ח"ב סל"ו כתב וז"ל שאין לתלות במאכולת דם הנמצא ע"י בדיקת עד כי אם היכא שיש רגל"ד להיתרא כמ"ש ב"י בסימן קץ והיינו משום שדם הנמצא ע"י בדיקת עד הוי ספיקא דאורייתא דשמא ראתה בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ורשב"א ע"כ אי אפשר לתלות רק ביש רגלים להיתרא עכ"ל וא"כ כל שאין כתם כזה ממאכולת שבזמנינו אזלא הרגל"ד וא"א לטהר רק באופן הנ"ל

ועוד נ"ל דיש להבין במאי פליגי רבי ור"ח כיון דרגל"ד דמגופה אתי וכמ"ש ראב"ד ורמב"ן ור"ן גם לר' חייא ונראה דרבי ס"ל כיון דודאי מגופה אתי תו ליכא למימר שמא בא שלא בהרגשה ולצרף לזה דשמא מעלמא אתי אף דזה ספק גרוע כיון דרגל"ד דמגופה אתא מ"מ יהא ס"ס כיון דספק אחד שקול והוי כמחצה על מחצה ראוי לצרף עוד ספק אפילו אינו רק על צד המיעוט וכמ"ש הפנ"י בפ"ק דכתובות דף טית מ"מ כיון דחזקת דם בא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ט מהלכות איסורי ביאה לא מיחשב ספק זה שמא לא הרגישה למחצה על מחצה ואי הרי לא הרגישה ע"כ לומר דטעתה שמא הרגשת עד וכפרש"י שהביאו התוס' בנדה דף ג' בד"ה מרגשת אך ר' חייא ס"ל דלא תלינן בטעות דלא שכיח שתטעה ולא תבחין בין הרגשת עד לפתיחת פי המקור וזיבת דם מבפנים לכן אף דלא שכיח נמי שיבא דם בלא הרגשה הוי ספק השקול וחזי לאצטרופי ספק שמא מעלמא אף דרוב דמים מהאשה אך כל זה בדורות הראשונים שדעתן חזק להבחין משא"כ השתא שנחלשו החושים להבחין וכמו שאמרו בנדה פ"ק דף ג' שוטה אינה מבינה להרגיש ה"נ עכשיו לכ"ע וכדמצינו בכ"ד דהשתא אין אנו בקיאין במאי דצריך הבחנה לכן כיון דחזקת דם בא בהרגשה אין לסמוך על מה דלא הרגישה דיותר י"ל דטעתה וסברה הרגשת עד הוא: קב

שאלה המנהג מקדם שברכת הזימון בסעודת ברית מילה היה שייך להמוהל ועתה עמד כהן אחד וטען שהוא שלו משום מצית וקדשתו ומפרט אם הוא סנדק ורוצה לבטל המנהג

תשובה ודאי אין לבטל המנהג אפילו היה קצת נגד ההלכה כמבואר במהרי"ק שורש ט' בראיות לענין שנוהגין באיזה בהכ"נ שבעיר שלא יקרא הכהן תחלה בפ' בראשית אפילו הכהן חכם כשמעון בן עזאי וחבריו וכ"ש מנהג זה שהוא כבוד התורה עיי"ש ומדכתב וכ"ש וכו' מוכח דגם בלא זה אין לבטל המנהג אף שהוא נגד תק"ח שיקרא הכהן אפילו עם הארץ תחלה אפילו יש שם חכם ואפילו מחילת הכהן לא מהני כדאיתא בא"ח סימן קל"ה ס"ג וס"ד ואף שלא היה שם המנהג בכל ביהכ"נ שבאותו עיר וכ"ש הכא שהמנהג בכל העיר והוא לכבוד המוהל שעסק בהמצוה והסעודה מחמת המצוה ובהמ"ז אינו חיוב כמו בקריאה תחלה בתורה כדאיתא בא"ח סימן ר"א ס"ב

ונ"ל דיש סמך גדול להמנהג והוא מנהג וותיקין שיברך המוהל ברכת הזימון מן פ"ו דברכות דף מ"ג אהא דתנן והוא מברך על המוגמר מדקתני והוא מברך על המוגמר מכלל דאיכא עדיף מיניה ופרש"י אפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך ותר"י כתבו שאע"פ שהיה מן הדין שהגדול מברך תחלה בכאן אינו כן ואם במוגמר דאינו חיוב ולא קשור עם הברכה שלפניו דהיינו בהמ"ז או ברכת היין או ברכת המוציא לכל מר כדאית ליה בפירוש והוא מברך הדין הכי כ"ש במוהל שהתחיל בעשיית המצוה ובירך ברכת המילה והסעודה בא מחמתו דאם אין מילה אין חיוב סעודה ואפילו לא היה מנהג מקדם ראוי לקבוע כן המנהג מעתה ועד עולם ונראה דזה טעם המנהג שהביא הכלבו סימן ע"ג והש"ך יו"ד בסימן רס"ה סק"ד דהמוהל יברך בפה"ג ואשר קי"מ ותנן במס' בכורים פ"ג מ"ג כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהם ושואלין בשלומם וכתב הרע"ב אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתם כדי שלא יתבטלו ממלאכתם מ"מ היו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים דחביבה מצוה בשעתה ומטעם זה עומדים מפני נושאי התינוק לברית מילה ובירושלמי שם בוא וראה כמה גדול כבוד של עושי מצוה יותר מת"ח זקנים דמפני ת"ח אין בעלי אומניות עומדין ומפני עושי מצוה עומדין והובא בפירוש הר"י שם והרי בזימון בהמ"ז ת"ח עדיף מכהן כדאיתא בא"ח סימן ר"א וא"כ כ"ש עושי מצוה דעדיף מת"ח בשעה שעוסק במצוה וכל הסעודה מצוה ונמשך מן המילה ואף דגם הסנדק מהעוסקים במצוה מ"מ המוהל עדיף דהסנדק רק מסייע וגם המוהל התחיל בברכת המילה והרמ"א ביו"ד סימן רס"ה סי"א כתב דיפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו בקריאת התורה דכל סנדק היי כמקטיר קטורת אך הנו"ב בחיו"ד סימן פ"ו נדחק מאד לתרץ דנהי דהסנדק הוי כהמזבח הקטורת א"כ המוהל הוא מקטיר הקטורת ועיי"ש בש"ך סקכ"ג דעיקר הטעם מה שהמוהל מתפלל משום שעוסק במצוה גם מבואר שם דמן הדין אין לדחות האבל מלהתפלל ביום המילה ומ"מ אם המנהג כן יתפלל המוהל אך י"ל שם הטעם דדוחין האבל מפני המוהל משום דיו"ט של בעלי הברית הוא ואין לאבל להתפלל ביו"ט והרי כל הקהל אין אומרים אז תחנון ומהר"ם מינ"ץ דכתב דהאבל יתפלל לשיטתו דס"ל גם בר"ח וחנוכה ופורים מתפלל האבל עד הלל אבל לפי מה שנוהגין באיזה מקומן דאבל לא יתפלל לפני התיבה בר"ח וחנוכה ופורים משום דהקהל בשמחה ה"נ לא יתפלל האבל בביהכ"נ שיש בו מילה ועיין באמרי ברוך יו"ד סימן שצ"א לכן המנהג שהובא בש"ך סימן רס"ה סקכ"ג שהמוהל דוחה האבל יש בו טעם

והנה מה שכתב רמ"א דהסנדק עדיף מהמוהל דכל סנדק כמקטיר קטורת משום דתינוק הנימול מונח על רגליו הוי כמזבח דתמוה דהא המוהל הוי כמקטיר הקטורת על המזבח וכמו שנתקשה הנו"ב הנ"ל אפשר לומר דבשלמא הסנדק דאמרינן דרגליו כרגלי המזבח מה שהמוהל מל התינוק על רגלי הסנדק אין הסנדק עושה שום מעשה רק בגופו ואין גופו כגוף האב של התינוק דמידי דתליא רק בגופו אין שליח של אדם כגוף המשלח כמ"ש תוס' רי"ד וביארו קצו"ח בסימן קפ"ב א"כ רגלי הסנדק לבד כהמזבח משא"כ המוהל דעושה מעשה בזה מעשה שליח כאלו עשאו המשלח דהרי בשליח יוצא האב המשלח כאלו עשהו בעצמו כאשר האריך בזה התב"ש סימן כ"ח א"כ עיקר המצוה של האב דהמוהל הוא כגרזן ביד החוטב