תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלד

דסנהדרין כיון שהחוב ביד הלוה זכה במה שביד עיי"ש וה"ד כשניחא להלוה בכך אבל בעל כרחו אינו קונה לו ידו וחצרו וכמ"ש תוס' בפרק חז"ה דף נ"ד בד"ה ארעתא ורב המנונא שבזהר זה רצה לקיים הל"ת ועשה דפריעת שכיר ולכן לא רצה לזכות לו חצרו וידו ממילא אינו רק כפקדון בידו וחל עליו המצוה אלא שלא תאמר לו יהא רק כפקדון תו ליתא הלאו ועשה לכן אמר להפועל דלא איתחזי שיהא נפש הפועל אצלו בפקדון כדאיתא שם ממילא לא פקעה המצוה והגמרא דאמר לא תבעו אינו עובר עליו היינו כשאין בעה"ב מקפיד בכך ומרוצה בהרווחת הזמן וזוכה לבעה"ב ידו על אותו זמן ולא הוי פקדון כלל דיכול הבעה"ב להוציא המעות כולו שבידו עד אותו זמן לכן תו אינו עובר כלום והיינו דא"ל רה"מ להפועל הטעם דלא איתחזי להיות אצלו השכירות בפקדון ולא אמר שאינו רוצה לעבור בל"ת ועשה דביומו תתן שכרו אלא שלא יאמר נהי דלא זכה בע"כ מ"מ יהא כפקדון לכן א"ל דגם בפקדון לא נפקעו המצות: פז

איש חסיד היה ובר אבהן של"ח ורצה בני משפחתו להוליכו למקום אחר יען כי היו יודעים שלא היה ניחא להנפטר להקבר בעירו אך בזאת נתרצו לקברו בעירו אם יסכימו הח"ק לבנות אוהל על קברו והסכים ראש הח"ק וקיבל בעד הקרקע והסכמת הענין איזה סך ונקבר בעירו ואחר איזה שבועות של"ח גם זה ראש הח"ק ונקבר אצל החסיד זה וכעת בני ראש הח"ק אין מניחים לעשות אהל על קבר החסיד באמרם שאין זה תפארת אבותם שיהא מונח אחורי הפרגוד

תשובה פשיטא דזכו משפחת החסיד במקחם לבנות אהל על קבר החסיד ומה לזה ראש הח"ק להתכבד בקנין חברו וא"צ לראיה ומ"מ אביא ראיה מחו"מ סימן קנ"ד סכ"ח ראובן שמכר או נתן כאחד הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית להחצר ורצה זה שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו וכתב הסמ"ע בסימן קנ"ה סעיף י"ט סקמ"ג דמיירי אפילו דאין היזק ראיה לבעל החצר אלא כיון דלוקח החצר הבונה כותל אין עושה היזק לבעל הבית בבניינו בידים אלא בגרמתו עיי"ש וק"ו כאן דבפירוש נמכר מן הח"ק על דעת להעמיד אהל ועדיין לא היה קבור אצלו אחר ואח"כ הונח ראש הח"ק ובא בגבולו ופשיטא דלבנות כותל לסתום חלונת הבית הוא היזק גדול יותר מזה שאין תפארת להמת שיהא מונח באחורי הכותל של החסיד ובר אבהן ולו שקיל ישקל ההיזקות או אפילו יחשב זה היזק גדול יותר מסתימת החלונות מ"מ כיון דראש הח"ק קנה מקומו אחר שבני משפחת החסיד זכו וקנו להעמיד אהל על קבר החסיד ובבנין האהל אין עושין ההיזק בידים לראש הח"ק רק בגרמתן הרשות ביד משפחת החסיד לעשות בשלהם הוא ק"ו מדין הנ"ל דזה שקנה הבית קנה ביחד עם זה שקנה החצר ולא פירש בפירוש שיוכל בעל החצר לסתום חלונות הבית וכאן פירש בפירוש שיבנו אהל על קבר החסיד דממילא נמצא מי שיקבר אצלו יהא מונח אחורי הכותל יהא מי שיהא ומחלו החיים על כבודם ובכללם ראש הח"ק: פח

אם במקום שכותבין בגט מי מעיינות כתב מימי מעיינות עיין בג"פ סימן קכ"ח סקמ"ח שהביא פלוגתא כשכתב ממי מעיינות מסתפקא במקום שכותבין ומימי מעיינות מסתפקא אם הוי שינוי ואין להכשיר רק בשעת הדחק או לא הוי שינוי והביא הג"פ בשם הגאון רבינו סעדיא ז"ל דיש הפרש בין מימי ובין מי כי לשון מימי נזכר על המים הראויין לשתות כמו ונתן מימיו ובירך לחמך ומימיך ולשון מי נזכר על שאינם ראוים לשתות כמו על מי המבול מי נח מי הים לכן אין להכשיר רק בשעת הדחק ובשו"ת חת"ס ח"ב סימן י"ד השיג על זה עיי"ש ואישתמיט לתרוייהו מ"ש אבן עזרא בפ' וארא פסוק י"ט דאמר הגאון כי מימי כפול מים מתוקים ומים מרים כמו הים והשיג עליו הא"ע דשכח מי הירדן יכרתון דהוא לשון רבים ומלת מים כאשר הוא סמוכה אל סימן המדבר לעולם הוא כפולה כמו מימי ומימיך עיי"ש הרי דלא כתב דמימי נאמר רק על מים מתוקים וגם אין טעם למה יתפרש על מתוקים ומרים דוקא או על מתוקים לבד ונראה דהגאון סתם הוא ר' סעדיא הגאון וכמ"ש במערכת גדולים סוף אות סמ"ך מהרב חיד"א ז"ל וידוע דאין לחלוק על גאון כי אם בראיה ברורה

ונראה דס"ל לר"ס כיון דמימי כפול מורה על שני מיני מים או יותר אבל מי מורה רק על מין אחד יהא איזה מין שיהי' ומימי מפני שהוא כפול מורה על שני מינים ויותר יהיו איזה מינים ומה דנקט מרים ומתוקים לאו דוקא דה"ה שאר שני מינים כגון מלוחים ואינם מלוחים או חמין וצוננים וע"כ מודה ר"ס דמים הוא לשון רבים כדכתיב נערמו מים לכן גם מי הירדן יכרתון ג"כ לשון רבים אבל מ"מ הוא מין אחד אבל כשנכתב בשני ממין ואינו על סימן המדבר ע"כ מורה על שני מינים לכן נראה עיקר כדעת הפוסל אם במקום דכותבין מימי כתב מי דמסתמא מש"ה נהגו לכתוב מימי מעיינות משום דיש שם שני מינים והוי שינוי דגרע מאם חסר כמ"ש רמ"א ס"ס קכ"ח ואין להכשיר רק בשעת הדחק או עגון וא"כ ה"ה להיפך כשהמנהג לכתוב מי מעיינות וכתב מימי מעיינות דבמקום דהמעיינות מין אחד יש לכתוב מי מעיינות בחד מם לבד ובמסכתא פרה פ"ח מ"ח תנן לא נאמר ימים לשון רבים אלא שיש בו מיני ימים הרבה וס"ל להגאון דמי נמי רבים רק כשסמוך למלה אחרת כתוב מי וא"כ קשה למה כתיב מימי מצרים הא ג"כ סמוך אע"כ מפני שיש מינים הרבה כמו ימים

ואם חיסר מלת מי ולא כתב רק מעיינות אפשר דאין קפידא בדיעבד דכבר ניתן הגט ועיין פר"ח סימן קכ"ה ס"ק טל ושו"ת חיים שאול ח"א סימן טית דאם חיסר תיבה אחד מן הטופס רק אם נתגרשה כשר בדיעבד אף דאין מוכרח כל כך לכתבו וצריך להבין למה נהגו כלל לכתוב מי מעיינות ולא סגי לכתוב רק מעיינות ואפשר משום דמעיינות לבד מורה רק על מעיינות הנובעין ונשארו בתוך הגומות ואין נמשכין כמ"ש הג"פ בסימן קכ"ח סקנ"ב מלשון רש"י בביצה פרק משילין וכ"כ שם ס"ק מ"ה משו"ת משפטי שמואל דלשון מי הים מורה על המים הנמשכין ואינם הים עצמו עיי"ש לכן כיון דיש מעיינות דנמשכין המים מהלאה מן הגומות ועפ"י רוב מסתפקין מזה לכן כותב מי מעיינות ויותר נראה כיון דיש