תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלג

עיי"ש וא"כ הא בחו"מ סימן רמ"ד בשליח לומר לסופר לכתוב שטר מתנה מביא פלוגתא בזה וא"כ למה כאן כ"ע מודים דבעה"ב אינו עובר וגם בנוב"ת חיו"ד סימן קמ"ז כתב דזה תליא בפלוגתא דאומר אמרו אם בחד שליח שליחו כמותו אף במילי

ולפימ"ש במח"א הלכות שלוחין סימן חית דכשאמר לשליח לך ומכור לפלוני המוכר הוא המקנה ולא השליח וכשא"ל מכור זה סתם השליח הוא המקנה ולפיכך אין השליח יכול לקנות לעצמו עיי"ש ולפי זה יש ליישב דברי מהרי"ט דדייק וכתב שאם אמר אדם לחברו צא והקדיש שור אחד משוורי אין בו דין הקדש דמילי ננהו עיי"ש ולמה לא כתב דאמר צא והקדיש שורי או שור פלוני אלא ודאי דוקא כשאמר לו הקדיש שור אחד משוורי דלא ייחד לו איזה שור דתלה בדעת השליח איזה שירצה השליח דאזי השליח מקדיש ומילי לא ממסרי כה"ג להיות כח ביד השליח להקדיש דבר שאינו שלו איזה שירצה משא"כ כשאמר לו הקדיש שור פלוני דלא תלה בדעת השליח כלל דבעל השור הוא המקדיש בזה שלוחו כמותו ובזה מיושבין כל הקושיות שהקשו על מהרי"ט דגם באומר אמרו מיירי שייחד לו איזה סופר וכן בהפרה נדר אשתו וכן הא דתמורה דיכול להקדיש ע"י שליח מיירי כה"ג ובחו"מ סימן רמ"ד מבואר דיש מכשירים באומר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני דאזי לא תלה בדעת השליח שהוא יבחר מי יכתוב ומי יחתום וכן הא דב"מ דאמר צא ושכור לי פועלים דלא ייחד איזה פועלים ועוד יותר מזה דלא פסק הבעה"ב בכמה ישכור אלא תלה בדעת השליח לשכור מי שירצה ובכמה שירצה לשכור זה הוי מילי ולא ממסר לשליח והא דאמר בגיטין דף ס"ו באומר אמרו לסופר דתליא בפלוגתא היינו דיש סופר מיוחד וא"צ לפרש לסופר פלוני אבל בעדים באמת מבואר דאמר אמרו לפלוני ופלוני שיחתמו ולפיכך אצל סופר לא אמר בגמרא לסופר פלוני דסתמא מיוחד וידוע סופר הממונה לכתוב גיטין אבל עדים דאפשר בכמה עדים פרשו דאמר ולפלוני ופלוני ויחתמו תדע דאלת"ה למה גם אצל עדים לא אמר סתם ולעדים שיחתמו והב"ח אה"ע סימן ק"כ כתב נמי דאם אמר אמרו לפלוני שיכתוב זה לא הוי מילי ואם לא אמר לפלוני זה הוה מילי ועיי"ש והיינו לפי מה דשמואל פליג אדר' יוסי בחדא כדאיתא בגיטין דף ס"ו וס"ל לשמואל דאם אמר אמרו לפלוני לא הוי מילי וממסרו לשליח מדינא ובטו"ז על אהע"ז סימן ק"כ העלה ג"כ בדעת הר"ן דאם אמר בפירוש אמרו לפלוני ל"ח מילי ואם לא פירש לפלוני הוי מילי עיי"ש

ולפ"ז בשלח שליח לקרוא לרופא פלוני וגם השכר קצוב לא חשוב מילי ושלוחי כמותו וחל על בעה"ב עשה דביומו תתן שכרו ולא תלין פעולת שכיר ואין לנו רק חידוש המבואר בגמרא דאמר צא ושכיר לי פועלים דשליח שוכר ופוסק השכר גם לא פרט לו איזה פועלים דאזי חשוב רק שכיר של השליח דמדעתו שכרו

אך ברופאים בזה"ז דמחללי שבת ואוכלין נבלות וטרפות דמבואר בחק יעקב סימן תמ"ח סוף סקי"ד דיש למנוע מלקנות מיד אחר הפסח שכר או יי"ש מישראל עובר עברה לפי שהוא חמץ שעעה"פ ואע"פ דאיתא בפ"ק דחולין חמצן של עוברי עברה מותר מיד לאחר הפסח מפני שהן מחליפין היינו בעובר לתיאבון דלא שביק היתרא ועביד איסורא יא משא"כ בעובר להכעיס ועכשיו כולם מיקרי עובר להכעיס עיי"ש וא"כ כיון דבב"מ שם ממעט מאחיך גוים כ"ש עובר עברה להכעיס דגרע מגוים דגוים אין מורידין ועובר להכעיס מורידין ואינו אחיך כדאיתא בע"ז דף כ"ו ע"ב וביו"ד סימן קנ"ח גם לא שייך גביה הטעם דאמרה תורה בדברים כ"ד ואליו הוא נושא את נפשו כיון דמורידין אותו אך לפימ"ש בב"ח יו"ד סימן קכ"ט והובא בש"ך שם דמומר להכעיס כל שלא יצא מהכלל אסור להלוותו ברבית ה"נ עוברין עליו על לא תלין ועל ביומו תתן שכרו דאחיך מקרי אך כ"ז כשתבעו השכר אבל כשלא תבעו דאינו עובר עליו אפילו כשהשכיר ישראל גמור אף דמ"מ אסור כדאיתא בזהר פ' קדושים נראה דאינו רק איסור מדרבנן בזה יש לסמוך דאפילו איסורא ליכא דכיון דאינו עובר במה שכתבה תורה מנלן להמציא איסור תורה בלא רבויא מקרא ועוד דבש"ס ופוסקים לא נמצא איסור זה כלל ועמ"ש בערך ש"י לחו"מ סימן של"ט

ובתוספתא פרק יו"ד דב"מ תני אם אמר לאחד לשכור לו זה אינו עובר עליו ומאי בעי בזה ולא סגי לומר לשכור לו אלא לפימ"ש א"ש דקמ"ל אף דפרט לו איזה פועל שישכור ולא תלה בדעת השליח איזה פועל שירצה השליח מ"מ כיון דתלה פיסוק השכירות בדעת השליח אינו עובר כיון דהוי מילי אין כח בשליח להיות כמשלחו לשכור כפי דעתו ולא אמרינן בזה שלוחו כמותו וכמו דפסקינן באומר לשליח אמור לאחר שתרצה שיכתוב שטר מתנה דמילי לא ממסרי משליח לשליח כיון דתלה בדעת ראשון לומר לאיזה סופר שירצה השליח דאידי ואידי חד טעמא דאין כח במילי לומר שלוחו כמותו היכא דתלה איזה דבר בדעת השליח

וראיתי בשו"ת שו"מ מהדורא שתיתאה שאלה א' דכתב דלפיכך בשכרו ע"י שליח אינו עובר בבל תלין כיון דבלא תבעו אינו עובר עליו מכ"ש במקום שמן הדין א"י לתבעו דלא עבר בב"ת וא"כ כששכרו ע"י שליח אף ששלוחו של אדם כמותו אבל הפועל א"י לתבוע כי אם זה ששכרו וא"כ שוב אינו עובר בב"ת עכ"ל ודבריו תמוהין כיון דאמר השליח לפועלים שכרכם על בעה"ב כדאיתא בגמרא ושליח של אדם כמותו ודאי מן הדין יכולין לתבוע את בעה"ב והא גם השליח א"י לתבוע כיון דאמר שכרכם על בעה"ב א"כ אבדו שכרם גם מ"ש דהוה כמצוה שבגופו כמו תפילין דלא אמרינן ששא"כ לא נראה כלל אבל מה שכתבתי דמשום מילי לא ממסרי לשליח מ"מ ודאי יכולין לתבוע את בעה"ב כיון דעשו לו מלאכה וגילה דעתו דניחא לו אפילו אם היכא דליכא גילוי דעתו היה הדין דא"י לתובעו או א"צ לשלם רק בפחות שבשכירות מ"מ היכא דגילה דעתו דניחא לו במה שיפסק השליח ודאי דצריך לשלם כפי הפסיקה דגילוי דעת מועיל לחייבו כדאיתא בב"ב פ"ק דף ה' ע"א ובב"מ דף ק"א ובחו"מ סי' קנ"ז ושע"ה ומ"מ לענין שיחויב בב"ת כיון דמילי לא ממסרי לא הוי כשכרן ממש והוי כבאו ועשו מלאכה מעצמן דאינו עובר בב"ת

ובגוף דברי הזהר פ' קדושים דף פ"ה י"ל דאינו מחולק עם הגמרא לפימ"ש בשו"ת תשורת ש"י דסילוק לזמן לא מהני וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן קס"ט סוף סקכ"ו והרווחת הזמן דמהני מתורת מחילה בדיבור לבד הוא מטעם שכתב הראב"ן שבמרדכי פ"ק