תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלה

שחופרין ומוצאין מעיין יוצא ממנו נפט לכן כותבין מי מעיינות לברר שמסתפקין ממים ומ"מ אין זה שינוי כיון דמעיינות יש לפרש ג"כ על מים כרוב מעיינות שבעולם ואינו רק כחיסר תיבה אחת מהטופס מה שאינו מוכרח כל כך לכתוב דכשר אם כבר ניתן הגט

וגם לפימ"ש דיש חילוק בין מימי למי דמי מורה דאין רק מין אחד וי"ל לפיכך כותבין מי מעיינות ולא מעיינות לבד לברר הסימן של העיר ביותר דכל המעיינות שבו רק מין אחד מ"מ אין שינוי במשמעות בין אם כתב מי או חיסרו כיון דגם מעיינות יש לפרשו הכי והכי ועיין ג"פ בסימן קכ"ח בס"ק ט"ל ובס"ק נ"ב ובפ"ת בס"ק כ"ג

ויל"ע דבשו"ת בית יוסף בדיני גיטין שאלה א' פסק לכתוב בגט במתא טבריא דעל כיף ימא דטבריא יתבא וממימי הים מסתפקא וכן הובא בכנה"ג סימן קכ"ח וכן נוהגין לכתוב שם כמ"ש בהגהות מהרי"ש בסוף לקוטי שמות עיירות לטי"ג והרי הים אינו רק מצד אחד של טבריא כדאיתא בפ"ק דמגילה דף ה' ע"ב וסתמא רק מין אחד הוא ולא נחלק בסכינא חריפא שיהא מקצתו מתוק ומקצתו מר או מקצתו חמין ומקצתו צונן וא"כ לדברי הגאון יש לכתוב וממי הים חד מם וחד יוד ואף דאבן עזרא חולק למה נכניס בספק ואי כתב במי אתי אליבא דכ"ע ומפרט דאין לחלוק על הגאון ואפילו ס"ל כרבינו סעדיא ז"ל דלעיל דמימי היינו הראוין לשתיה ומי היינו שאינו ראוין לשתיה הלא כבר הכריח בחת"ס הנ"ל דעכצ"ל דמי יש לפרש הן על שאין ראוין לשתיה הן על ראוין לשתיה וא"כ יותר נכון לכתוב רק מי במם אחד דאתיא לכ"ע ופוק חזי מה עמא דבר ברובא דרובא מקומות שהובא בטי"ג בשמות עיירות כותבין רק מי במם אחד אף דראוין לשתיה ובטי"ג בשמות עיירות אות כ"ז הניח בצ"ע למה כותבין מי אף דראוין לשתיה דהרי כותבין דיתבא דהיינו ישוב העיר על אותן מעיינות דמסתפקין מהן עיי"ש וגרם לו שלא זכר אז מ"ש האבן עזרא בשם הגאון וגם הא"ע לא חלק עליו לומר דמימי בשני ממין חלוק מן מי בחד מם דמימי מורה על הראוין לשתיה ומי מורה על שאין ראוין לשתיה אדרבה ס"ל לאבן עזרא שם דשוין הן בפירושם וגם לא נחית הטי"ג למה דהכריח החת"ס

ולכאורה י"ל מ"ש הב"י לכתוב בטבריא וממימי הים מסתפקא משום דבארה של מרים עומד בתוך ימא של טבריא ומסתמא יבין הרבה יותר וחשוב שני מינין אבל לאו כל אדם זוכה לשתות מאותה הבאר וכדאיתא במשנת חסידים מסכת ת"ת פ"ד ואיך יאמר וממימי הים מסתפקא ובפ"ט דנגעים מ"א תנן מי טבריא ואם לא נמשך מן ימא דטבריא אלא הוא מעיין בפני עצמו א"כ ליתא בהים וליכא שתי מיני מים בים והל"ל ג"כ מי ים ואפשר לפימ"ש בב"ר פ"ד הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה וא"כ מסתמא שני מינים הם ומסתפקין משניהם: פט

אחד בא לגרש ואמר שם אביו לעלות לתורה משה נתנאל ובפ"כ נקרא רק תנאול הנה בשו"ת בית שלמה סימן קכ"ט בחלק אה"ע פלפל הרבה אם לכתוב תנאל בלא ואו או תנאול בואו לכן דעתו שלא לכתוב הכינוי כלל בשם אביו עיי"ש ולע"ד יש לכתוב הכינוי המכונה תנאל בלא ואו אף דנראה הקריאה כמו בואו דהרי שם יודה חנה צביה שרה רבקה כולן נראה קריאתן במלואפום ומ"מ כותבין כעיקר השם ה' לבסוף וכ"כ מהר"ם בביאורו בשם יודת דאין להסתפק שמא יש לכתוב יודת בלא יוד לאחר הדלת מאחר שאין דרך לדחוק הדלת לקרותה בחירק או שמא יש לסיים בסמך כסתם שם כינוי שאינו לשון עברי דמ"מ כיון שעיקר השם יהודית של עברי והכינוי קרוב ללשון עברי אין לשנות ממה שכותבין עיקר השם הרי שכתב דאין להסתפק והובא בטי"ג בשמות נשים אות יוד סק"ה ובאה"ש בשם יהודית סק"ד וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"ב סימן ק"ן באחד שהיה שמו צבי אלימלך ונקרא בפ"כ הירש מלך ונסתפק השואל דשמא יש לכתוב מילך ביוד לאחר המם כיון דהקריאה בצירי והשיב כיון דשם הקודש הוא אלימלך מסתמא הכונה על מלך שבלשון הקודש וקצת שינוי במבטא אין קפידא לכן יכתבו מלך בלא יוד והובא ג"כ באה"ש בשם מלך אות כף וכה"ג כתב בטי"ג בש"א אות נון סק"ה ועיין בפ"ת בקונטרס השמות בשם סעדיה ובפ"כ נקרא שעיה דכתב בג"מ דיש לכתוב דמתקרי ישעיה ואין להשגיח על קריאת העולם שלא בדיוק וכן פסק בקונטרס השמות להרב מהוסאטין דיש לכתוב אליהו דמתקרי אליה אף דבקריאת העולם נקרא עליה בסגול דלא כאה"ש

אך אם חותם תנאול בואו אין לשנות חתימתו כיון דכינוי זה לא מצינו בתורה ויש שינוי במבטא ואינו דומה לשם הירש דכותבין בגט ביוד אף דנקרא הערש דהתם כן דרך לכתוב בשטרות וכתבים גם כן כתבו כל מסדרי גיטין ושכיח שם זה משא"כ שם תנאול או תנלוא אין לשנות חתימתו כשכותבין הכינוי וכמ"ש בית שמואל בשמות אנשים חליפא הוא מלשון התחדש ע"ש יחליפו כח ואין כותבין כליפא דהוא מלשון מכשול ואם חותם א"ע כליפא בכף ואלף אין משנין ולא אמרינן בזה דאין משגיחין בחתימתו כמ"ש בשם יהושע דשאני הכא דלא אשכחן שם זה בשום מקום ס"ש והא דס"ד לשנות חתימתו אע"ג דכתבתי כמה פעמים דאין לשנית חתימתו צ"ל משום דשם כליפא קורין רפה ואין שינוי במבטא בין שם כליפא לבין שם חליפא לכן ה"א דאיו משגיחין בחתימתו כאשר כתבתי בשם פנחס חננו מפני דלא מצינו שם זה בשום מקום היפך חתומה שלו לכן אזלינן אחר חתימתו ואין משנין חתימתו עכ"ל: צדיק

איש שולח גט לאשתו הדרה רחוק ממנו ובמקום מולדתה נקראת לאה וכן שמה מעריסה אך במקום שדרה ושם מקום הנתינה נקראת לינא בת צלאל ויותר לא נודע לא מעליה לתורה ולא מחתימתו ולא מעריסה והמגרש במקום הכתיבה נקרא ארון אריה לעליה לתורה אבל בפי כל נקרא ליב ובמקום נתינת הגט נקרא לעפאלד

הנה בספר אהלי שם בכלל ג' סק"ז כתב נ"ל דאפילו אם במק"כ קורין אותו אריה ובמקום הנתינה ליב יש להקדים בזה מקום הכתיבה ולכתוב אריה המכונה ליב ולא שייך בזה לומר דמקום הנתינה עיקר ומקום הכתיבה טפל דהא גם במקום הנתינה שקורין אותו ליב כ"ע ידעי דשם ליב אינו אלא כינוי לשם הקודש ויבינו בניקל דשם העיקר שלו הוא