תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמג

ליתן בהם ואע"ג דבכולה משערינן ואין במים ושכר ששים לבטל אפ"ה שרי כי סתם יין הנפלט לתוכו פגום מעיקרו הוא ע"כ וכתב הפר"ח כלומר שמיד בשעת נפילתו למים פוגמין עיי"ש וא"כ הק"ל נהי דמיד פוגמין האיך מותר לבטל איסור לכתחלה אע"כ משום דפוגמו הוי כשורפו ומכלה האיסור וזה כסברת הר"ן ועיין טו"ז בסימן צ"ט בסופו והדרישה ביו"ד סימן קכ"ב כתב דהטור ס"ל כהרא"ש הא דמותר ליתן שכר או מים בכלי יי"נ משום דפוגם להיין וגם הב"ח שם דחה דעת הרשב"א מחמת סברת הר"ן ושאיעב"צ לשיטתו בח"ב סימן קל"א דאם רוצה לעשות מאיסור מושבח פגום כדי לערבי בהיתר הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה והביאו יד אפרים ביו"ד סימן צ"ט ס"ה והשיג עליו וכתב דח"צ סימן ק"א כתב דמותר וכ"נ מהפוסקים וכן דעת היד אפרים עיי"ש

ומה שהקשה מעלתו מיו"ד סימן רצ"ד סעיף י"ב דאסור ליטע פרי של ערלה וכתב הש"ך משום דזוז"ג אסור לכתחלה והרי הטעם משום דאין מבטלין איסור לכתחלה וגם בזרעו כלה אסור אף דהוי זו"ג כ"ש הכא בביצה טרפה דליכא רק חד גורם. מ"ש דהוי רק חד גורם צ"ע דגם התרנגולת גורמת לכשיולד אפרוח מן הביצה אלא דבשו"ע שם כתב דאינו רק חד גורם

וקושיתו דמעלתו לק"מ דהרי ראה התוס' בע"ז פרק כה"צ דף מ"ט בד"ה שאם נטע דגידולין דערלה איסורין משום דערלה אסור בהנאה שגם זה הנאה אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו וכבר כתבתי בערך ש"י סימן צ"ט דאפילו למ"ד דמן התורה מותר לבטל איסור לכתחלה דוקא באיסור אכילה אבל איסור הנאה לכ"ע אסור לבטל לכן ערלה אסור לבטל אף דיהא זו"ג אח"כ מ"מ זו חשוב הנאה דהאיסור גורם לו הנאה ע"י ביטולו אף דקי"ל זוז"ג מותר דיעבד גם באיסור הנאה מ"מ במה שמבטלו חשוב הנאה בשעת ביטולו משא"כ בביצה טרפה דנולד ממנה אפרוח אחר שנעשה הביצה כעפרא וליכא באפרוח שום אכילת איסור אף דיש הנאה בביטולו שגורם היתר הרי הביצה אין אסיר בהנאה ולא שייך כלל לומר דעושה מן טרפה היתר לאכילה כיון דמקודם נעשה כעפרא וכלה האיסור לגמרי ואח"כ פנים חדשות באו ומהאיסור אינו אוכל כלל משא"כ באיסור הנאה כמו גידולי ערלה אף דנעשה זוז"ג ובטלה הנאת האיסור בהיתר מ"מ הנאה יש אלא דבטלה בהיתר לכן אין מבטלין לכתחלה האיסור דלא כלתה הנאתו לגמרי גם לזרעו כלה ועדיין ישנו אח"כ אלא דבטל וכל הפלוגתא אם זוז"ג מותר בדיעבד הוא דכ"ע מודים דיש בגידולין הנאה אלא דמ"ד דזוז"ג מותר משום דבטל הנאת האיסור בהנאת היתר

ומה שהקשה מחולין ק"כ ע"א ס"ל לר"כ תקח לך ולא לכלביך לכן אין ליקח הביצה טרפה מן הקן והרי יכול להושיב עליה תרנגולת ויהא ראוי לו האפרוח ועכצ"ל משום דאין מבטלין איסור לכתחלה. הנה לדבריו תקשי למ"ד מן התורה מבטלין איסור לכתחלה אך כמו דממעט לך ולא לכלביך אף דיש לו הנאה מזה דכל איסור הנאה אסור להאכיל לכלבו ואפילו לכלב שאינו שלו כדאיתא בא"ח סימן תמ"ח ס"ז מ"מ דרש הש"ס תקח לך שיהא ראוי לך לאכילה הביצה עצמה דהא כשיולד ממנה אפרוח שוב אינו אוכל גוף הביצה כמו בגידולין שכתבו תוס' הנ"ל דאינו אוכל גוף האיסור וליכא רק הנאה אך לא מצאתי מבואר בש"ס שם וברמב"ם וש"ע רק אם הבצים טמאות אבל אם הבצים טרפות לא נזכר ואדרבה לכאורה אפכא משמע מדנקטו אפרוחים טרפות או בצים מוזרת פטור מלשלח ולא נקט ביצים טרפות משמע דחייב בשילוח ושאני ביצים טמאות דהאפרוח הנולד ממנה טמא ולוקין עליו וכמ"ש הה"מ פ"ג מהמ"א הי"א ומצאתי במנחת חינוך מצוה תקמ"ה דכתב דביצים טרפות נמי אימעט מתקח לך ולא ידעתי מניין לו זה ומ"מ האמת כן הוא ומטעם דאינם ראוים לאכילה אף דראוים להוליד אפרוחים ויהיו מותרים לאכילה שו"ר בברכ"י סימן רצ"ב שכתב אם הבצים נוצר בהם אפרוח אינו חייב לשלח כיון דהבצים אסורים קרינן תקח ולא לכלביך אבל אם יכול להשים הביצים תחת עוף אחר חייב לשלח כנה"ג בספר דינא דחיי עשין ס"ה ובזכל"א כתב אם הביצים טרפות מדאורייתא פטור משלוח הקן ואם רק מדרבנן אסורים חייב ומה גם דאפרוח היוצא מהם מותר עכ"ל ולענ"ד זה שהאפרוח היוצא מהם יהא מותר לא מחייבו כלל בשלוח ולמה אם הביצים טרפות מדאורייתא פטור משלוח הא בכנה"ג בהגב"י סי' פ"ו ס"ל דהאפרוח הנולד מביצה טרפה מותר וזה שהביא זכל"א ג"כ מבעל כנה"ג בספר דינא דחיי: ק

עיר שיש בה כמה ביהכ"נ ונהגו כל בני העיר למול בביהכ"נ אחד זולת כשאין מלון בביהכ"נ רק בבית אבי הבן ועתה רצון אנשי ביהכ"נ אחר למול בניהם בביהכ"נ שלהם וכתבתי בערש"י על חו"מ סי' קמ"ט דיש חזקה להביהכ"נ שהיו מלין עד עתה דלא כהד"ח ח"ב בחאו"ח סי"ט דמ"ש הד"ח בפשיטות וכי אין רשאין בני העיר לצאת לביהכ"נ אחר השגתי ממ"ש המג"א סימן קנ"ד בשם הרא"ם ומשפטי שמואל דאם הביהכ"נ הישן מכילה כולם אסורים להפרד ועתה השיבנו חכ"א דיש לחלק בין אם בעיר רק ביהכ"נ אחד דאז אסורים להפרד משא"כ בנידון הד"ח שהיו הרבה ביהכ"נ. והשבתי הגם דאין ספרי הרא"ם ומ"ש אין לי מ"מ נראה טעמם דהמשתתפין להתפלל בביהכ"נ הוי כנשתתפו לכל צורכי אותו ביהכ"נ לבדקי הביהכ"נ ולחזן ושמש ולנרות ולכל דבר הצריך לביהכ"נ והשותפות הוי עד כל ימי חייהם כ"ז שהבכ"נ זו קיים וכאשר ביארתי בקונטרס עין משפט אות ל"ב והבאתי שם מהחו"י סימן קנ"ז ומכ"פ וא"כ אין לחלק בין יש עוד ביהכ"נ באותו עיר או לא וכ"נ מהריב"ש בס"ס רנ"ג וה"נ אם יצא מביהכ"נ זו לא יקנה עליות ולא יתן סיוע לשאר צורכי ביהכ"נ זה

ועוד יש טעם כמו הא דבגיטין דף ס' ע"ב דמערבין בבית ישן משום ד"ש דהיינו משום חשדא וה"נ כשיצאו מביהכ"נ זו לביהכ"נ אחר שייך הטעם משום חשדא דיאמרו דראה שנוהגין שם שלא כשורת הדין לכן יצא משם

ועל מ"ש בערש"י שם דרבים שהחזיקו א"צ טענה כמ"ש הסמ"ע בסימן שע"ז הקשה שואל זה דה"ד ברבים נגד יחיד ולא ברבים נגד רבים. זה ודאי אינו דהא קאי הסמ"ע אהא דמיצר שהחזיקו בה רבים ברשותו וסתמא קתני בגמרא ופוסקים בין רבים נגד רבים בין נגד יחיד ולכאורה יל"ד על הסמ"ע מניין לו זה דודאי החזיקו ברשות ובשו"ת שב יעקב