תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכח

כך באו עוד אנשים לתוך החבורה והעמידו מהחבורה גבאים וטובים מנהלי החבורה ובקשו לעשות פינקס ולכתוב כל איש בדף מיוחד ונתעצמו מי יכתבו ראשון ראשון וטובי מנהלי החבורה טוענים דלהם משפט הבכירה הנה דבר זה נלמד מתוה"ק פ' ויקהל דכתיב והנשאם הביאו וכתב אה"ח לצד שבאו באחרונה נכתבו אחר מטוה העיזים בחכמת נשים עכ"ל הרי אף דהי' נשיאים כיון שבאו באחרונה נכתבו באחרונה גם רמב"ן כתב על פסוק ויבואו האנשים על הנשים כי טעם על הנשים שהם היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן עכ"ל הרי דפרסם הכתיב מי שבא בראשונה אף דהאנשים שולטים על הנשים כדכתיב והוא ימשול בך

וכן הוא בר"ה פ"ב כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן הרי דאין מכניסין הגדול שבכל העדים ראשון אלא זוג שבא ראשון אלא כיון דהזוג שבא ראשון באו בבת אחת מכניסין את החשוב שבהן והכי נמי כאן אלו שבאו תחלה להחבורה ובאו בבת אחת מקדימין הגדול שבהן דהיינו הגדול בתורה שבהן ואם שוין יש להקדים החשוב שבמע"ט או בזקנה דנגד זקניו כבוד ואם שוין בכל אלה יפילו גורל ולכאורה י"ל דעכ"פ באלו שבאו בבת אחת יקדמו הראשים כדאיתא בגיטין דף סמך ואחריהם ראשי כנסיות וכל העם דמשמע דראשי קודם אך נראה דשאני התם דזה הכבוד לפי שעתן דעכשיו הם ראשי כנסיות ולכשימנו אחרים אז יקחו האחרים שנמנו לראשי כנסיות אותו כבוד משא"כ הכא דכתובין בפנקס קביעין וקיימו והראשים אינם רק לזמן שנה וכדומה מאחר שנהגו כך כדאיתא בא"ח ס"ס נ"ג ועיין בה"ט בסימן קל"ו וז"ל הרמב"ם פי"ב מהלכות חתלה הלכה י"ח כל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות: פב

אשה באה להתגרש שמה מעריסה הינדא וכן נקראת כשאביה עולה לתורה ועושה לה מי שברך ולפעמים על צד המיעוט דמיעוטא קורא אותה אביה הינדא ובפ"כ וחתימתה שמה כשם כותים ואינו מעין שם הינדא כלל. נ"ל להקדים השם שנקראת וחותמת כיון דרובא קרי לה הכי וחותמת בו דהרי כתוב בפ"ת לאה"ע סימן קכ"ט סקמ"ד להקדים שם החול אף דיש לו שם הקודש דעולה בו לתורה כיון דרובא קרי לו בשם החול וחותם בו והעובדא היה דנקרא וחותם זיסקונד ליב ושם הקודם אלכסנדר יהודא ועשה כן הלכה למעשה אף דזיסקונד ליב כינוי לשם אלכסנדר יהודא ועיי"ש ואף דכתב רמ"א סימן קכ"ט סי"ד דאם נקרא שם ישראל בשם אחד ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי שם כותים והתם מיירי דגם רוב ישראל קוראים אותו בשם כותים כמ"ש הג"פ בס"ק ס"ד הא מקור דין זה מהרמב"ן שהביא בח"ר פרק השולח דף נ"א ומבואר שם דחותם בשם ישראל ובשו"ת הר המור סימן ל"ד פסק למעשה בשם אשה דהיה שמה ריזל ונקראת עכשיו טרעזיא לכתוב טרעזיא דמתקריא ריזל דשם השני עיקר כיון דרובא קרי לה הכי וגם שם ריזל לא נשתקע גם בספר חידושי אנ"ש סי' צדיק כתב לכתוב שארלטא דמתקריא שינדל ועיי"ש מה שכתב על דברי רמ"א הנ"ל דמיירי שאין ישראלים קורין לו בשם כותים לכן שם ישראל עיקר והנה הדברי חיים בשער התשובות דהביא תשובת חידושי אנ"ש כולם וגם אותה תשובה דסימן צדיק הביא על ענין אחר והשיג עליו ואם לא היה דעת הד"ח בזה כחידושי אנשי שם לא היה שותק לו וא"כ ודאי יש לנו לעשות כן על פי שלשה עמודי עולם דלא כאהלי שם כלל זיין סקנ"א ועוד כיון דאם נקדים שם הינדא יש ספק לנו אם לכתוב דמתקריא על שם הכותים דכ"ד הר המור שם או כדעת אהלי שם לכתוב המכונה עיי"ש ומרמ"א הנ"ל יש ראיה לכתוב דמתקרי כמ"ש לכתוב דמתקרי על שם כותים וכתב הב"ש דאיירי דאותו השם שנקרא בשם ישראל הוא ג"כ שם לעז אז כותבין דמתקרי והוא ממש כמ"ש הה המור ולא ידענא למה לא העיר האהלי שם מזה ומ"מ אף דמסתבר טעמיה דאה"ש מ"מ לא יצא מידי ספיקא לכן יותר טוב להקדים השם גיות ולכתוב דמתקריא הינדל: פג

מכר חמצו לגוי כנהוג בשט"מ ולא חתם דלא מועיל השטר לקנות הקרקע אם יש לחוש כיון דבטל המכירה לענין הקרקע תתבטל נמי מכירת החמץ אף דלא כללן בסך אחד אף דבדיעבד מהני מכירת חמץ לגוי בכסף לבד מ"מ הכא גרע כיון דלא קנה הקרקע כיון דלא חתם על השטר גם אינו כת"י המוכר

הנה בשו"ת בית שלמה בחא"ח סימן ס"ב פלפל דלפימ"ש הר"ן בפ"ב דקידושין בסוגיא דקידש חמש נשים בכלכלה אחת ונמצא בהן שתי אחיות דפסקו בה"ג ורמב"ם דכולן אינן מקודשת אם לא אמר הראויה מכם תהא מקודשת אף דקי"ל בקני את וחמור קנה מחצה דבשלמה במקנה י"ל דדעתו שיקנה מי שיוכל לקנות אבל הקונה דרך הלוקח י"ל כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו עיי"ש

ולע"ד שאני מכירת חמץ בע"פ דהרי הקשה במחה"ש בסימן תמ"ח וכתב דידוע שאין דעת הקונה לקנות כלל אלא כיון דקנה בקנין של תורה אף דאינו מיכוין לקנות קנה ואני כתבתי בחידושי שם משום דדעת אחרת מקנה לא צריך כונת הקונה וכיון שמוזיל המוכר המקח מהני דא"מ ומצאתי באמרי א"ש חחו"מ סימן כ"ה שכ"כ והחת"ס חיו"ד סי' ש"י תירץ קושית המח"ש דמה לי אם אין הגוי מיכוין לקנות אנן לא בעינן להקנות לגוי אלא להוציא מרשותו של ישראל ואפילו בדרך הפקר אינו עובר עליו והרי הישראל גמר ממכרו והוציאו מרשותו באמת ואלו רוצה הגוי להוציא החמץ ולהשליכו לחוץ לא ימחה בידו עיי"ש. ובחידושי לא"ח סימן תמ"ח הארכתי בכ"ז וא"כ לא שייך כאן טעם הר"ן כלל דיכול הקונה לומר במקח שלם דוקא אני רוצה דהא כל המכירה אינו רק מחמת דעת המוכר והרי הוא רוצה להקנות גם החמץ לבד אלא משום דלכתחלה לא סמכינן אקנין. כסף לבד מוכר גם המקום שמונח בו כדי שיקנה הגוי בקנין אג"ק או בקנין חצר והעיקר אצלו רק מכירת החמץ

עוד כתב בחת"ס שם לתרץ קושית המחש"ק כיון דקנה בדרכי הקניות שיודע הגוי שקונים בו מדינא ועשה מעשה הראויה רק שנאמר אין דעתו לקנות בכי האי גונא אמרינן דברים שבלב אינן דברים עיי"ש ועיין בנתיבות סימן פ"ה ס"ג דקנין שאני דדברים שבלב אינן דברים לבטל קנין ברור