תשורת ש"י מהדורא תנינא תקמא

ולפ"ז א"צ לנקוב הדליים ששואבין בהם המקוה כדי לנקותו שמה שנופל מן הכלי אין עולה כי אם מעט בכל פעם והוי כמו מן ד' או ה' כלים עכ"ל ואם מיירי דשואבין בד' או ה' כלים מה זה שאומר דהוי כמו מן ד' או ה' כלים הא הם ממש ד' או חמשה כלים ועוד מה פסיקא ליה להב"י דסיים על זה וכך הם דברי התוס' בפ"ק דתמורה אע"כ דתוס' נמי ס"ל כהסמ"ק דאפילו שואב רק בכלי אחד כיון דכל פעם ששואב נופל מן הכלי רק מעט ומריק הכלי למקום אחר וחוזר ושואב אף באותו כלי הוי כהרבה כלים כיון דהג"ל שנשפכו למקוה לא נצטרפו באותו דלי בפעם אחת ודברי הסמ"ק צ"ע דלמה לו לומר דהוי כמו מן ד' או ה' כלים הא אפילו אם אירע שנפלו ג"ל משני כלים מ"מ כיון דהוי הפסק בין שאיבות לא מצטרפו לפסול כדקי"ל בפ"ג דמקואות ויותר י"ל בזה דכולה האי אין לחוש דנפלו ג"ל בפ"א מלומר דלא נפל רק מן דו"ה כלים ואין הסמ"ק אצלי והדין דין אמת לענ"ד ועכ"פ מוכח דמכלי אחד אפילו הפסיק דו"ה פעמים מצטרף מדהצריך הסמ"ק לומר דהוי כמו דו"ה כלים דהא אפילו יהא כלי אחד מ"מ הא לא נפלו הג"ל רק בהפסק דו"ה פעמים

ועכ"פ דברי הרמ"א שכתב שמא נפלו בזה אח"ז היינו שבשאיבה פ"א נפל מעט פחות מג"ל ובשאיבה שניה נפל עוד והוי שני כלים ואין מצטרפין כיון דלאחר שנפסק הראשון נפל עוד בשאיבה שניה כ"ש דא"ש מ"ש בתשורת ש"י דהעובדא היה דהדלי נקוב למטה סמוך לשולים ולא נשאר מן הנקב ולמטה שיעור ג"ל דע"כ אי אפשר שיפלו ג"ל שאובין בפעם אחת רק בשאיבת שני פעמים ויותר דהא למעלה מן הנקב אין עליו שם כלי כדאיתא בא"ח סימן קנ"ט ס"ב ואין המים חשובין שאובין רק מן הנקב ולמטה וגם דברי הרמ"ץ ברורין ג"כ

והנה בתר"י פרק מי שמת כתב לענין תשעה קבין לבעל קרי דאפילו מריק מכלי אחד צריך להיות באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה לאפוקי אם הוא בולט קצת או כבד הרבה והביאו המג"א בסימן תר"ו סק"ט להלכה וק"ל טובא הא דין תשעה קבין לבעל קרי שוה לענין ג"ל שאובין שפוסלין המקוה לענין כלי אחד או יותר משלשה כלים כדאיתא בפ"ג דמקואות ובתוספתא הנז"ל והא כתב הראב"ד דמכלי אחד מצטרפין השלשה לוגין אפילו פסק בין לוג ללוג אי אפילו בין פחות מלוג לפחות מלוג כדמוכח מתוספתא הנ"ל ואם נאמר דתר"י לא שמיעא להו דברי הראב"ד ותוספתא הנ"ל מיהא אנן הא ידעינן ולא מצינו חולק על זה איך הביאו המג"א להלכה דאם בג"ל קי"ל הכי אף די"ל דלחומרא לבד אמרו הראב"ד הרי התוספתא דינא קמשתעי ועוד לענין ט"ק דאינו חיוב מדינא ומכ"ש לענין עיו"כ דאינו חיוב ונ"ל דלהכי דייקו תר"י וכתב שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה ולא כתב דצריך שירוק בלא הפסקה וממלא נדע גם כשאינו יכיל להריק ממנו בלא הפסקה דאינו מצטרף לטהרו אלא דס"ל ג"כ כהראב"ד דבכלי אחד מצטרף אפילו מפסיק בין שפיכה לשפיכה כיון דהתשעה קבין היו בה כלי בבת אחת אלא דס"ל דדוקא כשיוכל להריק בפ"א אזי אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אבל אם לא יוכל להריק בפ"א איי אינו מצטרף וזה דלא כמ"ש הרב הגאון ר"ז זללה"ה בש"ע שלו סימן תר"ו סעיף י"א בכל כלי צריך להריק בלא הפסקה כלל וגם המטה אפרים סימן תר"ו סעיף י"ד כתב דשפיכת ט"ק צריך שיהא המים נגרים על האיש בלא הפסק כלל ולענ"ד דמהני גם כשמפסיק רק שיהא בכלי שיוכל להריק בפ"א בלא הפסק דגם דברי תר"י כשא"י להריק בפ"א דלא מהני חידוש הוא כיון דקי"ל כהראב"ד ומוכח כן בתוספתא הבו דלא לוסיף עלה גם בספר האשכול בהלכות מקואות סי' נ"ג כתב ודאי מכלי אחד אפילו פסק מצטרף: צח

שאל עמ"ש הר"ש במ"י פ"ו דמקואות האביק שבמרחץ וכו' מן הצד אינו פוסל וסיים הר"ש כי האי דתניא בתוספת שהבאתי לעיל פ"ב גיסטרא שמשוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים עיי"ש מדמדמה הר"ש שם לדין גיסטרא נראה מבואר שטעם אחד להם דבאביק הטעם כמו בגיסטורא ולעיל ב"פ שם כתב הר"ש וז"ל בור של גת ואין הסיד שבשוליו מחזקת המים לולא הגסטרא שהוא משוקעת בקרקעיתה ונמצא כל המים גדורין ומוחזקין מחמת הגיסטרא שהוא כלי ומתוך כך חשבו ליה רבנן כשאוב וא"כ באביק נמי צ"ל כן שהטעם מפני שכל המים גדורין ומוחזקין מחמת האביק שהוא כלי וא"כ קשה למה מן הצד אינו פוסל דהא דעת הר"ש דאסור לסתום ולעכב הזחילה בכל דבר המקבל טומאה דהיא דעת קמייתא בסימן ר"א ס"נ אך שם י"ל דאף בלא הגיסטרא לא היה זחילה ממש הניכרת רק דמונע הגיסטרא שלא יתחסר המקוה ויפסל לעתיד דאינו פסול כמ"ש הנוב"ת סימן קל"ז וכ"ד החת"ס ושאר אחרונים משא"כ אביק שהוא נעשה להוציא המים והוא זחילה ממש הניכרת את"ד

לכאורה נראה דהך דאביק אינו מטעם אחד עם הא דגיסטרא דבגיסטרא כתב שהמים גדורין ומוחזקין מחמת הגיסטרא ובאביק כתב שהמים גרורין ע"ג וי"ל דמביא הך דגיסטרא לראיה דאע"פ שנתחבר לא יצא מתורת כלי להיות קבוע לארץ ועיין בתוי"ט מ"י פ"ו דמקואות אבל הך דאביק מיירי שסתם הנקב בדבר שאינו מק"ט אך לפ"ז קשה למה לא כתב גם בגיסטרא דפסול שהמקוה ע"ג כלי כמו באביק ועוד גם במשנה דאביק מביא הר"ש הך תוספתא דגיסטרא בלשון מפני שהם גרורים ע"ג כלים ועוד אם בגיסטרא הטעם מפני שמונע הזחילה הוייתו ע"י טומאה קשה הא לא ניכרת הזחילה כלל וכמ"ש הנוב"ת הנ"ל לכן צ"ל דהך דגיסטרא ואביק חדא הם מחד טעם וגם בגיסטרא אין הטעם משום דמונע ומעכב הזחילה והוייתו ע"י מק"ט אלא משום דהגיסטרא כלי וחשיבי המים כשאוב כדכתב הר"ש שם ואי דמ"מ קשה בהך דאביק הא לולא סתימת הנקב היה ניכר ממש לעין כל הזחילה י"ל דמשכחת שסתמו הנקב בדבר שאינו מק"ט או דאתיא כרבי יהודא שבמשנה ה' פ"ה דמקואות דמכשיר במונע הזחילה ע"י דבר המק"ט שו"ר בג"ט תשובה ט"ו שכתב נמי דכונת הר"ש בפ"ב נמי רק משום שאובין אף שאין לשונו מורה כן ולע"ד אין חסרון בלשון הר"ש דכונתו כיון דבאו מי גשמיים ממלא איך יחשבו שאובים אלא מפני דע"י הגיסטרא גדורים ומוחזקים חשיבי כשאובים בכלי

ולכאורה אפשר לומר אפילו סתם הנקב שבאביק בדבר המק"ט מודה הר"ש דכשר כיון דאביק לחוד והמקוה שבצדו לחוד רק נוגעין זה בזה נמצא סתימת הנקב שבאביק מונע המים שעליו