תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכב

שאב"ס אם ימתין ימצא של היתר ולי נראה דגם כונת הרמ"א דקאי בין אי יש בו סכנה ובין אם אין בו סכנה דמותר באיסור של דבריהם מ"מ אם יכול לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהות קצת ימתין מדכתב שום דבר איסור וגם מעיקרא שם מיירי גם באיסור דבריהם כמבואר שם ואף דבהרשב"א שמקור הדין ממנו מיירי בחולה שיב"ס מ"מ ס"ל להרמ"א דה"ה בחולה שאב"ס ובאיסור דרבנן כיון דא"צ לשהות רק קצת וכן מוכח בנשמת אדם כלל ס"ט באמצע ד"ה מה ששאל

ולכאורה י"ל כיון דברשב"א בתשובה ח"ג סי' רי"ג תלי טעמא משום דהא דחולה שיב"ס מותר בכל האיסורין אינו משום דהותרה אצלו אלא משום דדחויין הן אצלו לכן כל שאפשר להביא לו מן ההיתר ע"י שהיה קצת ואין סכנה ע"י אותו שהיה צריך להמתין עיי"ש ובח"א שם סי' תרפ"ט כתב דתליא בפלוגתא אם טומאה דחויה אצל ציבור או דחויה דה"נ לענין שבת וכמדומה דהלכה כמ"ד דחויה ולא הותרה עיי"ש וברא"ש פרק יוה"כ בסי' י"ד כתב דשבת הותרה אצל חולה והובא במג"א בסימן שכ"ח סק"ט וכמו דהפלוגתא לענין שבת אם דחייה או הותרה לחולה שיב"ס ה"ה לכל האיסורים וכמ"ש במחהש"ק שם וא"כ נהי דגם לאיסור דרבנן דמותר לחולה שאב"ס י"ל דתליא בפלוגתא זו אי דחויה או הותרה דדבר שיש לו עיקר מה"ת כעין דאורייתא תיקון כדאיתא בגיטן דף ס"ה וכמו דילפינן דפיקוח נפש דוחה האיסורין משום דכתיב וחי בהם כדאיתא ביומא דף פ"ה ע"ב ומ"מ למ"ד טומאה דחויה אצל ציבור ה"נ כל איסורין אצל חולה שיב"ס ה"נ י"ל לענין חולה שאב"ס לענין איסור דרבנן מ"מ כיון דתליא בפלוגתא י"ל ספק דרבנן לקולא ואף דודאי אם מוכן לפניו היתר כמו האיסור אין לעשות האיסור וכמו בחולה שיב"ס דמאכילין אותו הקל קל כדאיתא ביומא שם דף פ"ג היינו דלא התירה תורה רק כדי שיחי' והרי גם אם לא יעשה האיסור יוכל לחיות ע"י ההיתר או ע"י הקל ועוד גם ספק דרבנן אינו מותר לכתחלה רק משום הפסד או איזה דחק וצורך כמ"ש בית מאיר ביו"ד סימן קכ"ב וכבר קדמו בזה הפנ"י בפ"ק דברכות דף י"ב והרמ"א אפשר ס"ל לעיקר דהאיסורין גם איסורי דרבנן דחוין אצל חולה שאב"ס לכן פסק וכתב שום דבר איסור או משום דהאיסור ודאי אסור ומספק שמא אצל חולה זה שאב"ס הותרה אין ספק מוציא מידי ודאי אפילו באיסור דרבנן וכמ"ש תוס' בפ"ק דפסחים דף טית ע"א בד"ה כדי שתהא בהמה אוכלת לתירץ שני ובמל"מ פ"ב מהלכות חמץ ומצה ובברכ"י א"ח סימן קפ"א סק"ד עיי"ש בד"ה עוד נ"ל ואף די"ל שא"ה דהספק היא אם נעשה מעשה השתנות מ"מ כיון דסוף סוף ודאי עומד להשתנות כמ"ש ת"ח שם ובידו לשנות ליכא חזקה דמעיקרא כמ"ש בחו"ד ריש סי' קכ"ז

ומ"מ קשה מאין הוציא הרמ"א זה ולכאורה העיקר כדעת השואל דשלא כדרך הנאתן דמותר לחולה שאב"ס א"צ לשהות כלל אמנם אח"כ מצאתי בשו"ת המיוחסת לרמב"ן סי' קכ"ז לענין בעל המבין ברפואות ואשתו נדה וחולה ויש בעיר מוחזקין שמבינין כמותו או יותר דאסור הבעל למשש בדפק שלה אף דמזומן לה יותר ואחרים אין יכולים לראות תמיד אפילו תימא דאין בנגיעה רק איסור דרבנן כיון שיש בעיר כמותו ובמקום שיש היתר ואיסור אין מאכילין האדם דבר האסור ואפילו בשל דבריהם אפילו מזומן לו יותר ואפילו בחולה שיב"ס אין מתירין אא"כ דבר ברור הוא שהוא מסוכן לאותו דבר אם לא ניתן לו מיד עיי"ש ואף דידוע דהמיוחסת הן מהרשב"א והוא ס"ל דדחויה אצל חולה ולא הותרה מ"מ חזינין דיליף לענין חולה שאב"ס ואיסור דרבנן במכ"ש מחולה שיב"ס דצריך להמתין ולא כסברת השואל זה הנז"ל והובא בב"י וש"ע יו"ד וש"ך שם ס"ס קצ"ה בקיצור ורדב"ז בח"ד ס"ב בסופו כתב דיש להחמיר כמ"ש הרשב"א בשו"ת המיוחסות הנ"ל

ולפ"ז הא דמתירין בחולה שאב"ס בשבת לעשות ע"י גוי י"ל דוקא כשאינו סמוך לליל מוש"ק ואל"ה צריך לשהות קצת ובשו"ת הרשב"א סימן רי"ד בח"ג כתב לענין חולה שיב"ס אם יוכל להשיג לחצי שעה דבר המותר ימתין כיון דאין סכנה בהמתנת חצי שעה וכיון דבמיוחסות יליף מזה גם לענין חולה שאב"ס לענין להתיר לו איסור דרבנן יש לנו לשער ג"כ ערך חצי שעה

וברמב"ם רפ"ב דהלכות שבת כתב דחויה היא שבת אצל סכ"נ כשאר כל המצות וכתב הכ"מ דכ"כ הרשב"א והר"ן שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה נמצא שוה שבת לשאר איסורים דכולן דחוים אצל סכ"נ ודלא כמהר"ם שברא"ש פרק יוה"כ דס"ל שבת הותרה וכיון דהן רבים נגד מהר"ם הכי קי"ל וי"ל להכי דקדק רמ"א ביו"ד ס"ס קנ"ה דכתב ואין מתירין שום דבר איסור וכ' דאפילו רק דיבור האסור בשבת כגון אמירה וכה"ג דילפינן מן ודבר דבר מ"מ כיון דאפשר לעשות בהיתר אחר שישהה קצת אסור לעשות באיסור דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

וביומא דף פ"ד ע"ב איתא מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרין נמתין לו שמא יבריא וכתב בתוס' יוה"כ לבעל כפ"ת דמשמע אפילו הוא סמוך למו"ש דלא נשאר משבת רק שעה או חצי מחללין ומתוך תשובת הרשב"א שכתב הב"י ביו"ד ס"ס קל"ד לא משמע הכי וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהרשב"א כ"כ על חולי הקדחת דברירא לו דבהמתנת חצי שעה ליכא שום סכנה משא"כ הגמרא דהוי ספק סכנה כדאמר שמא יבריא ומיירי דגם במניעת אותו רפואה מיד יש חשש סכנה אלא דקשה לו לפימ"ש שם דיראה לו דרחיצה שעושים לו אין סכנה במניעתה עיי"ש וכיון שאין סכנה במניעתה ומ"מ אין אומרים נמתין משמע דלא כהרשב"א אבל לפי מה שהעלה בכ"מ שהביא שם דדוקא אם יש סכנה במניעתה מחמין לו חמין הה"ד דמיירי נמי דיש סכנה או ספק סכנה במניעתה מלעשות לו תיכף: עד

גינה יותר מב"ס שפרצו בה גדר יותר מעשרה אמות והיא תוך עיר המעורבת ונבנה בית של עץ באותו מקום ומחיצות הבית גבוהים עשרה טפחים ויותר אלא שנשאר תחת המחיצות מקום חלל גבוה יותר מג"ט על היסוד במשך המחיצות והחלל אינו גבוה עשרה טפחים תחת המחיצות ועומדים המחיצות על יתדים בארבע פינות אם דינו כמחיצה תלויה ונמצא תוך העיר נפרץ למקום האסור ואת"ל דאסור אם מהני להניח קורה מונח על הארץ אצל