תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלז

ובב"ר פ' ויגש בי אדני בייא אתה מעביר עלינו ופירש מת"כ לשון צער ויללה ועיין מזרחי בפ' מקץ ויומא ס"ט ע"ב

ושם ריקא כתב באלף לבסוף והיא כנוי לחנה וכן כתב בס"ש דיכתוב אלף לבסוף ויותר מסתבר דהיא כינוי לרבקה כמ"ש בג"מ וקשה למה כל ס"ג כתבו באלף ונראה משום דהוא לשון בור ריק וכשהיא תואר לנקבה בא הא לבסוף לכן נמנעו לכתוב בהא לבסוף דהוא שם גנאי וכ"כ בחת"ס בחלק אה"ע ח"ב סכ"ח על מ"ש בשו"ת בית אפרים חא"ע סי' צ"ב דיוצא משם רבקה ומצא כתוב בכת"י הגאון מהרם חריף זצ"ל ריבא בא' לבסוף וכתב ב"א דהוא ט"ס וצ"ל הא' בסוף כיון דיוצא מן שם רבקה וכתב החת"ס דאינו ט"ס אלא שמנעו לכתוב ריבה בהא יען שהוא לשון מריבה עיי"ש ובאה"ש בכלל יוד אות ל"א הביא מכמה פוסקים דכתבו שם לעז באלף לבסוף אף דהוא כנוי לשם לה"ק שנכתב בהא לבסוף ומסיק דאין קפידא לדינא בזה כל כך ולכן נ"ל דשפיר דמי לכתוב לינא באלף לבסוף אף דהיא כנוי ללאה חדא דהרי כתב בעל אה"ש בש"נ אות למ"ד מה דכותבין לאנא אף דלפתח אין לכתוב א' מ"מ כותבין אלף אחר הלמד משום דנגזר מן שם לאה עיי"ש והרי מ"מ כותבין ג"כ אלף בסוף ועוד דבס"ש ובב"ש בש"נ אות למד כתב לינא והרי שם זה נתייסד באלף לבסוף והא דכתב בואו אחר הלמד משום דנקראת בחולם או במלאפום ומ"מ אם נקראת בחירק דצ"ל ביוד אחר הלמד לא זז האלף מסופה ונ"ל עוד דהא כתיב תלינו דתרגומו תתרעמו וכן וילן איתא במדרש שהוא לשון תרעומות והשרש הוא לן לין לון כי שאר האותיות הם רק לשמוש וכיון דהא לבסוף בא על תואר נקבה כמו חיה לנקבה וחי לזכר מרה לנקבה מר לזכר ושרה סתם דהיא שרה על כל העולם ושרי שר שלי כמו שדחז"ל והובא בפרש"י וה"נ לינה או לונה בהא לבסוף פתרונו בעלת תערומת וקטטה והוא שם גנאי לכן יש לכתוב באלף לבסוף ובשם בילא י"ל עוד דאם יהא השם בילה בהא' יתפרש מעורבת ובגנת וורדים ס"ו כתב אם שם פדא כתבו בגט פדה מעכב שאינו מובן שהוא שם אדם ומשמע מלשון פדיון עיי"ש וכן יש להקפיד אם יכתוב בגט לינה בהא דהוא כמו לינת לילה ובאה"ש בש"נ אות חית כתב לכתוב חוה המכונה חווהא ושם בשם יוסף השיג על הטי"ג שכתב דצ"ל בהא' לבסוף ומשום דנראה מדעת הר"מ ידלית לו כלל הך סברא דהיוצא משם הקודם יכתבו דוקא בהא' וכן נראה דעת רוב אחרונים ז"ל לכן לעולם יש לכתוב דווקא באלף לבסוף עכ"ל ונ"ל דתלוי בדרך שכותבין שם זה באיגרות ושטרות ובחתימות אף דזוג זה א"י לחתום ועוד אם נקראין במפיק ה' כמו לקחתה צריכין לכתוב ה"א גם בשם לעז ואם מצוי שם זה במקום זה ובסביבות במפיק הא' וזוג זה אין נקראין כן צ"ל באלף לבסוף כדי שיהא מוכח בתוכו כיון דאין כותבין נקודות בגט ואפשר לטעות הוי כלא נכתב ובזה מיושב מה דבסדרי גיטין לפעמים כותבין הא' לבסוף ולפעמים אלף וכמו שתמה באה"ש בכלל יוד סקל"א: צב

נשלח גט לאשתו ממקום דירת הבעל למקום דירת האשה ושמו מעריסה דוד שלמה אך לא נקרא בעירו רק דוד ובמקום אשתו נקרא רק שלמה. הנה שם מקום הנתינה עיקר וצריך לכתוב שלמה דמתקרי דוד אם לא נקרא אפילו לס"ת בשתי השמות ביחד ועיין בתו"ג בסוף הלכות גיטין בהגהות על ס"ג לב"ש אות י"ט שכתב אם בני מקום הכתיבה יודעין משם מקום הנתינה ובני מקום הנתינה אין יודעין או ששניהם יודעין או ששניהם אין יודעין זה משם זה כותבין שם מקום הנתינה כשהעדים והסופר יודעין ועל שם מקום הכתיבה דמתקרי

וראיתי בשו"ת שו"מ מהדורא תניינא ח"ג סי' ק"ו דנשלח גט מבעלה שבמקומו בעירו נקרא רק פסח לבד ובמקום נתינת הגט נקרא בשם ישעיה לבד רק מעריסה ניתן לו שם פסח ישעי' ונכתב בגט פסח ישעי' דמתקרי ישעי' ודמתקרי פסח והעיר השו"מ על שאר גמגומים שהיה בגט ולא העיר כלל על שהקדימו שם הכתיבה לשם הנתינה וגם אם לא נקרא לס"ת ואין חותם א"ע בשתי השמות יחד נראה דא"צ לכתוב שתי השמות יחד ואפילו דיעבד י"ל דפסול אם כתב שתי השמות יחד כיון דבין במקום הכתיבה ובין במקום הנתינה אין לו רק שם אחד א"כ י"ל דבכל מקום נשתקע מלקרותו בשתי שמות יחד דשם אחד לבד חשוב לגמרי שם אחר ממה שנצטרף בשתי שמות וחשוב שינוי השם דהרי כתב מהראנ"ח בסי' י"א ובסי' ל"ג דשם אחד משתי שמות חשוב רק חצי שם וחשוב שינוי השם וכ"ב ד"ח בלקוטי שמות סק"ג ממהרי"ק דמי שנקרא בשם אחד אם קורין בשתי שמות מחזי כאיש אחר ומי ששמו לתורה או בפי קצת בשני שמות ולקצת בשם אחד הוי כמו שבפי קצת בשם אחר לגמרי וע"ש בד"ח סק"ז ובלקוטי שמות להטיב גיטין סכ"ו כתב אשה ששמה מעריסה שרה גוציא ועתה אין קורין אותה כן רק מקצת שרה ומקצת גוציא וא"י איזה הרוב יכול לכתוב שרה דמתקריא גוציא או גוציא דמתקריא שרה ועיי"ש בד"ח סק"ט ובטי"ג עצמו בביאור סעיף קטן כ"ז כתב דלא כתבינן שם העריסה דהיינו שתי השמות יחד מפני שזה נשתקע ובתר השתא אזלינן ומה שהקשה עליו הד"ח שם סק"ט לדברי הטי"ג שכלל לנו בהחלט דאפילו הרוב בשם אחד הוא קיצור השם וא"צ לכתוב הקיצור ורק לכתחלה כותב שם העריסה שאסיא טויבא דמתקריא טויבא א"כ למה לא נכתוב כאן שרה גוציא וא"ל דשרה גוציא נשכח ונשתקע ז"א דהא מקצתם שקורין שרה ס"ל להטי"ג דלא נשתכח שם גוציא ורק שמקצרין וכן נמי לאותם שקורין אותה גוציא לא נשתקע שם שרה ורק שמקצתן קורין גוציא וא"כ לכתחלה ה"ל לכתוב שרה גוציא דמתקריא שרה ודמתקריא גוציא עכ"ל ולע"ד לק"מ דבשלמא אם עדיין המועט קורין אותה בשתי השמות יחד הרי לא נשתכח ולא נשתקע שם העריסה לכן מה דהרוב קורין אותה רק בשם אחד חשוב רק קיצור השם דהא ידוע דניתן לה מהעריסה שתי השמות יחד אלא דכונתם לקצר אבל אם שום אדם אין קורא בשתי השמות יחד הרי נשכח ונשתקע צירוף השתי שמות אלא הוי כאשה שיש לה שתי שמות חלוקין דהוי כל שם בפני עצמו שם אחר לגמרי מן הצירוף שתי השמות ביחד ויש להביא ראיה מהתוספתא ריש פרק שני דקידושין ע"מ ששמו יוסף ונמצא יוסף ושמעון מקודשת ולא תני רבותא יותר דנמצא יוסף שמעון דהיינו שנקרא שניהם ביחד אבל יוסף ושמעון משמע דאיכא דקרי