תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכז

דפלוגתתם שם לענין דינא בממון ממלא אף אם איתרמי לענין איסורא יש לפסוק הכי וכדמוכח ברא"ש פרק הזהב סימן י"ז ומבואר ג"כ ברא"ש פרק שור שנגח דו"ה ס"ד והובא בפ"ח בפרק הזהב אות כ"ו וכ"ד רמב"ן ורה"ג מובא בש"ך חו"מ סימן שפ"ה וכתב שם הש"ך דכ"ד הרי"ף ורא"ש ס"פ החובל מדכתבו שם אהא דמביא רב ראיה דאם תפס מצוה מחברו חייב לשלם מדתניא ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ומעשה באחד ששפך וקדם חברו וכסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים וכתבו רי"ף ורא"ש איכא דמ"ד האי דחייביה ר"ג קנסיה להאי גברא ולא גמרינן מינה לדינא אחרינא והקשה הרי"ף אמאי גמר מינה רב אלא ש"מ דדינא הוא עיי"ש ולע"ד אדרבה מוכח דהאיכא מ"ד ורי"ף ורא"ש ס"ל מקנסא גמרינן דאלת"ה תמוהין דברי הרי"ף והרא"ש דהא רב ס"ל בגיטין דף נ"ג דגמרינן מקנסא וכן תמה הש"ך והניח בתימא אבל לע"ד ס"ל להרי"ף להלכה מקנסא גמרינן וכהובאות הש"ך שם לכן הבין בכונת האיכא מ"ד דלאו הלכה לדורות מה שחייבו ר"ג וכדמשמע לשון האמ"ד האי דחייביה ר"ג להאי גברא קנסא הוא דקנסיה דהיינו דרק הוראות שעה היתה להאי גברא דאל"כ למה האריכו להאי גברא והוראות שעה יכול לענוש ולא ליקבע הלכה לדורות כדאיתא ברמב"ם פכ"ד מהלכות סנהדרין ובטוח"מ ס"ב וס"ל להרי"ף והרא"ש הא דרב ס"ל בגיטין דמקנסא גמרינן היינו מה דתנן הלכה לדורות אבל מה דתנא דעשה מעשה באיזה אדם אם לאו דינא הוא רק קנסא י"ל הוראות שעה היתה בזה האיש ואיך יליף רב מינה אע"כ ס"ל לרב דדינא עביד ר"ג ולדורות הלכה כן ורב יליף זה דל"ש למקנסיה כיון דנזדרז למצוה כמ"ש הרא"ש טעם זה והאמ"ד לא דייקו כן והוכיח הרי"ף מרב דהכי דייק ואפשר גם להרי"ף הוי קנס אלא דדינא הכי לעולם ולא הוראות שעה לבד וכמו דינא דגרמי אף דאינו רק קנס לכמה פוסקים והש"ך ונקרא דינא כיון דנקבע להלכה לעולם לכן ס"ל להרמב"ם נמי בפ"ז מחובל הי"ד דהוי קנסא ובהכי מתירץ תמיהת המל"מ דאיך שבק הרמב"ם דפסק דגמרינן מקנסא דעת הרי"ף ודרכו דרמב"ם תמיד לפסוק כהרי"ף ומ"מ כיון דרב האי גאון ורמב"ן פסקו דלא גמרינן מקנסא וכ"פ הריטב"א בגיטין דף נ"ג והובא בי"מ שם ודאי בדרבנן אמרינן לקולא כיון דהגאון ס"ל הכי ורמב"ן וריטב"א ה"נ ס"ל ועוד די"ל גם הרי"ף ורא"ש הכי ס"ל אלא דס"ל דלא למשוי פלוגתא רחוקה בין רב ושמואל רב פליגי במערב ומדמע דשניהן מעשיהן שוין דמערב ומזיק לחברו בהיזק שאינו ניכר אבל בשני מצות שאין שוין והמעשים אין שוים מודה רב דמקנסא לא גמרינן וכמ"ש לעיל דיש לחלק בהכי

אח"כ מצאתי בפלפלא חריפתא שעל הרא"ש בפ' החובל שם דפירש דעת האיכא דאמרי דקנסא קניס ר"ג רק לצורך שעה והרי"ף והרא"ש פליגי וס"ל דהוא דינא לעולם מדינא דגרמי וגם דדהו הוי רק קנסא עייש"ה: עט

ראובן כתב לשמעון הדר במקום אחר לשלוח לו על הבאהן שכר ובא החשבון על השכר בעש"ק אבל השכר לא יבא עד ש"ק אם מותר לראובן למכור השכר לגוי ולמסור לו החשבון שיפדה השכר בש"ק ולמזוג למכור לאחדים ביום ש"ק

הנה לא מבעיא כשלא עשה ראובן שום קנין על השכר עם שמעון דאז לא נקנה לראובן עד שיבא לרשותו אלא אפילו עשה קנין טוב מ"מ כיון שאינו על דבר מיוחד בעין והרשות ביד שמעון ליתן לו שכר שירצה אינו רק חוב על שמעון וא"י למכור להגוי דבר שאין לו בעין רק חוב על קרקפתא דשמעון כשאר חוב ועיין ביו"ד סימן קע"ג ס"ד בש"ך סק"ח ולהנתיבות בסימן ר"ט אפילו קנין גמור לא מהני כה"ג רק למש"פ עיי"ש ס"ו וא"כ לא קנה שמעון השכר עד שבא לרשותו ונעשה הקנין בשבת דאסור כמ"ש מג"א בסימן רנ"ב סק"ה ול"ד להא דס"ס ש"ז דעכו"ם המביאים תבואה שחייבים לישראל בשבת והישראל נותן להם מפתח מאוצרו ועכו"ם נותנים לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו"ם במלאכת עצמם עוסקים ואין התבואה של ישראל עד אחר המדידה ויחשב עמם אח"כ דהתם יעשה החשבון אחר שבת ולא נקנה לישראל עד אחר שבת וכן מבואר בש"ע של הרב ר"ז זללה"ה שם סל"ז משא"כ הכא כבר נשלח לו החשבון ומיד שיבא השכר לרשות ישראל נהנה לו

אך אם הגוי לוקחו מהבאהן לרשות הגוי אין נגמר הקנין בשבת דאין שליחות לגוי כמ"ש הריב"ש ובמג"א סימן ת"ן סק"י ומשום דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ליכא דגוי אדעתא דנפשיה קעביד וגם משום מראית עין ליכא כיון דאין מביא השכר לרשות ישראל: פ

ומה ששאל אם מותר לעשות בעשטעלינג על חמץ והוא מוכר החמץ לגוי והחמץ יבא בתוך חג הפסח קשה להתיר כיון דהישראל לא קנה החמץ עד שיבא לרשותו ואינו יכול למוכרו לגוי קוה"פ אם המוכר לו החמץ היינו מי שעשה אצלו הבשטעלינג הוא גוי דאזי אם לא יבא החמץ ליד גוי זה שנמכר לו לא יהא שום ריוח לישראל זה א"כ כשיבא החמץ בפסח ויקבלנו הגוי יחויב לשלם ישראל ולא יהא הישראל רק סרסור משתכר ישראל בפסח באיסורי הנאה דחמץ של עכו"ם אסור בהנאה בפסח כדאיתא בא"ח סתמ"ג גם יש חשש משום רוצה בקיומו וכמו שכתבתי בשו"ת תשורת ש"י סימן רנ"א

אבל אם עשה הבשטעלינג אצל ישראל דמהני מכירת לוקח זה משום דזכין לאדם שלא בפניו ומועיל מכירתו לגוי קודם פסח ונוטל ישראל הריוח כמו סרסור וכיון דחל המכירה לגוי קוה"פ נתחייב הגוי קודם הפסח ונשתכר ישראל הריוח קוה"פ מדינא אז ויש להתיר ומ"מ קשה להתיר לעשות כן לכתחלה דכל עיקר היתר מכירת חמץ שיש לו מכבר משום הפסד כמ"ש בכ"ש במסכתא פסחים

ועוד דהישראל המוכר לישראל זה שעשה הבשטעלינג מחויב למכור החמץ ושמא מכרו נמצא לא אהני כלל מכירת ישראל הלוקח ואין מגיע לו הריוח רק תוך הפסח כשלקחו גוי זה שקנה מן הלוקח וא"כ משתכר באיסורי הנאה וגם רוצה בקיומו וכמ"ש מג"א בסימן ת"נ סק"י ועיי"ש בח"י סק"ט ובסימן ת"נ ס"ד: פא

נתקבצו קצת מאנשי עיר אחד ונעשו חבורה תהלים ולשאר דברים בממונם ואחר