תשורת ש"י מהדורא תנינא תקכא

ולא נראה חדא דכבר פליגי הפוסקים אם במקום מצות פ"ו להתיר לו והב"ש בס"ס קנ"ד פסק אם לא ילדה י"ש יכול לגרשה בע"כ אבל בשו"ת שהובא בפ"ת שם סקכ"ט חולקין על הב"ש

עוד כתב שם היכא דאיכא קטטה ביניהם כ"ע מודים דאין כופין אותה לקבל גט דאינו נאמן לומר משום מצות פ"ו מגרשה דחיישינין מחמת שנאה רוצה לגרשה ואולי לא ישא אשה כלל או או ישא אשה שאינה בת בנים עיי"ש ואף דאם שהה עם אשה יוד שנים ולא ילדה כופין אותו לגרשה ולא חיישינן שמא לא ישא אשה בת בנים היינו משום דב"ד היו כופין אותו לישא בת בנים משא"כ עכשיו דאין כופין כדאיתא בריב"ש סימן ט"ו ובאה"ע סימן א' ס"ג בהג"ה וא"כ זה שאמר דמאיסה בעיניו ודאי יש לחוש דלפיכך רוצה לגרשה ולא משום מצות פ"ו ול"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דזה אינו כיון דבא בטענה זאת כסבור דיועיל לו להתיר לו לכן הודה דמאיסה בעיניו דל"ש לומר הפה שאסר רק היכא דהיה יכול לשתוק ולא לומר כלל

ואפילו תימא דיש להאמינו דמשום פיו רוצה לגרשה מ"מ היינו אם היה סגי בזה לבד אבל הכא דגם לפי דבריו עדיין י"ל דאינו בת ארבעים רק מכח אומדנא נאמר דהיא בת ארבעים כה"ג לא מפיו אנו חיין להאמינו וכמ"ש נמ"י בפרק חז"ה בהא דדר בקשתא בעילותא דלא אמרינן מגו אלא במילתא דבתר דמהמנינין לו משום מגו תו ליכא ספיקא אבל במילתא דאף כי נימא מגו אכתי איכא לספוקי לא אמרינן מגו דלא מפיו אנו חיין שנאמין כ"כ לדבריו משום מגו עד שנצטרך לברר ספק אחד מדעתינו עכ"ל וא"כ כ"ש הכא דליכא מגו ואף לפי דבריו אנו צריכין לברר ספק אחר מדעתינו לומר דאפ"י אומדנא האשה בת ארבעים ותו לא תלד

ועוד אפילו בכמה דברים שסמכו חכז"ל על בקיאות אמרינן השתא אין אנו בקיאין כדאיתא בכמה דוכתי וכ"ש אומדנא זאת דלא מצינו בדחז"ל ועוד אאומדנא לא סמכינן כדאיתא בב"ב דף צ"ג ובחו"מ סימן ת"ה ואפ"ת שאני התם דאין להוציא ממון באומדנא כמו ברוב משא"כ כאן נ"מ רק לענין איסור דחדרגמ"ה עדיין תינח אי הוי אומדנא דמוכח משא"כ אומדנא קלה כזו ובמדרש רבה פ' חיי שרה איתא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים ויש בימים ואינו בזקנה ושם בתנחומא דלולא ליבון שערות ראש וזקן אין מכירים בין בן לאב עיי"ש וא"כ כ"ש בזה"ז דאין לנו בקיאות

ועוד מאן יימר דיש לסמוך אהא דאר"ח הנ"ל לפימ"ש תוס' בע"ז דף כ"ד ע"ב בד"ה פרה וחמור בת ג"ש ודאי לכהן דקודם ג"ש ודאי לא ילדה ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת ב' שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהיה בדורת הראשונים וכ"כ תוס' בחולין דף מ"ז ד"ה כל וכ"כ באה"ע סימן קנ"ו ס"ד בהג"ה דאע"ג דאמרינן בגמרא יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כבר תמהו רבים על זה שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צ"ל שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים עכ"ל וא"כ אפשר גם הא דר"ח עכשיו נשתנה הענין ואין לומר דדוקא מה דחזינן שנשתנה אבל מה דלא חזינן לא אמרינן אפשר שנשתנה דהרי המג"א בסימן קע"ג סק"א כתב לענין נטילה בין בשר לדגים דאיתא בש"ס דקשה לד"א דאפשר בזה"ז נשתנה דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם עיי"ש הרי גם במה דלא חזינן ודאי מ"מ י"ל אפשר נשתנה וא"ל א"כ מה פריך בב"ב שם מבנות צלפחד דנשאו לאחר ארבעים שנה ולא תירץ דר"ח רק לפי זמנו וארצו אמר דהרי גם הא דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יליף בנדה דף ל"ח ע"ב מפסוק בשמואל ותהר חנה ותלד בן ומנ"ל שמא אז לא היה הטבע כן ועכצ"ל דקים לגמרא דלא נשתנה הטבע בזה מאז עד זמן הגמרא ומ"מ מזמן הגמרא עד זה"ז ובארצות הללו נשתנה הטבע

ובנו"ב חאה"ע סכ"ב הסכים להשואל שבזה"ז יש לומר שמתעברת מביאה ראשונה ומ"ש ואולי הערה בה וכו' הוא טעם אחר דאל"כ הל"ל דאולי הערה בה וגם אין זה הזמן גרמא והם אמרו דבזה"ז משמע שהזמן גרמא גם בשו"ת ח"ס חאה"ע ס"ו כתב דיפה כתב הנו"ב דבזה"ז ליכא לסמוך אהך סברא דאין אשה מתעברות מביאה ראשונה עיי"ש אלא בשו"ת שיבת ציון ס"ס ע"ג העתיק תשובת אביו הנו"ב שבזה"ז אין מקום להך כללא דאף שאין האשה מתעברת מב"ר יכול להיות שהערה בה ולא גמר ביאתו בפעם ראשונה וכו' עיי"ש אבל לא העתיק יפה דבנו"ב כתוב ואולי ולא כמו שהעתיק גם מה תלוי זה בזה"ז לכן נראה דטעמו דאפשר נשתנה הענין בזה"ז

ובצלעות הבית סימן יוד כתב דלא אמרינן דבזה"ז נשתנה הענין רק מה דחזינן דנשתנה עיי"ש וכבר כתבתי דמהמג"א מוכח דגם במה דלא חזינין י"ל דבזה"ז נשתנה אך מ"ש המג"א שכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם לא מצאתי בב"ח ונראה שצ"ל ב"ש דהיינו באר שבע והוא שם בשו"ת סימן ל"ה עיי"ש

ומה שטען הבעל דמאוסה בעיניו פשיטא דאינה טענה דא"ב נפל חדרגמ"ה בבירא דכל אחד י"ל כן ובמהרי"ק שרש ק"ז כתב אפילו טוען הבעל דמאיסה בעיניו מחמת מום שבה אינו רשאי לגרשה בע"כ אף דטענתו מבוררת ובשו"מ קמא ח"ג סימן כ"ו בישב עם אשתו עשרים שנה ולא ילדה והאשה כבר באה בשנים ובדרך הטבע אי אפשר שתלד ורוצה הבעל לגרשה וליתן לה כתובה וכבר הוא פרוש ממנה שנה ופסק דיש בזה חדרגמ"ה. עג

אם איסור דבריהם כגון שלא כד"ה דמותר לחולה שאב"ס אם צריך להמתין לאהדורי אחר רפואה של היתר דמ"ש רמ"א ביו"ד ס"ס קנ"ה וז"ל ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יכול לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהות קצת קודם שממציא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר עכ"ל כונת הרמ"א כמ"ש הרשב"א שבב"י יו"ד ס"ס קל"ד דהוא חולה שיש בו סכנה דמותר אף באכילת איסור דאורייתא מפני הסכנה מ"מ אם באותו השהיה ליכא סכנה צריך להמתין כיון דכל ההיתר רק מפני סכנה אבל באיסור דבריהם דמותר גם לחולה שאב"ס למה ימתין את"ד השואל הנה גם בביאור הגר"א שם פירש כן דברי הרמ"א דאין סכנה בדבר היינו מה שימתין אבל החולה מסוכן אבל בספר בית הילל פירש דהחולה אב"ס ולפ"ד מוכח דגם בחולה שאב"ס צריך להמתין וכ"כ בביאור הגר"א במוסגר דגם איסור שלכד"ה אין עושין לחולה