תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלט

התירו לעצמם בני תורה לכרוך סביב הוועסטא שלהם הטאשין טיכל ואיזה מהם מחמירים לעצמם ופותחים הוועסטא ודעת השואל שטעות הוא בידם שאפילו לדעת המחבר דמותר בשני חגורות אפילו בלא הפסק מלבוש היינו במקום שהוא דרך מלבוש ודרכו בכך בימות החול ויו"ט אבל במקום שאין דרבו בכך לחגור שני חגורות ולא הוה דרך מלבוש גם להמחבר אסור ומכ"ש להרמ"א וגם אותם שיפתחו לא הועילו בערמתם לעשות בזה דרך מלבוש אלו תוכן דברי השואל

תשובה ודאי צדקו דבריו דלהרמ"א אסור במקום שאין דרכן בכך בשאר ימים שאינם שבת דהא טעם איסור שני חגורות כתבו התוס' בפרק במה אשה דף נ"ט ע"ב בד"ה תרי משום דמה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא וכ"כ בהג"א שם ובאור זרוע הלכות שבת סימן ואו כתב דשתי חגורות בשתי בגדים מותר שכן דרך הנשים והזקנים לעשות כן אבל בבגד אחד דאין דרך בני אדם לחגור בו בטלה דעתו אצל כל אדם עכ"ל וא"כ לחגור חגורה על הוועסטא דאין בו שום צורך ושום הנאה ואין דרך שום אדם לחגור אף הפסק מלבוש לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם וניכר ערמתו וא"ל דל"פ רבנן דהא כתב המל"מ בפי"ב מה"ג דאפשר היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר והתם לענין להחמיר מכ"ש דאין להמציא ל"פ כדי להקל היכא דלא איתמר

אבל מ"ש דגם המחבר אינו מתיר רק במקום שהוא דרך מלבוש ודרכו בכך בשאר ימים אינו אמת דהא בב"י מבואר דלפיכך פסק להקל משום דהרי"ף ורמב"ם לא הביאו הא דאמר בגמרא תרי המיינא קאמרת דאם ס"ל כדעת רש"י ותוס' דפרשו דפשיטא דאסור הוי להו לכתוב ואם איתא דאינו מותר רק במקום שהוא דרך מלבוש ודרכו בכך בשאר ימים מה פסיקא לרי"ף ורמב"ם לפרש דודאי מותר אדרבה ודאי רובא דעלמא אין דרכן בכך דאין בו שום צורך ושום הנאה ויותר יש לפרש דודאי אסור במקום שאין דרכן בכך או עכ"פ לפרש דאין בזה ספק דבמקום שדרכן בכך ודאי מותר ובמקום שאין דרכן בכך ודאי אסור וא"כ הוי להו להביא האי מימרא כיון דיש מקומות ורוב המקומות הן שאין דרכן בכך ואסור

וגם רש"י ותוס' ורא"ש והג"א וא"ז שחולקים על המפרש דתרי המניינא ודאי מותר מכח הראיה דבפרק כל כתבי דף ק"כ מונה שמנה עשר בגדים דמותר להוציא ולא מנה בהם רק חגורה אחת ואם המתיר אינו מתיר רק במקום שדרכן בכך לא קשה מידי כיון דרוב מקומות אין דרכן בכך לכן לא נמנה רק חגור אחד ובא"ר שם סימן ש"א מביא דהע"ש כתב דגם להרמ"א מותר אם מנהג בני המקום לחגור בשתי חגורות והא"ר כתב די"ל דבטלה דעתם כיון שאין צורך בו הרי להע"ש מיירי הרמ"א רק במקום שאין מנהג בני המקום לחגור בשתי חגורות ובזה חולק על המחבר דמתיר גם בזה

ונ"ל ראיה לדברי הא"ר מתוס' שבת דף צ"ב שהביא מג"א בסימן ש"כ סק"א דגם בחד מקום שנהגו אמרינן בטלה דעתן אצל כל העולם אפילו באותו מקום שנהגו אך בחידושי הר"ן בשבת דף צ"ב כתב דוקא עיר קטנה ואנשים בה מעט אז אפילו במקומם בטלה דעתם אבל אם היא עיר גדולה לא בטלה דעתם במקומם

והמאירי בשבת דף נ"ט ע"ב כתב וז"ל אסור לצאת בשני אבנטים או באבנט וקמרא וכמ"ש כאן הרי היימנא קאמרת ודאי אסירי מתוך שאין דרך אלא באחד נמצא השני לו משא ויש גורסין ודאי שרי וכן נראה שכל שמותר אין ליתן בו את הדבר לשיעורים ולפעמים הוא צריך להם לפי תכונת המלבושים ואע"פ שבפרק כתבי הקודש מנו במנין הבגדים חגור שבמתניר ולא מנו אלא אחד טעם הדבר שלא מנה אלא מה שבדרך רוב בני אדם ומ"מ רוב גאונים אוסרים עכ"ל והנה לפי מה שגרס בש"ס ודאי שרי הרי איתמר בפירוש דלא פלוג אבל קשה כיון שאין דרך רוב בני אדם אלא באחד אין סברא להתיר הרוב משום המיעוט לומר ל"פ וכמ"ש המל"מ שם בפי"ב מה"ג הט"ז בד"ה אמנם עיי"ש

ויותר נ"ל מה שתירץ מהרש"ש שם בשבת קושיית רש"י על המתירין בתרי אבנטים מהא דלא מנו בפרק כ"כ שני אבנטים דהתם אינו רק הערמה להציל מפני הדליקה כדמוכח בדף ס"ה ע"ב אבל היכא דמיכוין באמת ללבישה אה"נ דשרי עיי"ש ולפי"ז י"ל דגם הרי"ף ורמב"ם ומחבר דס"ל דמותר היינו כשמכוין באמת ללבישה אבל במערים לא מיירי וגם הש"ס שם הן להגורסין ודאי שרי הן להמפרשים דודאי שרי לא מיירי כשמיכוין רק להערמה

שו"ר בחיי אדם כלל נ"ו שכתב הנוהגים כשצריכים ללכת לשוק וכורכין הפאטשיילא על החגור זה אסור לכ"ע שנראה לכל הרואה שמערים להוציא הפאטשיילא ועיי"ש לכאורה קשה על מל"מ ממ"ש תוס' פ"ק דפסחים ד"ז משום דטבילת גר אין לברך עד אחר הטבילה לא פלוג בכל הטבילות הרי דל"פ הרוב משום המיעוט ואפשר משום דבלא"ה בכל הטבילות טוב יותר לברך כשהוא טהור אפילו בזה"ז דבטלו לטבילתא כמ"ש בשע"ת לא"ח סימן רס"ג לכן לא פלוג הרוב משום המיעוט וגם כיון דקודם שבטלו לטבילת בעלי קרי היה הרוב דלא חזי לברך קודם טבילה ולא חלקו בין טבילה לטבילה לכן גם אחר כך נמשך כיון דגם בזה"ז יש טעם קצת דטוב יותר לברך כשהוא טהור אף דמתחלה לא היו מתקנין משום טעם זה וכה"ג כתב הרא"ש בגיטין פרק שני דף י"ז ע"ב ס"ד: צה

שאלה הא דאיתא בש"ע א"ח סימן ד' סח"י א"ד צריכין נטילה במים היוצא מבהכ"ס ומבית המרחץ אם כמו דהיוצא מבהכ"ס אפילו לא עשה צרכיו ה"נ היוצא מבית המרחץ אפילו לא רחץ. הנה מדכללנהו יחד משמע דחד דינא אית להו ועוד דאל"כ הל"ל רק הרוחץ וא"ת דדוקא זה וזה גורם דרחץ וגם דוקא בבית המרחץ הל"ל הרוחץ בבית המרחץ מאי היוצא וא"ת משום דאינו מועיל הנטילה בעודו בבית המרחץ אלא בחוץ א"כ ע"כ דבית המרחץ לבד גורם. ועוד הא כתב בתשב"ץ על אלו הדברים שצריכים נטילה דדוקא במים משום דאי אפשר לברר בראיה ברורה אין לעשות פסוקא לסכנתא וכ"כ המרדכי בפרק אלו דברים א"כ גם בנ"ד י"ל כן

ומעלתו הוכיח דע"כ אף דלא רחץ דאל"כ הא בלאה"נ צריך נטילה משום דחופף ומשום דנוגע בגופו ומשום דחולץ סנדליו הנה אין בזה הכרח דאפשר שלא יעשה כל אלו ועוד דקמ"ל דלא