תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכט

עיי"ש הרי אף דבעלמא היה מועיל הדברים שבלב כה"ג מ"מ קנין ברור אינו מבטל ולפ"ז נהי דלענין לבטל הקנין לא אזלינן בתר דברים שבלב הקונה מ"מ להיפך כשאנו באים לבטל הקנין חמץ משום דאכפת להקונה וקפיד בזה שלא יקנה רק כל המקח בזה ודאי לא חיישינן כיון דבלבו אין דעתו לקנות כלל ומ"מ מהני המקח וודאי בכה"ג לא עדיף הקונה מהמקנה וכמו דלגבי המקנה בהקנה שני דברים ואחד לא מועיל בו הקנין אמרינן דקנה מחצה ה"נ לגבי הקונה דמה אכפת לו במה דלא קנה גם הקרקע

ובלאו הכי נמי אם לא כלל מכירת הקרקע והחמץ בסך אחד אין הקנין בטל לגבי החמץ כמ"ש בנתיבות סימן קפ"ב וכ"כ בית שלמה שם אלא דהביא שם דהבית מאיר לא ס"ל לחלק בזה ולע"ד אין מן הב"מ שום סתירה לזה דלא דיבר כלל מזה שם בסי' מ"א

וראיתי בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ב סימן ע"ז דכתב דמהני השטר אף דלא חתם המוכר ואין השטר כת"י כיון דזכין לאדם שלא בפניו ואנן סהדי אלו היה ידע מוכר שאחר כותב השטר מכירה למכור חמצו היה ניחא לו ובדינינו היה מועיל השטר עיי"ש ולא נהירא לי דהא מבואר בנתיבות סימן מ"ה סק"ב דאם לוה התחייב עצמי בשטר שכתוב בי פב"פ התחייב עצמו בחתימתו במסירת הקולמוס או שכתוב בו פב"פ צוה לחתום דלא מהני בין בשטר ראיה בין בחיוב כיון שאין מן השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה כמ"ש התומים בס"ס ס"ח עכ"ל והרי יכול להכחיש שלא ניחא לו למכור קרקעו או לגוי זה שאינו בטוח אצלו וא"כ אין ראיה מהשטר כלל

עוד כתב בשו"מ שם דהרי אמרו בב"ק דס"ו מיתבי גזל חמץ ועעה"פ אומר לו הש"ל ואי אמרת יאוש קונה בעידנא דמטי זמן איסורא יאושי קמייאש ומשני זה אינו רוצה לקנות ולפ"ז כאן דהגוי רוצה לקנות ונתן כסף אד"ג וקיבל השט"מ וא"כ עכ"פ יאוש הוי ויאוש הוי כהפקר ואף דבעי מטי לידו הרי באמת מטי לידו דעכ"פ אחר אינו יכול, לזכות בו כיון שזה נתן אד"ג וקיבל שטר עכ"ל וג"ז לא נהירא כיון דלא קנה הקרקע שהחמץ מונח עליו א"כ לא מטי לידו ואם תאמר דקנה בכסף אצ"ל משום יאוש ומשום מטי לידו וגם בשו"ת שו"מ קמא ח"א סימן ר"ז כתב דהשטר מועיל אם צוה לאחר לחתום שמו במסירת הקולמוס ושם ראה מ"ש הנתיבות הנ"ל בראשית דבריו ולא שת לבו למ"ש בסוף סק"ב דלא חשוב לא שטר ראיה ולא שטר קנין: פד

איש של"ח ולא היה לו בנים כתב בהצוואה שהבית אשר לו ברחוב העיר שיהיה לקרן קיימת לנשואי קרוביו היינו ששכירות החניות וחדרים שבאותו בית יהיה לצורך נשואי קרוביו להם ולבני בניהם עד עולם ויהא כך אינטאבלירט אך שלאחות אשתו נותן בהבית הנ"ל דירה היינו לברור לעצמה חלק שליש מהחדרים של הבית הנ"ל לידור שמה היא ויוצאי חלציה עד עולם בלא תשלומי שכר דירה רק חלק שליש מסיקראציאן ושטייאיר וריפראציא שיצטרך הבית הנ"ל תתן האשה ובפירוש הותנה שאין לה וליו"ח רשות להשכיר דירתה ואם תעבור היא או יו"ח אבדה זכותה לעולם ותפיל דירה הנ"ל להקרן קיימת של נשואי קרוביו וזה ג"ש נשרף הבית וע"י השתדלות אפוטרפס של הקרן קיימת לא ניתן לו רשות רק לבנות ארבע חניות במקום בית הנשרף ודנים עתה יורשי האשה עם האפוטרופס דיורשי האשה טוענים שהחניות אחת או שתים שנבנה על מקום דירתה ותחזיר הוצאות המגיע על אותו בנין רק ינכו שכירות שקבלו עד עתה ואפוטרופס טוען דהמנוח צוה ליתן להאשה וליו"ח דירה בבית הזה שהיה ועתה שנשרף אבד זכותה כדאיתא בחו"מ סי' שי"ב סי"ז גבי שוכר בית זה ויורשי האשה אומרים כיון שהמנוח צוה שהאשה ויו"ח ישלמו שליש סיקראציא וכן עשו אומדנא דמוכח שדעת המנוח שאם ישרף הבית יבנה בית אחר תחת זה

תשובה כיון שכתב המצוה שנותן בהבית הנ"ל לאחות אשתו דירה חלק שליש מהחדרים ממלא אחרי שנשרף אבדה זכותה כדאיתא בחו"מ סימן שי"ב סי"ז ואף שכתב לדור שם היא ויו"ח עד עולם לא מרבינן מזה גם אחר שישרף ויהא נבנה וכמ"ש בשו"ת הרשב"א בשו"ת תולדת אדם סי' ש"פ והובא גם כן בשו"ת ראנ"ח ח"ב ס"ס ס"ג בנידון דשמעון שהיה לו באר בחצרו והיה לראובן דרך לכנוס בחצר שמעון לשאוב ממנו מים ונהרסו כותלי הבאר בענין שאי אפשר לשאוב עוד והשיב הרשב"א שכיון שנפל אזדא ואינו חייב לחזור ולבנותה ומה שטוען ראובן על השנות בשטר מלת לעולם פעמיים דלטפויי אתא ואפילו נפלה בני לה אינה טענה והובא ג"ס בב"י ורמ"א בחו"מ ס"ס קע"ג וכתבו אפי' חזר ותקנו וה"ט דבסימן שי"ב בב"י ורמ"א שם כתבו בשם הרשב"א דאם השכיר לו בית זה וכפל אינו חייב לבנותו ואפילו בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו ועכ"פ חזינן דאפילו כתב לעולם אי נפל אזדא זכותה אפילו נבנה שנית

ולכאורה תליא בשני תירוצי התוס' בפ"ב דשבועות דף ט"ז ע"ב בד"ה קדושתי קדושת עולם אהא דאמר שם מקדש קדושתו קדושת עולם דהקשו הא אחר שחרב המקדש בראשון ושני פסקה קדושתו ותרצו דקרי לה קדושת עולם יותר ממשכן לפי שהאריך בקדושה כל זמן שלא נחרב אי נמי לפי שאינו ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום קרי לה קדושת עולם והובא בקה"י אית עין וא"כ לפי תירוץ ראשון אף דנפסק הקדושה לגמרי כשנחרב קרי לה קדושת עולם אפילו לא היה חוזר עוד לקדושתו ולתירוץ שני לא שייך לשון עולם רק משום דגם אחר החורבן כשיבנה תחזור לקדושתה ולפ"ז ה"נ משמע עד עולם דגם אחר שישרף ויבנה תחזור האשה לזכותה מ"מ כיון דתליא בשני תירוצי התוס' ממלא בין נימא דחוזר המקום לקרן קיימת של נשואי קרובי המצוה דתחלה נתן הכל להם ומידם ניתן להאשה וחשובי המה מרה קמא בין אם נימא דמיד המצוה ניתן לה וחשובי יורשי המצוה מרה קמא בין כך ובין כך אין להוציא מחזקת מרה קמא מספק

ועוד כיון דהרשב"א פסק להדיא דלא מרבינן מלשון לעולם שיהא זכות המקבל אחר שנפל ונבנה שנית אין ספיקן של התוס' מוציא מידי ודאי של הרשב"א אפילו תהא האשה חשובה מרה קמא ועוד הא הרשב"א כתב הטעם דלשופרא דשטרא כתב הכי א"כ י"ל גם התוס' מודי בזה

וחידוש אצלי שהב"י ורמ"א השמיטו מ"ש הרשב"א דאפילו כתב לעולם ונפל ונבנה אזדא חזקתו ואפשר ס"ל דהרשב"א ע"כ ס"ל דמשמעות לעולם אינו אפילו אחר שיפול לולא דנימא דלטפוי