תשורת ש"י מהדורא תנינא תקיח

סח

על השאלה דלעיל סימן סיד חזר השואל ואמר די"ל כיון דלא הוחזק הדורס בחדר שלישי י"ל מחבואה אחת מצלת על כולם כדאיתא בכתובות דף כ"ז. כבר עמד במאיר נתיבים סנ"ג על זה ודחה דאין לדמות לספק דרוסה דהתם בשבוי' הוא דהקילו כמבואר בפוסקים ועוד כיון דחזינן דא' נדרסה אולי לא שייך הכא בעיא דר' ירמי' כלל עיי"ש וא"כ כ"ש כאן דבכל חדר ודאי נדרסו שלשה ולא יכלו להשמט ולהחבא

ומ"ש עוד דלא ניחוש דשהה הדורס הרבה עד שיוכל לדרוס כולם או רובם כיון דיש ספק אימת אעל הדורס ויש להעופות חזקת היתר ודמי לגבינות מפרה שנמצאת טרפה אחר שחיטה דאמרינן השתא הוא דנטרפה מחמת חז"כ וכן אמרינן בנדה השתא מטמאת וכ"כ הח"י בסימן תס"ז סק"ו לענין חטה שנמצאת בעיסה את"ד מה מדמה ספק דרוסה דקי"ל דאסור או משום סברת הרמב"ם כמ"ש הטו"ז רסכ"ט או משום דדרוסה שכיח טפי כמ"ש התוס' או משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כמ"ש הפוסקים וטו"ז בסימן נ"ז סקס"ט משא"כ הנהו גבינות ונדה וחמץ מעיקרא בחזקת היתר עמדו ועמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן נון

ומה שכתב עוד כיון דבחדר ג' תלינן דלא על הדורס י"ל על כל אחד שיטול לאכול שמא זו מהחדר ג' ואת"ל מהשני חדרים שמא לא נדרס. הנה סתמא בהשני חדרים היו רוב העופות והמה ספק דרוסות וא"כ כל חד שיטול נימא מרובא פריש וגם ר"ת דהתיר ס"ט שנתערב לא התיר רק אם חד ס"ט נתערב ברוב כשרים וכן למאי דפסקינן בלא נודע הס"ט עד אחר שנתערב דמותר בהפ"מ וסעודת מצוה לאכול שנים שנים כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות א' היינו ג"כ אם נתערב ברוב שהיה ודאי מותר אבל אם נתערב רק חד בחד אסור עיי"ש ובחוו"ד מכ"ש הכא דהרוב ספק טרפות

ומ"ש דנכבשנהו דניידו ויאכלם רק נשאר איזה קצת מהם ג"כ אינו כיון דהרוב בחזקת ספק טרפות ובשו"ת ד"ח ח"א ביו"ד סכ"ד שאלה אחד מסר צאן לרועה גוי באופן אם יטריפו מהם בשדה ישלם הגוי ואם בהיותם בגדרות צאן בלילה פטור הגוי ובא הרועה והראה לבעל הצאן המתים בדרוסה מונחים בגדרות הצאן והטריף המורה כולם לאכילה שהרי היה זאב בעדר והשיגו בעל ד"ח דגוי לא מהימן כשיש לו נגיעה לכ"ע כמבואר גבי אותו וא"ב הגם דמהר"ם בתשובה כתב דהיכא דרגל"ד נאמן מ"מ הכא מאי רגל"ד איכא הרי יש סברא טובה לומר כיון דיודע הגוי שיתחייב לשלם אם נטרפו בשדה לזה לקח הדרוסים והניחם בהגדרות לאמר שכאן נדרסו כדי לפטור מתשלומין ובלא"ה אפ"ת שנדרסו בהגדרות מאן לימא לן שנדרסו בעודן שאר הצאן שם הלא לכולן חזקת היתר וי"ל שלא נדרסו רק כשיצאו כולם לשדה והנדרסים נשארו לבדנה אז נדרסו ואין לומר דמחזיקין מזמן לזמן כיון שכ"א בפ"ע לא מחזיקינן מהאחד להשני אך אפילו נימא שהיו כולם בהגדרות בשעת הדריסה הא ודאי שלא כולם נדרסו כמ"ש מהרמ"ל דרובא כשרים וא"כ השתא בהיותם בשדה מותרים דכל דפריש מרובא פריש ואין לאסור רק שנים אחרונים ומותר לגרום שנכבשו כולם רק שנים שישארו לבסוף אסורים להלכה ולמעשה את"ד

ולע"ד ל"נ כן דכל מקום תולין במצוי יותר ולא נחשב כלל לספק כדאיתא בש"ך בכללי ס"ס אות ל"ג וא"כ הכא דל אמירת הנכרי מ"מ יש לנו ספק אם הדרוסה היה בשדה ביום או בהגדרות בלילה ודאי שכיח יותר בלילה ומקרא מלא בתהלים ק"ד תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון ועוד בשדה הוא מקום שיכולים הצאן להמלט ולהכי אם על דורס לתוך הבהמות בשדה תלינן דנמלטו וכשרים ובלא"ה ביום בשדה יש שומר עליהם ואחריותו עליו ואינו מניח לדרוס משא"כ כשהיו הצאן בגדרות בלילה דהרועה ישן ועוד דקי"ל לענין איסורין אמרינן כאן נמצא וכאן היה כמ"ש נמ"י ביבמות דף קט"ו וכן בא"ח סימן תס"ז דלא מחזיקינן ממקום למקום וכ"כ בשו"ת מאיר נתיבים סנ"ג אבל מזמן לזמן מחזיקינין וי"ל שנדרסו בלילה כשהיו כולם בגדרות אפ"ת דאין לעשות מזה לודאי דהיה מכבר מ"מ אינו אלא ספק דאפשר היה בלילה וא"כ כיון דשכיח יותר דהיה הדרוסה בלילה ובגדרות לא נחשב לספק ולא יועיל חז"ה של צאן הנשארים ועוד אין סברא כלל דאלו הנדרסים נשארו לבד ביום בהגדרות ונדרסו אח"כ דמסתמא כשפותחין שאר הגדרות יוצאין כולם לרעות ואין הרועה מניחם לבד בהגדרות וגם דרך הצאן להמשך אחר העז דאזלא בריש עדרא וכיון דמסר לו אותו העז כמאן דאמר לו לך משוך וקני כדאיתא בפרק הפרה דנ"ב ובחו"מ סימן קצ"ז ס"ד וכ"כ בשאילת יעבץ ח"א ס"ח שכל הבהמות של עדר אחד הם כמכונסי' ומקובצים במקום אחד שאינן פורשים זה מזה וכן נקנין ע"י משכיכות מטעם זה עיי"ש וגם על לבושי שרד בחידושי דינים אות כ"ד יש להקשות דחשיב לספק שמא נדרס הדרוסה ביום בשדה קודם שנכנסו לחצר בתחלת הלילה עיי"ש דלפימ"ש תולין בשכיח יותר דנדרס בלילה בחצר ולא ביום בשדה אלא דלא סמך על זה דהרבה טעמים להיתר היה שם גם בצפניה ג' כתיב זאבי ערב כי זאבים אין בוטחים בכחם לטרוף ביום כמ"ש מראות הצובאת שם

ויותר מתמיה מה שהעלה שם הד"ח לפימ"ש מהרמ"ל דודאי רובם לא נדרסו לכן יכבשנהו דניידו ויאכלם דאמרינן דפריש מרובא פריש רק שנים שישארו לבסוף אסורים עיי"ש חדא דבחידושי רשב"א שהבאתי שמסיק בנכנס ארי בתוך הרבה שוורים די"ל שמא כולם נדרסו גם האחרונים לא סמכו על סברת מהרמ"ל כמ"ש לעיל אבל גם מהרמ"ל שיער דיותר מחמשה עשר לא דרס א"כ עכ"פ חוץ משנים הנדרסים אסורים עוד שלשה עשר וכשתרצה לומר כל דפריש מרובה פריש ע"כ ששה ועשרים הנשארים לבסוף תו ל"ל כל דפריש מרובה פריש ואם סמך על הטעמים שכתב תחלה להיתר גם השנים יהיו מותרים ועכצ"ל דט"ס יש כאן וצ"ל כ"ו הנותרים אסורים

אח"כ מצאתי בשו"ת בית שלמה חיו"ד סימן קי"ב שכתב באם יש ספק אם נדרס בשדה ביום או בלילה תוך הגדר רגל"ד שנדרס בלילה תוך הגדר משום דרוב דרוסות בלילה הם כדכתיב קרא תשת חשך וגומר וידוע לכל ע"כ כל הצאן ספק דרוסות עיי"ש והנה כתבו הרשב"א ושאר פוסקים הובאו בש"ך יו"ד סימן קכ"ז סקט"ז דשומר מזהר זהיר כיון שקיבל עליו ע"כ לא מהימן לומר דלא נזהר עיי"ש ולפ"ז גם גוי שקיבל עליו אחריות דיום וקי"ל