תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמב

מזחילה והמים שבאביק מעמיד המים שמחוץ לאביק שלא יזחלו והוי רק כמו גורם דגורם דאינו כחד גורם וכעין שכתב בעה"ת שהובא בש"ך חו"מ סימן שפ"ו סק"ג כיון דבלא"ה הרא"ש וכ"פ לא ס"ל הא דהרא"ש א"כ מסתיין לומר גם להר"ש לא פסול כה"ג לא והבו דלא לוסיף וצ"ע בזה

ובשו"ת דבר שמואל שאלה ש"י ע"ד טס נחושת קבוע בקרקע בתחתית המקוה לחמם המים בהיסק אש תחתיה אין טעם לפוסלו שאפילו היה לטס ההוא שם כלי בתלוש כיון שנקבע בקרקע בטל מתורת כלי לקבל טומאה כדאיתא ביו"ד סימן ר"א סמ"ח בסילון של מתכות המחובר לקרקע אפי' מקלח להדיא לתוך המקוה כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל ע"ג קרקע ואפילו אינו טמון תחת הקרקע שכ"כ הרשב"א והרא"ש ז"ל מדתניא במס' כלים פי"ד מ"ב הציר והקורה והצינור שנעשו לקרקע עיי"ש וקשה מהך אביק שפפ"ו מ"י דאם הוא באמצע פוסל וכבר הקשה התוי"ט שם ממסכת כלים פ"ח מ"ט ופ"כ מ"ד דמשמש עם הקרקע טהור ועכצ"ל כמו שתירץ בתוספות חדשים שם דדוקא לענין טומאה דכתיב בו יותץ דמשמע כל היכא דשייך נתיצה וזה אינו אלא בתלוש לגמרי משא"כ אם חברה לקרקע אף שהיה מתחלתו תלוש כיון דעכשיו היא מחוברת לקרקע טהור אבל גבי שאובין דכתיב בו כלי כיון דחל עליו שם כלי בתלוש לא מיבטל תו שם כלי מינה וכ"מ בתוספתא שהביא הר"ש כאן עכ"ל הרי דכלי הוי ומים שבתוכו חשוב שאובין אף דאינו מק"ט וזה טעם התוספתא לפי טעם הר"ש ולא משום דמונע הזחילה ולזה מייתי הר"ש מהך תוספתא דגיסטרא דהתם נמי משום דהוי כשאוב ולא משום דמונע מליבלע המים ע"י מק"ט דכיון דמחובר לקרקע אינו מק"ט ולענ"ד נראה מלשון הר"ש בפ"ב שם דמדינא גם שאובין לא הוי אלא דחשבי רבנן כשאוב מדלא אמר דס"ל לת"ק שם דהוי שאוב משמע דרק רבנן חשביהו כשאוב ופסול ולא הוי שאוב ממש מדינא אלא משום דע"י הגיסטרא גדורין המים ומוחזקין שלא ליבלע בקרקע חשביהו רבנן כשאובין בכלי

ועכ"פ שפיר י"ל נהי דסותמין הנקב אפי' בברזל מ"מ אם היתד מחובר וקבוע באביק המחובר לקרקע אינו מק"ט כמ"ש באה"ג ביו"ד סי' ר"א סמ"ח אות קט"ז מן תשובת הרא"ש כגון טבעת שבדלת אינו מק"ט כדאיתא במשנה פי"א דכלים ובשבת דף נ"ח ומסתמא הכי הוה שקבוע ותלוי תמיד למעלה מן המים שלא יצטרכו לחפש אחר ברזא כשירצו לסתום הנקב גם לא יצטרכו לפשוט עצמם ולטבול עצמם במים כשירצו כ"פ לפתוח ולהסיר הברזא כדי שיצאו מים הנמאסים ועיין בשמלה סימן ר"א אות צדיק: צט

שאלת עמ"ש בערש"י עיו"ד סימן פ"ו דלפיכך אסור לזרוע טבל לכתחלה משום דאסור בהנאה של כילוי והקשת הא בדבר שאין זרעו כלה נמי אסור לכתחלה לזרוע. לא השגת היטב דאני ג"כ כתבתי רק על ראית הש"ע דמייתי רק מן טבל שזרעו כלה דזה דומה ממש להא להושיב על ביצה טרפה או טמאה דג"כ לא יגדל אפרוח עד שנעשה הביצה כעפרא אבל מטבל שאין זרעו כלל אין שום ראיה דשאני כיון שנשאר הטבל בעין ומבטלו בתוך הגידולין הוי כשאר איסור דאין מבטלין לכתחלה

עוד הקשה דגם כשזרעו כלה אפשר דמותר אחר הכילוי דלא מצינו דאסור רק בהדלקה או להסיקו תחת תבשילו דנהנה בשעה שהטביל בעין. לא שת לבו דהיסק תחת תבשילו ג"כ הנאתו אחר שכלה הטבל ונשרף כמ"ש מג"א סימן תמיה ואפ"ת דזה רק בשלהבת אטו מותר להצית הטבל עד שתהא עולה השלהבת ויבשל אצל השלהבת ועיין פרש"י בפכ"ש דף כ"ז ע"ב דהנאת היסק אינו רק לאחר ביעורו והתוס' בשבת דף כ"ה בסד"ה הא בחול כתבו וצריך לדחות ולומר דשמן ובשר ותבואה חשיבו בעין טפי בשעת היסק מעצים הרי דכתבו זה מדוחק דצריך לדחות וגם זה רק בשעת היסק ואפילו למ"ד דיש שבח עצים בפת מ"מ כבר כלה ונשרף הטבל ואינינו ומה הנאה יש לו בשעת הסקה תחת תבשילו אלא דנהנה אח"כ כשיאכל התבשיל ומ"מ אסור דהנאה בזו לו מחמת ההיסק שהוא הנאה של כילוי ועיין בב"ק דף ק"א ובמג"א סימן ק"ז סק"ג דמוכח דכל הסקה אין הנאתו רק אחר ביעורו אפילו מסיקו תחת תבשילו וכ"כ הרמ"ה שבאס"ז שם בב"ק אך התוס' שם בד"ה שהנאתן כתבו דלבשל הנאתן וביעורין שוה. ומ"ש הטו"ז משום דא סור לשהותו יש לאסור גם דיעבד ומביא ראיה מגידולי תרומה תרומה מלבד דיש לדחות מדאמרינן בגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע דמקנסא לא ילפינן בל"ז נמי קשה ממש"כ רמב"ן בחידושיו לפסחים פכ"ש דף למ"ד דהא דכתוב וכ"ח ישבר מפני שאסור לשהותו לא שאסור תבשיל אחר אפילו לכתחלה מדרבנן וכ"ש מדאורייתא. אך זה י"ל לפי מה דאיתא ביבמות דף ל"ו ע"ב דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה

ועוד כתב רמב"ן שם אהא דאמר שם הש"ס על מה דאמר רב קדרות לפסח ישברו דפריך הש"ס דלשהנו עד אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינו דמקשים העולם הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ הרמב"ן כיון דהאיסור בלוע הוי כהא דאיתא בפ"ק דביצה דהיכא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל איסור לכתחלה ומוכח מרמב"ן שם אפילו באיסור דאורייתא דהא קאי התם אמימרא דרב ס"ל חמץ לאחה"פ נמי אסור בהבאה מן התורה ונטל"פ נמי אסור וכפרש"י התם ומה שכתב הרמב"ן שם אח"כ דמסתברא דדוקא היכא דהיתרא בלע היינו משום דהבלוע בקדרה הנפלט אח"כ לתבשיל אינו דומה ממש להך דמקלי קלי איסורא לכן חזר בו דאין מותר לבטל לכתחלה רק כשהיתר בלע ועכ"פ חזינן דס"ל לרמב"ן היכא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל לכתחלה אף דמזה יגרום היתר למה שהיה אסור כמו התם הבלוע שבקדרה דנפלט להתבשיל ויחזור להיתר ולכן ה"נ להושיב תרנגולת על ביצה טרפה לגדל אפרוח דמקודם נסרח ונעשה עפרא דמקלי קלי איסורא מותר לבטל ומה שנעשה אח"כ אפרוח פנים חדשות הוא וזה דלא כהפרמ"ג שהביא מעלתו שכתב בסימן צ"ט דגם היכא דמקלי קלי איסורא אסור לבטל לכתחלה וגם הוא כנגד הר"ן שהבאתי בערש"י שם סימן פ"ו ואף דהר"ן שם כתב לתרץ למה התירו ליתן שכר לתוך כלי יין ולפי מ"ש הרשב"א וש"פ טעם אחר אין הכרח לסברת הר"ן מ"מ סברת הר"ן מצד עצמו כדאי לסמוך עליו וגם הא פליגי הפוסקים על סברת הרשב"א כדאיתא בסימן צ"ט וסימן קכ"ב בטו"ז והש"ך ועיי"ש בפר"ח סי' קכ"ב שהביא דברי הרא"ש שכתב שיכרא וגם מים מותר