תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלח

לו יוסף לבד ואיכא דקרי לו שמעון לבד וכן הוא באה"ע סי' ל"ח סל"ג אע"כ דאם נקרא לעולם יוסף שמעון ביחד אין שמו יוסף דהוי רק חצי השם: צג

שאלה בהא דמבואר בא"ח סי' כ"ז ס"ב דיש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה ש"י ודעת השואל שיהא דבוק להבית שהפרשיות בתוכו וחלקו עליו דסגי שיהא דבוק להמעברתא דג"כ מהבית ואחד הוא וכתב מעלתו לפרש דברי מהר"י צמח שהביא בשע"ת שם דז"ל וע"כ נוהגים נקשר היוד עם חוט של גיד עם התפלה והקשה עליו שע"ת דהוי חציצה ותירץ מעלתו דשע"ת ס"ל דהיוד צ"ל סמוך למעברתא דאז מוכרח שיכרוך הגיד מתחת המעברתא וא"כ הוי חציצה אבל מהרי"צ ס"ל דצ"ל היוד דבוק להבית ויכרוך הגיד סביב הבית עם היוד וא"צ לכרוך תחת המעברתא וא"כ מוכח דס"ל להר"י צמח דצ"ל סמוך להבית את"ד ודבריו נראין נכונים אך יל"ד למה נקט חוט של גיד ולא סגי בחוט או משיחה שאינו של גיד לכן נ"ל דלא חש הרי"צ לחציצה כיון דקי"ל כרבא בפ' לולב הגזול דף ל"ז דמין במינו אינו חוצץ ובפר"ח יו"ד סי' צ"ח סק"ז כתב דגיד עם בשר מקרי מין במינו כדאמרי' בפכ"ש כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה אלמא דגיד בכלל בשר ואע"ג דלמאי דקי"ל אין בגידין בנ"ט משמע התם בגמרא דאין גידין בכלל נבלה ליתא דלרוווחא דמלתא איתמרא האי סוגיא וכמ"ש המ"מ בפ"ח מהמ"א ועיי"ש א"כ אנן נמי נאמר דמוכח מהתם דגיד בכלל הבהמה עם העור והוי מב"מ ובשבת כ"ח ב' תני ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בה"ט למאי הלכתא לתופרן בגידין הרי דנקרא עור אבל ל"ל מה"ט ה"נ צריך גיד כמו התפירה דזה אינו מכלל התפילין ואי בעי יכול לעשות בלא"ה שלא יזוז היוד מהבתים ועיין נוב"ת חא"ח ס"ג

אמנם הדבר מבואר בפרישה סימן כ"ז דעל מ"ש הב"י מספר הזהר יוד איצטרך דלא יעדא כלל מגו תפלה של יד דלא יעביד פרודא כתב הפרישה שלא ירחיק היוד מהקציצה בתפילה ש"י והוסיף מדעתו תיבת מהקציצה מה שלא נזכר בב"י ולא בזהר פינחס דף רל"ו אלא במכוין כתב הפרישה שלא נטעה דסגי בסמוך להמעברתא או לתיתורא וכ"מ במשנת חסידים ובסידור של ר' שבתי ז"ל וצ"ע דהא איתא בפרק לולב הגזול דף ל"ז כיון דחבריה כגופו דמי ה"נ נימא כיון דהמעברתא מחובר להבית כגופו דמי וי"ל דהתם קאמר רק דלמא כיון דחבריה כגופו דמי

ואופן התיקון שלא יזוז היוד מהבית איתא בספר מצות שמורים בהלכות תפילין דצריך לקשר היוד על המעברתא עם הבית מאחוריו וצריך לכרוך עליו הרצועה כדי דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד דלא יעביד פרודא והובא באשל אברהם להגאון מביטשאטש ז"ל ולא חש במה דמניח הרצועה על המעברתא ועיין א"ר סימן כ"ז סק"ט

ולכאורה יש להקשות לפי מ"ש בהגמ"ר בהלכות תפילין דרש"י פירש דהמעברתא ותיתורה הם מעור אחד עם הקציצה וגאונים ס"ל דא"צ להיות מעור הקציצה ויש מביאין ראיה לפרש"י מההוא דפרק במה מדליקין דף כ"ח ע"ב מדלא מוקי ההוא דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה להאי תיתורא ולרש"י ניחא דהיינו עור הבתים ומהכשרן של תפילין נפקא לן דבעינן טהורה אבל לפירש הגאונים קשה דכיון שאין כתוב כאן שום דבר לא קרי ליה תורת ד' ותירץ ר"י כיון שמחובר ותפור בבתים אעפ"י שהשין על הקציצה הוי כמוה לענין טהורת עכ"ל וא"כ ממ"נ אם עושין כרש"י דהמעברתא מעור הבתים דהכל עור אחד הרי אם היוד אצל המעברתא הוא כמו אצל הבית דליכא פרודא כלל כיון דהוא עור אחד ואם עושין כהגאונים ע"כ מוכרח כיון שמחובר ותפור בבתים ג"כ הכל אחד אמנם לכאורה יותר קשה לפי המבואר בפע"ח ובמ"ח ובסידורין דיוד זו היא סוד הדעת ומפני שדעת זה אינו עומד בראשה עם התרין מוחין חו"ב אלא עומד בין כתפיה אינו אלא בבחינת עור משא"כ שאר המוחין שהם פרשיות ממש אלא מ"מ שהוא מוח אסור להפרידה מהתפילה שבתוכה הפרשיות שהם סוד תרין מוחין חו"ב שבראשה כדי שלא תתפרד היוד שהיא מוח הדעת מהם אלו תוכן הדברים וא"כ הרי מוח הדעת שלה אינו בראשה רק בגופה בין הכתפין ובין הראש והכתפין הוא הצוואר אלא שהכל גוף אחד למה א"כ צריך דוקא לדבק היוד עם הבית שבו הפרשיות ולא סגי שתהא היוד סמוך למעברתא כיון דהכל גוף אחד לרש"י מעור אחד ולגאונים כיון שמחובר ותפור בבתים הוי כגוף אחד ועכצ"ל לפימ"ש במצות שמורים דע"י התקרבות היוד להבית שבתוכה הפרשיות גורם להעלות הדעת דנוקבא למקומו בראשה לחבר עם המוחין חו"ב שלה עיי"ש ולפ"ז לק"מ דהא הכתף עם הראש גוף אחד ולא סגי בזה אלא צריך להעלות הדעת בראשה ה"נ לא סגי במה דמקרב היוד להמעברתא אף דהוי גוף אחד

ועדיין י"ל דדוקא אם מרחיק היוד מהבתים דמפסיק הרצועה או אף דמקרב להמעברתא דמפסיק המעברתא אבל כשמניח היוד על המעברתא דאין מפסיק בין הבית להיוד רק אויר י"ל לבוד דהלל"מ דאמרינן לבוד וכמ"ש החכ"צ בסימן נ"ט דלעולם לא אמרינן לבוד רק באויר ולא בדבר שיש בו ממש שאי אפשר לתורת לבוד לבטל אותו דבר ממש ולא נאמרה הלל"מ בלבוד אלא לבטל האויר אך בסידור קול יעקב כתב דצריך להדיק היוד תמיד עם הבית כמ"ש בזהר אמנם בזהר לא כתב דצריך להדיק ויש ראיה לדברו ממה דקי"ל בסת"ם דצריך לכל אות היקף גויל ובדרך החיים אות כ"ז להלכות קריאת ס"ת הוכיח מהב"י וטו"ז דאם יש נקב בין אות לאות או דנוגע אות לאות פסול משום דליכא היקף גויל אבל אם יש נקב סמוך לאות ואינו מגיע לאות אחר כשר משום דיש היקף גויל מצד השני של הנקב עיי"ש ומה טעם בדבר הרי מ"מ הנקב מפסיק וליכא היקף גויל סמוך לאות אע"כ דנקב לבד אינו רק אויר ומועיל היקף גויל מצד השני משום לבוד דהוי כאלו הגויל סמוך ממש להאות משא"כ אם נוגע אות לאות או אם הנקב בין אות לאות לגמרי דהאות יש בו ממש: צד

שאלה הא דמבואר בהלכות שבת סימן ש"א סל"ו בשני חגורות זה עג"ז דגם לדעת הרמ"א דאוסר הוא רק כשאין מפסיק מלבוש ומזה