תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכה

קצוצה אפילו באופן שכתב החוו"ד יעיי"ש וגם מאד צדקו דברי מעלתו דבאופן זה לכ"ע איסור דאורייתא הוא כיון דשמעון או בעלי הבאנק הבטיחו לראובן כשיתן שט"ח ללוה והלוה יתן השט"ח לשמעון ויחזירו לראובן שט"ח שלו אף דראובן נתן סתם השט"ח להלוה כדי שימכרנו לשמעון מ"מ על דעת שהבטיחו שמעון או הבאנק נתן השט"ח ומחויבים הבענק להחזיר לראובן שט"ח שלו בעד הוועקסל נמצא לא חל מעולם חיוב על ראובן אף דבשעת נתינת השט"ח ללוה נתן סתם מ"מ על תנאי ראשון נתן וכה"ג מבואר בנתיבות סימן ר"ז סט"ז ובמקום אחר הבאתי לו ראיה מהתמים דעים בסימן רל"ט על פרק מי שאחזו ובערך ש"י עחי"מ סימן ר"ז סעיף ט"ז הבאתי כה"ג מהמבי"ט סימן רי"ח בענין ההטבות ולכאורה מדבריו שם לא משמע שיהא אסור אם לא התנה מקודם תנאי גמור שיחזור וימכרנה לו אלא די"ל התם שאני דאומר רק אני סומך על הבטחתך שתחזור למכור לי דהיינו שיהא הברירה ביד הלוקח אם ירצה לחזור מדיבורו יוכל לחזור משא"כ הכא דאין ראובן מכניס עצמו בזה שיהא הברירה ביד שמעון והבאנק שלא יחזירו לו השט"ח דודאי ראובן ושמעון שלוחי הבאנק הם ומה שראובן נותן שט"ח ומה ששמעון נותן המעות של הבאנק שלוחתייהו דהבאנק עושים וכאלו הבאנק עצמו עושה כן והרי אם אמר אחד לראובן לך התחייב לזה בקנין ושטר ואני אחזיר לך מה שתתחייב ודאי מחויב להחזיר לו ואם בא השט"ח ליד המשלח מחויב להחזיר לראובן בחנם שט"ח שלו וכך לי אם הבאנק עצמו יתנו שט"ח ללוה והלוה יתן להם כנגד השט"ח ויעקסל דהרי בזה ע"כ מודו החוו"ד והמחבר שערי טוהר דאסור דאל"כ למה הצריכו שיתן אחר שט"ח ללוה הרי המלוה עצמו יוכל ליתן שט"ח ללוה והלוה יתן כנגדו וועקסיל להמלוה והדר יקנה המלוה השט"ח מן הלוה בפחות וא"כ ה"נ הרי מה שעושים ראובן ושמעון הכל עושים רק בשליחות הבאנק וכי יעלה על הדעת אם טרם שהחליף שמעון השט"ח בעד הוועקסיל ונודע או נולד שהלוה אין לו לשלם שיחויב ראובן לשלם להבאנק ומלבד כ"ז הרי הוא הערמה ניכרת לכל ועיין של"ה מסכת חולין שכתב דההיתרים שכתובים בש"ע בענין רבית הוא דוקא שהם בתמימות אבל אם ערום יערים אז איסור רבית במקומו וענוש יענש רחמנא ליצלן ומה"ט אין לומר כיון דזה גובה וזה גובה יהא מותר אף דראובן נותן שט"ח לשמעון ושמעון נותן כנגדו שט"ח לראובן יהא מותר שימכור שמעון שט"ח של ראובן לראובן בפחות והוי מכירה שפיר ולא הלואה דשאני כאן שעושין רק בהערמה ניכרת ואינו מכירה כלל רק הלואה שמלוה ראובן לשמעון ברבית דהכל יודעין דאין כונתם להיות זה גובה וזה גובה ועיין חו"מ סימן פ"ה ס"ג דאפילו אם יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אינו יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה ממך עידית ואגבה אותך זיבורית עיי"ש בסמ"ע סק"י מאי אמרת הכא שאני דמעיקרא עושה כן כיון שיודע שזה צריך למעות וימכור לו השט"ח בפחות וירויח וכל עצמם רק להפקיע איסור רבית הרי כיון שאין כונתם בתמימות על מכירה רק להרויח באגר נטר אסור תדע דהרי המתירים ליקח שט"ח מאחר וליתן לו כנגדו שט"ח ולמכור שט"ח של אחר בפחות למה הצריכו לזה ולא התירו שיקח ראובן משמעון שט"ח ויתן שמעון לראובן כנגדו שט"ח והדר ימכור שמעון לראובן עצמו בפחות שט"ח של ראובן אע"כ דמודו דזה אסור א"כ הרי ה"נ ראובן ושמעון רק שלוחתייהו של הבאנק עושים ובריטב"א שבאס"ז פא"נ דף ס"ג כתב הא דרבית עמ"ל אסרי רבנן ופליגי אדר"י היינו שהתנה שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזיר הלוקח וימכרנה להמוכר באותן דמים דאסור כיון דאין דרך לוקח לעשות כן ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה ולפיכך אמרה תורה את כספך לא תתן בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה ושמעינן מינה דרבית גמורה היא מן התורה והדרי פירי עכ"ל והובא בשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן קמ"ו וזה צל"ע דהא איתא בפ"ק דב"מ דף י"ד ע"א דעביד אינש דזבין ארעא ליומא ופרש"י לספק יום אחד וכו' ומ"מ ש"מ מדכתב לא תתן היכא דירדינן לסוף דעתו דלהלואה נעשה אסור: עח

בשנת תרנ"ט נתייסדה בעיר חבורה ת"ת לשכור מלמדים לבני עניים והשתדלו בני החבורה אצל בעלי החניות מוכרי קמח שהיו מוכרים גם קמחא דפסחא והניחו בעלי החניות להחברה שיהא רק להחברה הכנסה מקמחא דפסחא כדי להחזיק בני עניים לת"ת ואין פוצה פה ומצפצף זה איזה שנים ועתה קם אחד לפרוץ גדר זה למכור קמחא דפסחא וימצאו הרבה שיקחו ממנו

הנה כיון דהכנסה זו לצורך מצוה מחויבים כל בני העיר לקנות קמחא דפסחא רק מהחברה כאשר קנו עד עתה וכהא דתנן בשקלים פ"א מ"ג כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק והטעם משום דהוה כנודע להקדש ה"נ ואם זה ביחיד מכ"ש רבים וכדאיתא במרדכי דב"מ בפרק האומנין בהגמ"ר שלישית סימן תנ"ח דרבים שהשכירו מלמד ולא התחיל במלאכה דא"י לחזור ואפילו יחיד העושה עפ"י רבים אינו יכול לחזור עיי"ש וכתב בנתיבות סימן של"ג ס"ס קטן א' משום דדמי לנדר שהודר ברבים ועד"ר כיון דמלמד הוי דבר מצוה עיי"ש ואם דהתם אינם חוזרין ממצוה דרוצים לשכור מלמד אחר הוי כנדר עד"ר כ"ש הכא דרוצים לחזור לגמרי מלהרויח להכנסת ת"ת לבני עניים דהיא מצוה רבה

שנית כתב רי"ו בנ"ו ח"ג כי שכר מלמדי תנוקת בעיירות קטנות שאין היחידים יכולים לתת שכר מלמד שהוא על כל הקהל לפי הממון ולא על אבותיהן של התינוקת לבד כי אין יכולין על זה הובא בד"מ חו"מ ר"ס קס"ג וא"כ כ"ש כגון זו לסייע קצת בהכנסת קמחא דפסחא לצורך שכירות מלמדים לבני עניים אף דאחר רוצה להוזיל להרויח לעצמו כופין כל הקהל שלא יקנו רק מן החברה ועיין בחו"מ סימן קס"ג בהג"ה ס"ג וביו"ד סימן רמ"ה ס"ז והוא מב"ב דף כ"ח דהתקין יהושע בן גמלא שיהיו מושיבין מלמדי תינוקת בכל עיר ועיר

שלישית וכי גרע זה מחזקת רגאל שהחזיק שלא יקנו משקאות מזולתו דאסור לאחר להשיג גבולו ואם זה לצורך הכנסת הדיוט ויחיד מכ"ש מי שהחזיק בכגון זו לצורך מצוה וצרכי רבים ועניים ובמג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"א כתב על ענין קוברי מתים דבמדינותינו שיש חבורות ממונים לכך נ"ל דצריך ליתן להחברה כמנהגם ואף די"ל דוקא ממונים שנתמנו על פי הקהל מ"מ ה"ה בנ"ד ששתקו הקהל מתחלה וכמה שנים מאז לקחו קמחא דפסחא רק