תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכג

הצד שברחוב ולמעט הפרצה שתחתיה ממשך עשרה אמות אע"פ שישאר משך ארבעה טפחים שהיא כרמלית פרוץ תחת המחיצה או אפשר להתיר משום גפופי את"ד

דע דפרצה רחב יותר מעשר אמות אף שלא נפרץ במילואו לא מהני פסים וגיפופי רק צריך לתקנו בצורת הפתח וגם לא מהני עומד מרובה על הפרוץ ומבואר בא"ח סימן שס"ג ס"ב

ומה דיש מחיצה עומד על הפרצה ונשאר תחתיו חלל ג"ט או יותר לא חשוב מחיצה כדאיתא בפ"ק דעירובין דף ט"ז ע"ב האי פחות מארבעה אי מוקים ליה תתאי ה"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה ופירש"י ואפילו למעלה ממנו עומד י"ט שלימין הא קי"ל מחיצה תלויה אינה מתרת

ומה דהניח קורה תחת המחיצה ונשאר עדיין רוחב א"ט פרצה נהי דאינו פרוץ יותר מעשרה אמות וי"ל דהוי כפתח מ"מ כבר הוכחתי בשי"ת תשורת ש"י סימן שכ"ז דאם נסתם קצת בגובה ולא נשאר י"ט חלל בגבהו איני כפתח דפתחא בה"ג לא עבדי אינשי והן עתה מצאתי בת"ח ובגאון יעקב בפ"ק דעירובין דט"ז ב' שכתבו כן וה"נ אף דעומד מרובה על הפרוץ ואין הפרצה יותר מעשר אמות ההיתרו רק משום שהוא כפתח כדאיתא בפ"ק דעירובין ע"ב כל פרצה שהוא כעשר אמות מותרת מפני שהוא כפתח ופרש"י ושיהא בעומד רב עליהן יתר מכאן אסורה פרצה אחת אוסרת כל ההיקף אפילו כולו עומד נמצא דהמחיצה לא מעלה ארוכה כיון שנשאר תחתיו חלל שהגדיים בוקעין בה ואדרבה מגרע דאפילו פרצה פחות מעשר לא מועיל משום פתח כיון שנסתם קצת בגובה ולא נשאר י"ט גבוה חלל דהא אפילו פרצה פחות מעשרה אם נפרץ בקרן זוית אסור כיון דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי כדאיתא בא"ח סי' שס"א ס"ב והוא בגמרא בעירובין דף צ"ד ע"ב

והנה אם המחיצות של הבית עומדין על קורה רחב ד"ט כדרך הבתים שהקורה תחתונה שקורין טלפא רחבה לכאורה י"ל פי תקרה יורד וסותם אבל צריכה שיהא שתי מחיצות שלימות דבוקות זו בזו כדאיתא בא"ח סי' שס"א ס"ב בהג"ה וכאן דהבית מכל ארבע צדדין יש חלל תחתיהן יותר מג"ט דלא חשיבי מחיצות משום דגדיים בוקעין בהן א"כ ליכא למימר פי תקרה יורד וסותם

ואפילו לא נשאר חלל רק אותו צד שכנגד הרחוב מ"מ כיון דפי תקרה יורד וסותם מטעם דנחשב כפתח וכמ"ש התוס' בעירובין דף צ"ד ע"ב ולהכי היכא דל"ד לפתח לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כמבואר שם א"כ ה"נ כיין דנסתם הגובה ולא נשאר חלל בגובה י"ט לא דמי לפתח

אך אם אי אפשר לתקן יש לסמוך על החכ"צ בסי' נ"ט דאפילו נפרץ לגינה מועיל עירוב העיר בשעת הדחק עיי"ש

ומורה אחר אמר דאין הטעם דפחות מעשר הוי פתח רק הטעם הוא דעד עשרה אמות דרך לעשות פתח ע"כ לא גזרו וממילא כיון שלא גזרו לכן אף דנתבטל הטעם אין לנו לחדש גזרות כהך דא"ח סי' י"ג בב"י ומג"א ס"ס ש"א וכן בשיעור כתם ולא חלקו חכז"ל רק השוו דבריהם את"ד והנה בפ"ק דעירובין אמר נפרץ מצידו בעשר דפתחא הוא מראשו נמי פתחא הוא הרי משום דפתחא הוא ומהא דב"י סי' י"ג וסי' ש"א וכתמים אין ראיה דהתם בזמן הגמרא לבשו טליתות למלבוש כל העולם ולא הצריכו להפשיט ממילא עכשיו דנשתנה המנהג ואין הטלית למלבוש מ"מ כיון דלא גזרו אז לא נחדש גזרה וכן בכתמים דאז כל פחות מגריס היה אפשר לתלות בכינה רק עכשיו נשתנה אבל הא דפרצה גם בימי הש"ס היה נמצא והרי אמרו שאם אינו פתח אוסר ואדרבא ראי' משם להיפך דאם נוכל לומר לא חלקו אצ"ל דלא נחדש אנחנו גזרה הא בלאה"נ לא חלקו בין טלית לטלית ובין כינה לכינה ועיין תה"ד סי' רנ"ו דכתב אף דבזמן הש"ס התירו לטבול משום דנראה כמיקר מ"מ עכשיו דלא נהגו להקר אסור כשאינה למצוה משום דמחזי כמתקן גם בתוס' רע"ק על א"ח סי"ג תמה על הב"י עיי"ש דדבריו שייכים גם כאן ובמל"מ פי"ב מהכ"ג הט"ז בד"ה וראיתי כתב דאפשר דלא אמרינן ל"פ אפילו להחמיר דהיכא דלא אתמר לא אתמר והובא בי"מ: עה

שאלה אם הלך קלוח חלב רותח תחת קדרה של בשר העומד אצל האש דאיתא ביו"ד סי' צ"ב בטו"ז סקכ"ה דצריך ששים ממה שאומדין ממה שיש חלב בעין תחת הקדרה עכ"ל מבואר דמה שחוץ להקדרה אין מצטרף לאיסור וכתב החוו"ד בסימן צ"א סק"ו משום דדבר לח לא מקרי חיבור כמ"ש בפסקי מהרא"י סימן ק"ג ובעצי לבונה סימן צ"ב ס"ו הקשה דמבואר ברא"ש סוף ע"ז גבי הגעלה להיפך דדבר לח הוי חיבור וא"כ איך נפסוק

הנה ברא"ש שם ז"ל יש שרוצים להתיר להגעיל אפילו כלי ב"י אע"פ שאין ששים במים ובלבד שישים הכלי למים בשעה שהן רותחין ומביאין ראיה מפרק כ"ה דף ק"ח כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח בשר אסור חלב מותר משום דבלע ולא פליט החלב שבלע עד דנח מרתיחתו א"כ ה"נ בלעי המים את פליטת הכלי ולא פליט לתוך הכלי מה שבלעו ממנו ולא כלום היא דלא שייך לומר בך בשמנינות המתערב עם המים דודאי בכל מקום שהמים נבלעים השמנונית נבלע עמהם דדבר לח המתערב אינו נפרד זה מזה עכ"ל לזה נתכוין העצי לבונה ואינו קושיא די"ל דדוקא דבר לח שנתערב כמו התם דכל טפה וטפה מעורב משא"כ החלב שמצדדי הקדרה אינו מעורב עם החלב שתחת הקדרה שלא נוגע

ואפילו תימא דלא שנא מ"מ הרי היש שרוצים שהביא הרא"ש לא ס"ל הכי והתוספות בפכ"ה דף ק"ח ע"ב דהשיגו ג"כ על היש רוצים לא השיגו רק משום נהי דלא פליט מה שנבלע מ"מ השמנונות שנפלט מהכלי לתוך המים לא חשוב בלוע רק מעורב משמע דס"ל נמי דלח לא מקרי חיבור ובספר האשכול בהלכות תערובות איסור כתב כהיש רוצים שהביא הרא"ש והוא מגדולי הראשונים ופוסק קדמון

ועוד דהאי דינא שהביא הטו"ז הוא באו"ה סימן ל"א ס"ו משם הר"ר יחיאל מפריש והוא רבו של מהר"ם מרוטינבורג שהיה רבו של הרא"ש ומובא בתוס' יומא דף ח"י ע"ב בד"ה יחודי והובא בשם הגדולים אות מ"ם ושמא אלו היה יודע הרא"ש דרבו דרביה לא ס"ל הכי לא הוי חולק עליו בלא שום