תשורת ש"י מהדורא תנינא תקלא

אדם יכול להוציא שני דברים כאחד וכן הוא בחו"מ סי' רנ"ג ס"ט וא"כ ה"נ מעולם לא הקדים זכות לנשואי קרוביו בכל הבית ולא נתן להם כלל דירת האשה בפירוש ממילא לא זכו מכח אומדן דעת מחמת דברים שבלבו

וגם טענת האשה דיש אומדנא שתטול גם אחרי שנשרף מדצוה שתתן שליש סיקראציא אינו שום אומדנא לדעתי דאפשר כיון שרצה בטובת האשה ורצה שלא תלך לאיבוד זכותה צוה שתתן שליש סיקראציא כדי שתקח אחר השרפה פרעון הדירה מדמי הסיקראציא וודאי מגיע לה שליש ממון ממה שפרעו הסיקראנטין ועוד כיון דיש אומדנא להפוך לזכות קרובי הנשואין ממילא אתרע אומדנא שלזכות האשה אף דאם היה אומדנא דמוכח היה מהני להאשה ויו"ח להמשיך נתינת הדירה גם אחר השרפה כיון דפירש ואמר שנותן לה שליש הדירה מ"מ השתא דליתא אומדנא דמוכח אין להוציא מיד היורש דאורייתא דלא מועיל אומדנא להוציא כדאיתא בב"ב דף צ"ג ובחו"מ סי' ת"ח

לכן נראה עיקר דחוזר הכל להיורש דאורייתא דאפילו נימא דתוס' חולקים על הרשב"א וס"ל להתוס' דגוף לשון לעולם משמע אחר שישרף נמי ויבנה שנית ואצ"ל משום דמיותר לטפויי אתא וממילא ליכא למימר דלשופרא דשטרא כתב כן ואינו מיותר מ"מ מאן ספין להוציא מן היורש דאורייתא דחשוב מרא קמא דהרי קמן דתוס' נמי לא ברירא להו איך המשמעות וכתבו תרי תירוצים גם רש"י שם לא ס"ל הכי והרשב"א ס"ל ודאי דמלת לעולם אין בי משמעות גם לאחר שיחרב וגם מחמת יתור לשון לא מרבינן להרשב"א וכמה ראשונים: פה

אחד רוצה ללמוד לכתוב סתו"מ רק כל מלאכות עושה בשמאל וכותב ואוכל בימין ופרמ"ג בא"ח במג"א סימן ל"ב סק"ה כתב דאין לקבלו לסופר ובשו"ת א"א חאו"ח ס"ב כתב שלא מלאו לבו לחלוק על הפרמ"ג למעשה ובשו"ת ד"ח בח"א חיו"ד סנ"ח מסיק להלכה ולמעשה דאין להעביר סופר שהרגיל עצמו לכתוב בימין אחר שנולד איטר ועיקר טעמו מחמת דהוי רק ספק דרבנן או ס"ס לקולא וגם אפשר יועיל לזה שירגיל עצמו מעכשיו לעשות כל מלאכות בימין דאף דיש בזה במרדכי שתי דעות אם מהני מרגיל עצמו לעשות בשמאל שיהא חשוב כאיטר כמ"ש מג"א בסי' כ"ז סק"ט ויוד היינו שמרגיל עצמו להיות כאיטר שלא כדרך רובא דעלמא משא"כ באיטר מתולדה ומרגיל עצמו לעשות בימין כרובא דעלמא וכ"כ בשו"ת אב"צ חאו"ח סי' ג' אלא דיש לחוש לברכה לבטלה שדעת פרמ"ג באו"ח סי' תפ"ט דל"מ בזה ס"ס ע"כ השאלה

תשובה מ"ש האב"צ דאם נולד איטר והרגיל עצמו לעשות בימין לכ"ע מהני כ"כ נמי בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ב' אבל גם שניהם לא ברירא להו סברא זו וכתבו רק דיש לומר כן ולע"ד אין לומר כן דטעם דמ"ד דמרגיל לא מועיל משום דע"י ההרגל לא נעתק הכח מיד ליד וזה שהיה יד כהה מפני שתש כחו יותר מיד שני ככחו אז כחו עתה והעיקר תלוי דיד שכחו עדיף הוא ימינו וא"כ ה"נ אם איטר מתולדה דהיה ימינו יד כהה מה יועיל מה שמרגיל עצמו לעשות הכל בימינו דהרי מ"מ נשאר הימין יד כהה כדמעיקרא דכחו חלושה משמאלו דהכא לא נעתק מיד ליד והא דיש בזה ס"ס יפה חשש משום דלענין ברכה אין לסמוך אס"ס וכ"כ בזכל"ח ח"ב ובשו"ת שמש צדקה סי' ב' דכמה פוסקים דעתם דאפילו יש ס"ס ויותר שחייב לברך אין לסמוך לברך וא"כ איך יברכו על תפילין של סופר זה

ועוד דבספר מצל מאש סי' י"ג כתב דלענין קיום מצות הן דרבנן הן דאורייתא שהוא עשה כך וכך אין לפוטרו אם עשה מטעם ס"ס ואפילו באלף ספקות ועכ"פ לכתחלה אין לסמוך על ס"ס לפטור עצמו במעשה כזה דאינו כשר רק מכח ס"ס או יותר ספקות יעיי"ש ובערך ש"י עיו"ד ס"ס ק"י עשיתי לו סמוכין משו"ת רשב"א וא"כ איך המחויבין בתפילין דהוא מצות עשה יסמכו לפטור עצמן בתפילין כאלו ואפילו יהא רק חשש פסול דרבנן ואפילו יהא ס"ס להכשיר מ"מ ודאי לכתחלה אין לסמוך על זה ומה גם ללמוד איש כזה לכתחלה מלאכת סת"ם

והא להלוקחים מן סופר כזה תפילין אף גם זאת דאם סופר כזה ימכור תפילין מכת"י יעבור בלא תונו לפימ"ש בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ה וז"ל מעשה במי שקנה כסתות הנקראים מקאטיס ואח"כ נודע לו דבספר פרח שושן הסכים דלכתחלה יש לחוש לאיסור פלאים משום גזרה אבל בעיקר הדין אין בו אפילו איסור דרבנן ורוצה לחזור מהמקח נראה שזה נקרא מום דכל דפרשי אינשי נקרא מום והכא דלכתחלה יש לחוש ודאי פרשי עכ"ל וכ"ש אם ימכור לחסידים ואנשי מעשה דודאי קפדי שלא יהא שום חשש פסול בתפילין שלהם

ועיין עוד במגיד משנה פ"ו מהלכות עירובין הלכה י"ג אהא דכתב הרמב"ם שם שביה"ש ספק הוא וספק העירוב כשר אעפ"כ ספק חשיכה ספק לא חשיכה אין מערבין עירובי תחומין לכתחלה ואם עירוב הר"ז עירוב וכתב במ"מ הטעם דלכתחלה אין מערבין שאין לו לבא לבית הספק שיהא התחלת העירוב בספק והובא בשער המלך בפ"ט מהלכות מעשר שני וכן הוא בש"ע סי' תט"ו ס"ב

ובשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ק"ב הביא נמי דברי הפרמ"ג בפתיחה לברכת השחר דנסתפק בס"ס לחומרא בברכה אי יברך וגם בספר זכל"א ח"ב האריך שדעת רה"פ דבספק ברכות לא אזלינן בתר רוב רק חיישינן למיעוטא ולא יברך מספק וס"ס מטעם רובא הוא וכתב הב"ש דהם נגד דברי הרמב"ם פ"א ממגילה שכתב דעיר שהיא ספק אם מוקפת חומה מימות יב"נ דקוראין בשני הימים ומברכין על קריאתה בי"ד לבד הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם וכ"כ הר"ן בפ"ק דמגילה דמברך בי"ד משום דהולכין אחר רוב העולם וכ"פ בש"ע א"ח סימן תרפ"ח וש"מ דאפילו בספק ברכה אזלינן בתר רוב והה"ד בתר ס"ס עכ"ל

ולע"ד מהא לא תיובתא דהא יש גם חזקה דמעיקרא אפילו העיר עכשיו מוקף חומה מ"מ אמרינן דאז בימי יב"נ עדיין לא היתה מוקפת חומה וכיון דיש רובא וחזקה חשוב כודאי דמהני אפילו להוציא ממון כדאיתא בירושלמי פ"ב דכתובות ובהרז"ה ומלחמות בריש פ"ב שם דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ אחר רוב וחזקה הולכין כגון הא דרוב נשים בתולות נשאות עיי"ש וה"נ אף דבס"ס או רוב לא סמכינן לברך וכמו דאין מוציאין ממון